לאחר שמשרד הבריאות הודיע ביום ראשון, כי למרות הכיתוב על אריזת תחליף החלב הצמחי לתינוקות מתוצרת רמדיה, לא נמצא במזון ויטמין B-1 (תיאמין), סבורים הרופאים, כי המחסור הכרוני בוויטמין הוא שפגע בילדים שאושפזו בבתי החולים בארץ עם תסמינים קשים של פרכוסים, דלקות מעיים ואובדן הכרה. לפחות שניים מהתינוקות הללו מתו על פי החשד מהמחלה.
המחלה שפגעה בילדים, הנגרמת ככל הנראה ממחסור כרוני בוויטמין B-1, ידועה כבר יותר מאלף שנים. בשנת 1929 קיבל רופא הולנדי בשם כריסטיאן אייקמן פרס נובל על זיהוי המחלה והגורם לה: המחסור הכרוני בתיאמין.
הרחוק נפוצה המחלה בדרום מזרח אסיה והפילה שם מיליוני חללים. שמה הנפוץ היה "בריברי", ובתרגום לעברית "חולשה קיצונית", "עייפות קיצונית". תסמיניה הראשוניים: עקצוץ או צריבה ברגליים, התכווצויות ורגישויות בשרירי השוקיים, חוסר תיאום בתנועות, דפיקות לב, הפרעות נפשיות ואי ספיקת לב וכן תשישות, קהות וחולשה בגפיים, אובדן תיאבון ופעולת מעיים לקוייה. בהתקדמות המחלה מתנוונים בהדרגה תאי העצב המוטוריים, האחראיים על שרירי הגפיים, ומופיע ניוון שרירים ושיתוק, קודם כל ברגליים אחר כך בכפות הידיים, בזרועות ובכתפיים. לעיתים מתלווים לתסמינים אלה בצקות, אי ספיקת לב ובעיות במחזור הדם. אצל תינוקות עלול הבריברי או המחסור בתיאמין לגרום לפרכוסים, הקאות ואי ספיקת לב.
במצביה המתקדמים לא ניתן לרפא את החולה בבריברי. לפני מותו הוודאי יהיה החולה כלוא, משותק בתוך גופו בלא יכולת תזוזה, כשראשו צלול. תסמיני המחלה דומים מאוד לאלה של המחלה הניוונית ALS, שגם לה עדיין אין תרופה. מחלת הבריברי קשה במיוחד, משום שגם השרירים החלקים כמו שריר הלב נפגעים.
את המחלה זיהה כאמור הרופא ההולנדי כריסטיאן אייקמן, שעבד בסוף המאה ה-19 בדרום מזרח אסיה, באזור השייך היום לאינדונזיה. בניסיונותיו למצוא את הסיבה לבריברי הוא הצליח להוכיח, כי מחלה דומה מופיעה בתרנגולות הניזונות על אורז לבן בלבד. לאחר שהזין את התרנגולות באורז מלא, שקליפתו לא קולפה, הבריאו התרנגולות. מכאן עבר לאנשים שלקו בבריברי, שהזנתם באורז מלא על קליפתו הביאה להבראתם או לפחות הועילה להם.
גילוי זה הוביל את ד"ר אייקמן לחיפוש החומר המצוי באורז מלא, הידוע כיום כתיאמין או ויטמין B-1, המצוי בקליפת האורז. בדרך זו הוברר כי בריברי היא מחלה של מחסור בוויטמין B-1, שנוטים לחלות בה אנשים החיים בעוני הניזונים על אורז בלבד. בארצות דרום מזרח אסיה מורכב רוב מזונם של המוני העם כמעט רק מאורז. לאחר שהחלו בעולם לקלף את האורז מקליפתו כדי להשביח את טעמו ולעדנו, לקו האנשים שהרכב מזונם דל ואחיד במחסור כרוני בתיאמין. אנשים שאכלו מזון מגוון, כלומר בעלי האמצעים לא ניזוקו, מפני שהתיאמין נמצא במזונות רבים נוספים.
היום ידוע כי לתיאמין תפקיד חשוב בפעילויותיהם של אנזימים רבים, וכי הוא חיוני לפירוק וניצול של פחמימות. הוא חשוב לתפקודם התקין של השרירים, מערכת העצבים והלב. בהיעדרו של התיאמין יצטברו ברקמות תוצרים של עיכול פחמימות, חומצה פירובית וחומצה לקטית, להן יש כנראה מעורבות בתאי העצב ובלב. לכן בעת מחסור בתיאמין יופיעו הפרעות בפעולת הלב והפרעות עצביות שיובילו לבסוף לשתוק ולמוות.
תיאמין מצוי בכל המזונות הלא מעובדים. מקורות תזונתיים טובים הם לחם ודגנים מלאים או מועשרים, אורז מלא, מאכלי בצק (פסטה), כבד, כליות, בשר, דגים, קטניות, אגוזים, ביצים ורוב הירקות. נבט חיטה וסובין הם מקורות עשירים בתיאמין.
הרופאים מציינים כי תזונה מאוזנת מספקת בדרך כלל את הכמות הדרושה של תיאמין. עם זאת, תוספות עשויות להועיל לקשישים ולאנשים המבזבזים אנרגיה מרובה, כגון בשל פעילות יתר של בלוטת התריס או בזמן עבודה גופנית קשה או פעילות ספורטיבית נמרצת ורצופה. כמו לגבי ויטמינים אחרים מקבוצה B, הצורך בתיאמין גובר בזמן מחלה קשה, ניתוח, פציעה חמורה ולחץ נפשי ממושך. בהוראה רפואית הטפול במחסור הקשור למצבים בהם ספיגת חומרי המזון מהמעי פגומה, במחלה ממושכת של הכבד או בהתמכרות לאלכוהול.
יש לזכור, כי למרות ההודעה הרשמית כי בתחליף החלב לתינוקות מתוצרת רמדיה לא נמצא תיאמין (ויטמין B-1), הרופאים טרם הגיעו לזיהוי סופי של התסמונת בה לקו התינוקות בישראל. ההנחה כי הם נפגעו ממחסור כרוני בתיאמין היא נסיבתית בלבד, וטרם קיבלה אישור סופי.
(פ.ק.)
המחלה שפגעה בילדים, הנגרמת ככל הנראה ממחסור כרוני בוויטמין B-1, ידועה כבר יותר מאלף שנים. בשנת 1929 קיבל רופא הולנדי בשם כריסטיאן אייקמן פרס נובל על זיהוי המחלה והגורם לה: המחסור הכרוני בתיאמין.
הרחוק נפוצה המחלה בדרום מזרח אסיה והפילה שם מיליוני חללים. שמה הנפוץ היה "בריברי", ובתרגום לעברית "חולשה קיצונית", "עייפות קיצונית". תסמיניה הראשוניים: עקצוץ או צריבה ברגליים, התכווצויות ורגישויות בשרירי השוקיים, חוסר תיאום בתנועות, דפיקות לב, הפרעות נפשיות ואי ספיקת לב וכן תשישות, קהות וחולשה בגפיים, אובדן תיאבון ופעולת מעיים לקוייה. בהתקדמות המחלה מתנוונים בהדרגה תאי העצב המוטוריים, האחראיים על שרירי הגפיים, ומופיע ניוון שרירים ושיתוק, קודם כל ברגליים אחר כך בכפות הידיים, בזרועות ובכתפיים. לעיתים מתלווים לתסמינים אלה בצקות, אי ספיקת לב ובעיות במחזור הדם. אצל תינוקות עלול הבריברי או המחסור בתיאמין לגרום לפרכוסים, הקאות ואי ספיקת לב.
במצביה המתקדמים לא ניתן לרפא את החולה בבריברי. לפני מותו הוודאי יהיה החולה כלוא, משותק בתוך גופו בלא יכולת תזוזה, כשראשו צלול. תסמיני המחלה דומים מאוד לאלה של המחלה הניוונית ALS, שגם לה עדיין אין תרופה. מחלת הבריברי קשה במיוחד, משום שגם השרירים החלקים כמו שריר הלב נפגעים.
את המחלה זיהה כאמור הרופא ההולנדי כריסטיאן אייקמן, שעבד בסוף המאה ה-19 בדרום מזרח אסיה, באזור השייך היום לאינדונזיה. בניסיונותיו למצוא את הסיבה לבריברי הוא הצליח להוכיח, כי מחלה דומה מופיעה בתרנגולות הניזונות על אורז לבן בלבד. לאחר שהזין את התרנגולות באורז מלא, שקליפתו לא קולפה, הבריאו התרנגולות. מכאן עבר לאנשים שלקו בבריברי, שהזנתם באורז מלא על קליפתו הביאה להבראתם או לפחות הועילה להם.
גילוי זה הוביל את ד"ר אייקמן לחיפוש החומר המצוי באורז מלא, הידוע כיום כתיאמין או ויטמין B-1, המצוי בקליפת האורז. בדרך זו הוברר כי בריברי היא מחלה של מחסור בוויטמין B-1, שנוטים לחלות בה אנשים החיים בעוני הניזונים על אורז בלבד. בארצות דרום מזרח אסיה מורכב רוב מזונם של המוני העם כמעט רק מאורז. לאחר שהחלו בעולם לקלף את האורז מקליפתו כדי להשביח את טעמו ולעדנו, לקו האנשים שהרכב מזונם דל ואחיד במחסור כרוני בתיאמין. אנשים שאכלו מזון מגוון, כלומר בעלי האמצעים לא ניזוקו, מפני שהתיאמין נמצא במזונות רבים נוספים.
היום ידוע כי לתיאמין תפקיד חשוב בפעילויותיהם של אנזימים רבים, וכי הוא חיוני לפירוק וניצול של פחמימות. הוא חשוב לתפקודם התקין של השרירים, מערכת העצבים והלב. בהיעדרו של התיאמין יצטברו ברקמות תוצרים של עיכול פחמימות, חומצה פירובית וחומצה לקטית, להן יש כנראה מעורבות בתאי העצב ובלב. לכן בעת מחסור בתיאמין יופיעו הפרעות בפעולת הלב והפרעות עצביות שיובילו לבסוף לשתוק ולמוות.
תיאמין מצוי בכל המזונות הלא מעובדים. מקורות תזונתיים טובים הם לחם ודגנים מלאים או מועשרים, אורז מלא, מאכלי בצק (פסטה), כבד, כליות, בשר, דגים, קטניות, אגוזים, ביצים ורוב הירקות. נבט חיטה וסובין הם מקורות עשירים בתיאמין.
הרופאים מציינים כי תזונה מאוזנת מספקת בדרך כלל את הכמות הדרושה של תיאמין. עם זאת, תוספות עשויות להועיל לקשישים ולאנשים המבזבזים אנרגיה מרובה, כגון בשל פעילות יתר של בלוטת התריס או בזמן עבודה גופנית קשה או פעילות ספורטיבית נמרצת ורצופה. כמו לגבי ויטמינים אחרים מקבוצה B, הצורך בתיאמין גובר בזמן מחלה קשה, ניתוח, פציעה חמורה ולחץ נפשי ממושך. בהוראה רפואית הטפול במחסור הקשור למצבים בהם ספיגת חומרי המזון מהמעי פגומה, במחלה ממושכת של הכבד או בהתמכרות לאלכוהול.
יש לזכור, כי למרות ההודעה הרשמית כי בתחליף החלב לתינוקות מתוצרת רמדיה לא נמצא תיאמין (ויטמין B-1), הרופאים טרם הגיעו לזיהוי סופי של התסמונת בה לקו התינוקות בישראל. ההנחה כי הם נפגעו ממחסור כרוני בתיאמין היא נסיבתית בלבד, וטרם קיבלה אישור סופי.
(פ.ק.)