לפני כמה שנים שודרה בטלוויזיה תוכנית מרגשת במיוחד בשם 'עוד ניפגש'. הייתה זו תוכנית על בעלי תשובה ובני משפחתם החילונים שהתרחקו זה מזה. התוכנית עזרה להם למצוא מחדש חיבור וקשר, ואחרי שנים של ניכור והתרחקות פתאום הם חזרו להיות קרובים יותר. אומנם לפעמים זה הצליח ולפעמים פחות, אבל המסע שהם עברו היה מדהים. אחר כך הייתה עונה שנייה, שבה חרדים וילדים שעזבו את הדת ניסו להתחבר מחדש לבני משפחתם החרדים. צפיתי בכל פרקי התוכנית בנשימה עצורה, בלב הולם ולא פעם עם דמעות בעיניים. כמה הייתי חולמת בעצמי להיות בתוכנית שכזאת. כמה התחננתי בפני מישהי מהמשפחה שתשב לראות את זה איתי... אבל לא.
זה נגע בי במיוחד, בגלל שתמיד הייתי אדם משפחתי מאוד. בשבילי המשפחה היא דבר חשוב ויקר כל כך, ומעולם לא יכולתי לדמיין שיהיה ריחוק ביני ובין מישהו מבני משפחתי. אבל אחד המחירים הקשים ביותר שנאלצתי לשלם בעקבות התשובה שלי היה ההתרחקות מחלק מבני המשפחה. אגב, התרחקות שלפחות בתחושה שלי – לא הגיעה מצידי. הזרות, המנהגים השונים, היציאה מכללי המשחק המוכרים הייתה קשה לעיכול בשבילם, ולמרות ההשתדלות הרבה שעשיתי לאורך השנים – משהו בזרימה ובקשר בינינו השתנה, התרחק. לפעמים אני חושבת שזה הגיע למצב כמעט בלתי הפיך.
בני דודים שלא מכירים
במיוחד זה קרה לי עם אחת האחיות שלי. לפני שחזרתי בתשובה היינו הכי קרובות שיש. גרנו יחד בדירה שכורה, היינו מספרות הכול זו לזו, היה לנו חיבור חזק מאוד. אבל בשבילה התשובה שלי הייתה ממש סטירת לחי. סטירה שעד היום, כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, עדיין מהדהדת לה בלב. לגודל הכאב שלי היא פשוט התרחקה ממני, וכמעט מחקה אותי מהחיים שלה. אנחנו בקושי מדברות, בקושי נפגשות, אין שיחות טלפון יזומות, לשמחות שלי היא מגיעה אם מסתדר לה, לבד, בלי שאר בני משפחתה. למרות שהילדים שלנו יכלו להיות בני דודים הכי קרובים והכי אוהבים – הם ממש לא מכירים זה את זה. אם ייפגשו ברחוב, ספק אם יזהו את בן דודם שצועד מולם.
והבעיה עם ניכור בין אחים היא שככל שהזמן עובר משהו בלב באמת משתנה. משהו נסגר בצורה שקשה מאוד להחזיר לאחור. הילדים שלי גדלו בלעדיה, וגם שלה - בלעדיי. אין ביניהם שום קשר כלל, אני לא חיבקתי את התינוקות שלה, והיא לא את שלי. כמה דמעות שפכתי על זה, כמה מכתבים, ניסיונות, שיחות, כמעט תחנונים. אבל למדתי שזה לא תלוי בי. או לפחות לא רק בי. וזה כואב כל כך, כי עם בני המשפחה שכן ניסו, שכן התקרבו, יש לי קשר מדהים. קרוב, אוהב, מחובר, עם המון כבוד הדדי של כל אחד לחיים של השני. בלי ביקורת ושיפוטיות ועם שמחה אמיתית שהצלחנו לשמור על החיבור המשפחתי.
אז אין לי הפעם סוף טוב לסיפור. הוא עדיין נכתב, וכיום שוב נמצא בשלב כואב ומרוחק שמעלה דמעות בעיניים. כי כמה שיהיה לי קשר נפלא עם האחרים – היא עדיין כל כך חסרה לי.
רק בקשה אחת למי שקורא את הטור. אם אתם נמצאים שם, בתחילת ההתרחקות מאח או אחות – לא בטוחים אם שווה להתאמץ – תילחמו לעצור את זה. אל תוותרו. אל תרימו ידיים. כי המרחק שמתחיל להיות ביניכם רק ילך ויגדל, יקשה ויעיק. עד שיגיע הרגע שאולי אפילו תעדיפו לוותר. אני כמעט ויתרתי, אבל לא. לא רוצה. אומנם אחרי כל כך הרבה שנים בעצם אין לי דרך להכריח אותה להתקרב חזרה, אבל לפחות אני יכולה להתפלל.
סלמון אפוי בסירות נייר ברוטב חלב קוקוס תאילנדי
צילום: שושי סירקיס
את הסירות המקסימות הללו מכינים בקלות רבה, כל מה שצריך זה נייר אפייה וחוט קשירה שיכול להיאפות בתנור. חוצים את נייר האפייה, לוקחים חצי אחד ומכווצים את שני הקצוות קצת כמו סוכרייה כך שנוצרת באמצע מעין סירה. קושרים משני הצדדים בעזרת החוט, ובתוך הנייר מניחים את הסלמון והרוטב ואופים.
הרוטב החמצמץ הופך את הסלמון לחגיגת טעמים שאין כמוה. אני השתמשתי כאן בשורש כורכום טרי מגורר. אם אתם משיגים אחד כזה במקררים בסופר או בחנויות ירקות איכותיות – הוא יהפוך את המנה להרבה יותר טעימה.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן אפייה:
15 דקות
6 מנות
6 מנות פילה סלמון
6 סירות נייר אפייה (ראו הסבר בפתיח)
רבע כפית צ'ילי גרוס
רבע כפית שורש כורכום מגורר (או שמינית כפית כורכום)
רבע כפית פלפל שחור גרוס
6 גבעולי בצל ירוק, החלק הלבן בלבד
2 כפות שמן
לרוטב:
חבילת חלב קוקוס (או קרם קוקוס) 250 מ"ל
כף מיץ לימון
כף קליפה מגוררת ממיץ לימון
3 שיני שום כתושות
2 כפות שמן
רבע כפית צ'ילי גרוס
כפית רוטב סויה
מלח ופלפל
מחממים תנור לחום של 180 מעלות. שמים בסיר קטן את השמן והשום ומטגנים דקה. מוסיפים חלב קוקוס, מיץ לימון וגרידת לימון, צ'ילי גרוס, רוטב סויה, מלח ופלפל. מביאים לרתיחה ומכניסים פנימה את 6 גבעולי הבצל הירוק. מבשלים 2 דקות ומכבים את האש. מניחים גבעול בצל ירוק בתוך כל סירת נייר, ויוצקים את הרוטב לכל הסירות באופן אחיד.
פורסים את הסלמון במרכזו לכל האורך אבל לא עד הסוף, וחוצים אותו לשני הצדדים. כך מתקבלת פרוסה מעוגלת מעט ודקה יותר. מניחים כל פרוסה כזאת על הרוטב, ומפזרים על הדג מלח, פלפל גרוס, צ'ילי גרוס וכורכום מגורר או באבקה. מפזרים על הכול מעט שמן ומכניסים לתנור.
אופים כ־15 דקות או עד שהסלמון מתייצב. מניחים את הסירות עם הסלמון האפוי על צלחת ומגישים.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***