חגי לובר, אביו של יונתן הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה, הקים יחד עם הורים שכולים נוספים את מיזם 'מאה צמתים של אחדות' ובאולפן ערוץ 7 הוא מספר על המיזם ויעדיו.
האירוע המדובר יתקיים ביום חמישי הקרוב, ד' אב, כאשר "בשעה שבע בערב יעמדו לפחות מאה אנשים במאה צמתים ברחבי הארץ בקריאה אחת, את ההיסטוריה היהודית אנחנו רוצים להמשיך ביחד. אנחנו לא נכנסים לסוגיות שנויות במחלוקת, לא מדברים כן או לא ביבי, כן או לא עסקה, כן או לא ניצחון, כן או לא להפסקת המלחמה, אנחנו מהדהדים קול פשוט שמקבל על פי כל הסקרים את הרוב המוחלט ויש שמדברים על מעל תשעים אחוזי הסכמה – את ההיסטוריה היהודית אנחנו רוצים להמשיך ביחד".
משמעות הדברים, מסביר לובר, היא רצון להמשיך עם כלל מי שמהווה חלק מעם ישראל. ,זה אומר גם שזה דורש ויתורים כי חשוב לנו להיות ביחד".
בדבריו מביע חגי לובר דאגה מהאפקט שנוצר ממעשיהם של קיצוניים בודדים, ודוגמא לכך הוא מוצא באותה מפגינה בתלשה מראשה של חברת מועצת פתח תקווה את כיסוי הראש. "זה שהיא הזויה וזה שמגנים אותה, זה דבר אחד, אבל נשים לב לתגובות שהן שמדאיגות אותי. מיד לא מסתפקים באמירה שיש מישהי שעשתה מעשה נורא ואיום וצריך להעניש אותה, אלא מיד יש חברת כנסת שמדברת על גזיזת הפאות והזקנים של פעם וכו'. אתה לא יכול להתנגד למישהי הבודדת ולכן אתה מגדיל את האירוע, וכך אנחנו שרוצים אחדות מגדילים את כוחם של הבודדים שעושים מעשים נוראיים. תמיד קיים צורך לצבוע את האויב בשחור מוחלט ותמיד לא מדברים על תופעה בודדת".
דוגמא נוספת מוצא לובר ברצח רבין שנעשה על ידי אדם אחד, אבל "חברים שלי, לא דתיים, היו חייבים להכניס אותי ליגאל עמיר כי להתנגד רק ליגאל עמיר זה לא מספיק אז היו חייבים לקחת עוד אנשים, בין אם הם אשמים ובין אם לא, בין אם מרגלית הר שפי עשתה משהו נורא ואיום ובין אם היא לא עשתה כלום. חייבים דמון".
לובר מוסיף ומציין כי גם אותם בכלי התקשורת שמעוניינים באחדות מעצימים את כוחם של הבודדים בעצם העלאת שאלות מודאגות מהשלכות טראומטיות של אותם מעשים בודדים. "זה לא המצב", הוא אומר ומספר שבמסגרת ההכנות למיזם עלה הרעיון להציג את דגל ישראל נשרף, אך הוא התנגד לכך מתוך תחושה שהדגל אינו נשרף ואין צורך בהעצמת הקושי והמחלוקת ותוצאותיהם.
"ביום חמישי נהדהד את הקול הזה שרוצה להיות יחד ומוכן לוותר", דברי חגי לובר המקפיד להתייצב בלא מעט הפגנות שמאל וימין ולהביע את עמדתו וקריאתו כאשר המוטו של דבריו והשלט אותו הוא נושא הוא שניתן להפגין ולהביע עמדות קוטביות, אך ללא אלימות. בדבריו הוא מדגיש כי לטעמו האישי לא נכון כעת כלל וכלל לפרסם דברי ביקורת על הממשלה ומהלכיה אלא לשמור על שקט חברתי כולל שיאפשר לממשלה, ורצוי המורחבת, לפעול על פי הבנתה את המיטב ויש לציית לה ללא הפגנות וביקורת, ועם זאת הוא מבין את הסבורים שיש להפגין ויש למחות, אך קורא להם שלא לעשות זאת מתוך אלימות.
"הרוב המוחלט בכל מקום שבו הייתי נעלב וטוען שהוא לא אלים, והם צודקים. הם לא אלימים. היה מי שצרח לי באוזן שנתניהו שלח את הבן שלי למות כדי להרוויח עוד כמה שנות שלטון ומיד השתיקו אותו, וזו בעיניי התופעה היפה. הזויים ופרובוקטיביים תמיד יהיו וכך מי שרוצים לעשות בלאגן. השאלה היא איזה אפקט יש להם. האם בכלל נתייחס לכך, האם תשאל אותי אם אני מודאג ולא ישן בלילה ואני אענה שאני מודאג וכך עוד אנשים יהיו מודאגים ותתחיל שרשרת של דאגה אינסופית".
בעיניו גם הדאגה מהתגובה האיראנית היא דאגה מהודהדת יתר על המידה. "צריך לדעת שאנחנו נערכים לקראת אויב ומוכנים לקדם את פניו. זו אמירה עוצמתית".
לובר מספר כי הציע לאחרים לחבור אליו ולהגיע להפגנות על מנת להעביר את המסרים הללו, אך השיבה להפגנות הייתה קשה להם, אך יש רבים שמתייצבים בכל יום חמישי ובכל מוצאי שבת בצמתים ונושאים את האמירה הזו שאותה הוא מבקש להוביל. האירוע הצפוי ביום חמישי המתקרב הוא למעשה אירוע שתכליתו להכניס עוד ועוד אנשים למעגל המתייצבים בצמתים. "אנחנו יודעים שנוצחנו ברפורמה, אין כאן מה להסתיר, ואנחנו יודעים שהניצחון הזה הושג רק באמצעות התמדה של כל מוצאי שבת ובכל אירוע שהממשלה עשתה היו מי שהדהדו נגד. זו הדרך לנצח. לא במודעות גדולות שתורמים אנשים עשירים, למרות שגם את זה עשינו, אלא בעשייה של האזרח הפשוט שלא מציק לאף אחד, לוקח שלט לצומת שליד ביתו באופן לא ממוסד ולא מאורגן, אלא באמירה עממית של רצון להיות יחד".
מה ייחשב בעיניו ניצחון של אחדות? "הממשלה מקימה ממשלת אחדות רחבה ואמיתית", משיב לובר ומדגיש: "לא שגנץ פוסח על שני הסעיפים. נפלנו בהנהגה וזו האמת, למרות שזו ההנהגה שבה אני בחרתי וכנראה אמשיך לבחור בה. כשלנו בהנהגה ובחוסר הסובלנות שלנו שהגיעה מכל הצדדים. נפרמו קשרים עמוקי שנים בתוך חברות ובתוך משפחות. הם הובילו את המגמה הזו, אבל אני לא מאשים רק אותם. גם אנחנו יודעים לחלוק. משם, מההנהגה, צריך לבוא גם התיקון".
"תמונת ניצחון בעיניי תהיה אם בנימין נתניהו יגיד שהוא מוכן לוותר על שנות שלטון, לא שייכנסו אל מתחת לאלונקה שהוא מוביל, אלא שהוא מוותר על משהו, והאופוזיציה מוכנה לוותר על איבה ארוכת שנים ובעיניהם המפתח לקידומה של ישראל שנתניהו לא יהיה, ואנחנו הולכים יחד בעת הזו. מה שיקרה הוא שהמון מפגינים יורידו להבות כי גם להם יש נציגות בהנהגה".
בדבריו מתייחס לובר גם להשלכות גישתו גם לסוגיית העסקה לשחרור חטופים. הוא מזכיר את הדברים שכתב נגד הפגנות המתנגדות לעסקה ונגד הפגנות התומכות בעסקה. "תפגינו על מנגנון מוסכם כדי שההחלטה תתקבל על העם", הוא אומר וקובע כי מדובר במנגנון פשוט מאוד הכולל את כל ראשי המפלגות הציוניות ואליהם ניתן לצרף אנשי ציבור ברוח ועדת סל התרופות והצבעה בגוף זה תתבצע באופן חשאי.
"אחרי שכל המידע המודיעיני פרוס לפניהם הם ילכו לקלפי ויצביעו באופן חשאי. לא מספיק לדבר על אחדות. צריכה להיות תכנית לאחדות. יונתן שלי הסתער קדימה עם הנגב שלו וכך כל החברים שלו כי הייתה להם תורת לחימה סדורה, מה עושים בכל שלב. דרוש תו"ל של אחדות", הוא אומר.
בהתייחס לקריאתו שנאמרה בעבר לא פעם להקדמת בחירות, אומר חגי כי הוא יודע שמאחורי גבו יש רבים המכנים אותו אידיוט שימושי, והוא עורך הפרדה בין חגי הפרטי ודעותיו לבין ארגון 'למענם'. דעותיו האישיות תומכות בבחירות אחרי המלחמה "כי אז המנהיגות תייצג את רצון העם העכשווי שראה את השבעה באוקטובר ואת ניהול המלחמה, ומה שהוא יבחר כולנו נצטרך להסכים לו", אך העצרת והארגון שעומד מאחוריה לא מבקשים להיכנס לדעה ספציפית כלשהי. "יש משהו שהוא המצע של הכול ועל גביו יצליחו כל ההחלטות, המצע הוא שהעם יאמר שההחלטה התקבלה במשותף. זה לא אומר שהסכמנו להחלטה אבל היא התקבלה ברוב. לשם צריך לחתור".
לקראת עצרת הצמתים קורא לובר למעוניינים להצטרף למצוא את רשימת הצמתים בעמוד הפייסבוק שלו ושם להירשם. "אתם תראו דבר מופלא. זו לא תהיה הפגנה שכולם בורחים ממנה, אלא זו תהיה עצרת שיצפרו לה ויצאו מהמכוניות כדי לחבק אתכם ולקנות לכם ארטיקים. את הדברים הללו אנחנו רואים בכל שבוע. הדבר הזה הוא מרגש כמו כל חיבוק".