הימים - ימי תשעת הימים שלפני ט' באב, חום יולי אוגוסט וגם מתח כבד באוויר.
אמנם כולנו הלומי קרב מאסון 7 באוקטובר – שמחת תורה, משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן מתאבלות, חיילנו נלחמים ברצועת עזה, רקטות עפות לצפון ולדרום, מאות אלפים תושבי הצפון והדרום עקורים מבתיהם וגם החברה הישראלית מפולגת ושסועה אבל מה שמאחד את כולנו - הפחד הנורא מהלא נודע: מתקפה שתבוא מצפון, ממזרח ואולי ממערב.
ואולי כדי לברוח מהפחד - עולם כמנהגו נוהג, בתי הקפה במרכז הארץ הומי אדם וגם אולמות התיאטרון ומופעי השירה בציבור גדושים. רק מי שקבע לצאת לחופשה בחו"ל או מבקש לשוב מחו"ל חש על בשרו את המצוקה.
חברות התעופה אינן טסות לארץ. מי שבוחר לברוח מהשרב לים - גם שם עמוס. ומי שנשאר בבית וצמוד למרקע, עשרות פרשנים מפרשים ומנחשים, וביניהם מפזזים הרוקדים עם הכוכבים, דיירי בית האח הגדול, הרצים למיליון וגם הבשלנים ב"משחקי השף". וכל יום נולדים שירים חדשים, אבל טרם נכתב השיר על החרדה המשותפת לכולנו. אולי עוד ייכתב.
אני נזכרת בימי ילדותי, לפני 57 שנים, 2,776,000 איש מנתה אוכלוסיית ישראל בשנת 1967. וכולנו חווינו תקופת המתנה מפחידה ומאיימת מאד, שהסתיימה בניצחון מוחץ במלחמת ששת הימים אבל אני לא שכחתי! באפריל היפלנו 6 מטוסים סוריים ובתחילת מאי החל שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר להזרים כוחות צבא לסיני.
בהמשך חסם את מיצרי טיראן לאוניות שהיו בדרכן לנמל אילת. ראש הממשלה לוי אשכול הקים ממשלת אחדות וגם ניסה לפתור את המשבר בדרך מדינית, אולם בד בבד החל גיוס חיילי המילואים... תלמידי התיכון הועסקו בחפירת שוחות, פנסי המכוניות נצבעו בשחור וגם כל בית נדרש להאפיל את חלונותיו...אווירה של ערב מלחמה
אני כותבת וכולי מצומררת: להזכירם, היינו דור שני לניצולי השואה שרק 22 שנה עברו מאז השתחררו מאימת מחנות ההשמדה. האווירה בביתנו הייתה כבדה מאד. פחדנו שמדינת ישראל בדרך להשמדה. טלוויזיה לא הייתה. ערוצי אינטרנט לא היו.
ברדיו הקשבנו מבוקר עד ערב לפרשנים ברשת ב' או בתחנת גלי צה"ל ששידרה כמה שעות בשעות הערב. ובתוך כל המצב הזה התגייסו הפזמונאים לעודד את רוח העם. הנה כמה מהשירים שנולדו בתקופה הזאת.
השיר שנולד מצעקה של אורי זוהר
חיים חפר כתב על נאצר שמחכה לרבין, שכיהן אז כרמטכ"ל: "נאצר מחכה לרבין, מילים: חיים חפר, לחן: עממי חסידי.
"נאצר מחכה לרבין, איי איי איי. נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, שיחכה ולא יזוז, איי איי איי כי יבוא מאה אחוז, איי איי איי, איי איי איי, איי איי איי, איי איי איי".
"נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, פעמיים כבר חיכה, איי איי איי והכנסנו לו דפיקה, איי איי איי. איי איי איי, איי איי איי, איי איי איי".
נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, עוד יצעק הוא איי איי איי, איי איי איי, כמו מזמן מבצע סיני, איי איי איי. איי איי איי, איי איי איי, איי איי איי".
נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, עוד תראו, יבוא היום, איי איי איי, איי איי איי, יתחנן הוא לשלום, איי איי איי. איי איי איי, איי איי איי, איי איי איי".
אריק לביא שר את השיר בהופעותיו לחיילים, וגם ברדיו הושמע ברדיו מבוקר ועד ערב... בספרו "חיים חפר מספר ומזמר" (2004) כותב חיים חפר איך נולד השיר: "בתקופת ההמתנה שלפני 'מלחמת ששת הימים' כבר הסתובבו בנגב חוליות של אמנים, בדרנים, פוליטיקאים, ומרצים. יום אחד נכנס אורי זוהר לקפה קליפורניה מאובק וכועס, כולו כאילו הוא שליחו של המלאך גבריאל. 'אתה צריך לכתוב משהו' הוא צעק עלי. 'למה?' שאלתי. 'שמעתי ברדיו של מצרים שנאצר אמר שהוא מחכה לרבין'. אמרתי לאורי: שב ותשתה בירה. התנפלתי על מפית וכתבתי את 'נאצר מחכה לרבין'. כבר בדרך לסיני, נדמה לי, שליד רחובות, זה הפך לשלאגר. לך תדע...."
אחרי הניצחון הסוחף במלחמה, תורגם השיר גם ליידיש. הוא נכלל בתקליט שירי המלחמה ('לידער פֿון 6-טאָגיקע מלחמה') של שחקנית תיאטרון היידיש בניו-יורק ליליאן לוּקס.
מצדיעים למילואים – כבר ב-67
גם דידי מנוסי כתב שיר לעידוד המורל של חיילי המילואים, וגם בשיר הזה הכוכב הוא כמובן גמאל עבדול נאצר:
באנו למילואים, מילים: דידי מנוסי, לחן: שמוליק קראוס. "באנו למילואים, חשבנו עושים חיים, נתנו לנו עוזי, אוכל ווזווזי, באנו למילואים, נתנו לנו עוזי, אוכל ווזווזי, באנו למילואים, רב הסמל אמר, צריך לעשות מסדר, אז תיכף עמדנו, תיכף צעדנו, רב הסמל אמר, אז תיכף עמדנו, תיכף צעדנו, רב הסמל אמר.
"אמר שצריך לחפור, חפרנו בבוקר בור ושמה, אינשאללה, נישן כל הלילה, אמר שצריך לחפור ושמה, אינשאללה, נישן כל הלילה, אמר שצריך לחפור".
"אז באו היתושים, קטנים, א-מה מסוכנים, סתמנו אוזניים, עקצו בעיניים, אז באו היתושים, סתמנו אוזניים, עקצו בעיניים, אז באו היתושים".
"יצאנו מתוך הבור, אם נאצר כל כך גיבור, יופיע בלילה - יאללה, אינשאללה, יפול הוא לתוך הבור, יופיע בלילה - יאללה, אינשאללה, יפול הוא לתוך הבור, יפול הוא לתוך הבור (אינשאללה), יפול הוא לתוך הבור".
"החלונות הגבוהים" (שמוליק קראוס, ג'וזי כץ ואריק אינשטיין) הם שבצעו את השיר. בחוברת שצורפה לאוסף הכפול "השירים היפים של דידי מנוסי" - 2003 סיפר דידי מנוסי ליורם רותם עורך האוסף: "פגישה במילואים" נכתב ב-1967 במהלך ימי הכוננות שקדמו למלחמת ששת הימים. השלישיה ביצעה את השיר בהופעותיה לפני החיילים במהלך הקרבות, והקליטה אותו לאלבום שירי המלחמה "ירושלים של זהב". כמובן שב-57 השנים שחלפו מאז מושמע השיר בשבתות נוסטלגיה וגם, לעיתים, ביום ההצדעה לחיילי המילואים".
שרים בבית לחם על מיצרי טיראן
גם הצמד יחיאל מוהר ומשה וילנסקי (שכתבו את מיטב להיטי הלהקות הצבאיות בשנות החמישים והששים) כתבו שיר עידוד לעם ישראל, אחרי שנאצר סגר את מיצרי טיראן לשיט של אוניות ישראליות:
אנחנו נעבור
"לכל המצרים יכולנו וגברנו, מכל המצרים יצאנו עם איתן, עברנו את תש"ח, גם את סיני עברנו, אנחנו נעבור במצרי טיראן, אנחנו נעבור בחושך ובאור, בדגל כחול לבן במצרי טיראן, את כל המצרים אשר סגרו עלינו, אנחנו נפרצם כי בא, כי בא הזמן, באגרופי ענק, בהולם לבבנו, אנחנו נעבור במצרי טיראן, אנחנו נעבור בחושך ובאור, בדגל כחול לבן במצרי טיראן, כי כל העם דרוך, כי כל העם משמרת וכך השיר עולה מחוף אילת עד דן, אנחנו נעבור כי דרך אין אחרת, אנחנו נעבור במצרי טיראן, אנחנו נעבור בחושך ובאור, בדגל כחול לבן במצרי טיראן".
גם השיר הפטריוטי הזה שששרו "הדודאים" עודד אותנו מאד בימים ההם. לפי אתר הספרייה הלאומית הוא הוקלט לראשונה בביצוע להקת הנח"ל במהלך הופעה חיה בפני חיילים בבית לחם, שגם היא שוחררה לראשונה במסגרת המלחמה. בשנים שלאחר מכן ביצעו את השיר סוללה של זמרות מפורסמות, ביניהן יפה ירקוני, חדווה עמרני, הדסה סיגלוב ועוד.
בהמשך נכלל השיר באלבום שירי מלחמת ששת הימים אבל לא שרד את שיני הזמן, כי ברבות הימים נחשבו שירי המלחמה הזאת לשירי רהב שהביאו עלינו כעבור שש שנים את האסון של מלחמת יום הכיפורים.
ושוב ושוב אנחנו עם מדים ודיסקיות
שיר נוסף ואהוב היה "החזיקי לנו אצבעות" שכתבו רימונה די-נור ומלחינה צעירה בשם נורית הירש ושר רן אלירן: החזיקי לנו אצבעות, מילים: רימונה די-נור, לחן: נורית הירש.
"קמע בשבילך, ונשיקה קטנה לאמא, קיטבג מתפקע וקופסה עם עוגיות. הגדוד חוזר לפגוש את המג"ד והש"ג ושוב ושוב אנחנו עם מדים ודיסקיות. החזיקי לנו אצבעות' זה עוד יביא תועלת, החזיקי לנו אצבעות עד סוף התימרונים. שימרי, שמרי על המורל שימרי על הגחלת שימרי, שימרי עלייך ושימרי לי אמונים. איך היחידה כולה על ד"ש ונשיקות צועדת איך מחכה בעורף כל חזית הנערות ואת נשארת שם בעיר, כל כך כל כך בודדת אבל אני איתך כאן בבודדת וצרורות. החזיקי לנו אצבעות"...
"עכשיו האהבה שלנו מכוסה אבק היא, עכשיו הזיכרונות שלנו נצבעו אפור ואם אני בוגד זמנית עם עוזי ועם חאקי, הביני - זהו פלירט קטן, בסוף הרי אחזור. החזיקי לנו אצבעות".
עד כאן סקירה קצרה על שירים שנכתבו לפני כמעט ששה עשורים במדינה אחרת וברוח אחרת... הלוואי ותקופת ההמתנה הנוכחית תיגמר אף היא בניצחון גדול "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" ביננו לבין שכננו וגם ביננו לבין עצמנו.....