כדרכן של סערות בישראל, הן עוסקות בהכל חוץ מאשר בעיקר - כלומר בתוכן עצמו ובגופו של עניין.
כך, ברק חירם האומלל, שאך זה נחלץ מסערה ציבורית-תקשורתית אחת, נקלע שלא בטובתו לסערה נוספת, גם אם הוא אמר דברים נכוחים ומדויקים.
צריך להכיר רגע במציאות, החברה הישראלית כולה - חרדים ודתיים, מסורתיים וחילוניים, ימניים ושמאלניים - היא חברה הרבה יותר נהנתנית מבעבר, חברה של כאן ועכשיו. חברה שאימצה את הנאות החיים ואת התרבות המערבית.
זה נתון שאי אפשר להתווכח עליו והוא מתבטא כמעט בכל פרט, ממספר המסעדות, הקניונים, אתרי התיירות והטיסות, ועד היקף השימוש באשראי, רכישות הביגוד, האלקטרוניקה, מספר כלי הרכב למשפחה וגודל דירות המגורים. אנחנו חברה מערבית שאוהבת את החיים הטובים ונהנית מהם, הרבה יותר מאשר ישראל של לפני שלושה וארבעה עשורים.
זה לא בהכרח רע או טוב. זה יכול להיות נקודת מבט ביקורתית שלילית על חיסרון בערכים ובעומק, זה גם יכול להצביע דווקא על היבט חיובי של כלכלה מתפתחת וחיים טובים יותר. הנקודה איננה ביקורת מוסרית, אלא ציון מצב עובדתי שיש להכיר בו.
והסיבה שיש להכיר בו, כי בתנאיה המיוחדים והמורכבים של מדינת ישראל, יש לזה משמעות עצומה, ונדמה לי שלפחות בחלק הזה, כדאי לשמוע בתשומת לב מרובה את דבריו של חירם.
כי המבחן העיקרי להישרדותה של תרבות מערבית של "כאן ועכשיו", מגיע ברגעים ובמקומות כמו השביעי לעשירי, כאשר מתעוררת שאלת מיליון הדולר: האם אנשים שהתרגלו לחיים נוחים, מערביים, מפנקים, מסוגלים להתמודד עם תקופה מאתגרת? עם קשיים? עם איומים? עם ניסיון להחליש ולפלג ולפגוע בעם שלנו?
וכן, זה גם נוגע בשאלות מהותיות יותר: האם אנחנו מסוגלים לגלות אורך רוח ולקחת נשימה ארוכה במצבים האלו? האם אנחנו מסוגלים לחשיבה קצת יותר נכונה מלזעוק "עסקה בכל מחיר"? האם אנחנו מתרגשים מכל שיעול בבית הלבן? האם אנחנו מתכופפים בפני כל לחץ מצרי או טורקי?
וברק חירם, להבנתי, בא דווקא 'להרים' לנו. הוא דיבר על האחדות והמסירות המופלאים שהתעוררו בתשעת החודשים האחרונים כאן. על המצב הלא מובן מאליו בכלל, בו צעירים שגדלו על ברכי תרבות סטרט-אפ וחיפוש החיים הטובים, מוכנים למסור את נפשם ואת זמנם ואת גופם ואת עסקיהם למען העם, למען אחיהם הביולוגיים.
וזה לא מובן אם אנחנו לא מכירים בזה שיש לנו משהו עמוק יותר וחשוב יותר. שיש לנו אמונות וערכים משותפים. ולא, זה לא אומר שכולנו מאמינים אדוקים, אבל זה כן אומר שבכל אחד ואחד יש ניצוץ יהודי שהתלהט לו בשביעי לעשירי.
ברק חירם הוא גם מפקד מצוין וגם אדם ערכי, איכותי ומבין לנפש העם. לך בכוחך זה.