דף הפייסבוק של שדולת הנשים בישראל חגיגי מאוד בימים אלה. פוסט רודף פוסט וממלא את החלל הווירטואלי בהעצמה נשית בלתי־נדלית: הישגי הספורטאיות הישראליות באולימפיאדת פריז לא מותירים ספק באשר לכוחן של נשים, והשדולה מוודאת שעוקביה לא יחמיצו היכרות עם אף אחת מהמתמודדות עטורות הפרסים. מדי פעם מגיחים לפיד גם כמה נושאים חשובים על סדר יומה של השדולה, כמו תשלום דמי לידה למילואימניקיות, וכמובן תמיכה בפצ"רית שהחליטה להעמיד לדין לוחמים, תחת ההיגיון המעוות שמשווה את התעללות המחבלים בנשים היהודיות להאשמות שמיוחסות ללוחמי צה"ל כלפי מחבלי נוח'בה.
נושא אחד נעדר שם מסדר היום. נושא שללא ספק נוגע לזכויות הנשים ולשמירה על כבודן, אבל כנראה לא סוג הנשים שעליהן פורשת השדולה את כנפיה. התקיפה האלימה של חברת מועצת העיר פתח תקווה חגית תלם, שהתרחשה במוצאי שבת ובמסגרתה הוסר כיסוי הראש שלה בצורה משפילה על ידי אחת ממפגינות תנועת המחאה, לא זכתה לציוץ אחד מכיוונה של השדולה. הן לא הצליחו לנסח שום משפט שישדר אמפתיה נשית או לגנות את האקט המבזה כלפי אמונתה של אישה בישראל.
התקיפה הזאת התבצעה ככל הנראה בתגובה לכך שתלם נכנסה לוויכוח פוליטי עם המפגינים. נציין כי המשטרה בחרה דווקא להתייחס לאירוע בחומרה, ועיכבה את התוקפת לחקירה. במשטרה אמרו כי מפקד המחוז הורה לתת לחקירה עדיפות גבוהה כדי לחדד את המסר המוקיע אלימות בחברה.
לא מפתיע, אך מרבית הגינויים לעימות הזה הגיעו מהצד המאוד מסוים של המפה. דווקא מי שצעדו שוב ושוב בשנה שעברה נגד דיכוי נשים במיצגי "סיפורה של שפחה", שכחו פתאום להילחם על כבודה של אישה שצניעותה חוללה ברבים. מטה המאבק, שאליו משתייכת המפגינה התוקפת, שחרר תגובה שרובה האשמת הקורבן ומיעוטה הסתייגות מהאלימות. לאחר שתיארו באריכות מעשי תוקפנות מצידה של תלם כלפי המפגינים, לטענתם, הסבירו כי התוצאה הייתה ש"האירוע הסלים", בלי להזכיר את המעשה של תלישת כיסוי הראש. "נבהיר באופן הברור ביותר: אין מקום לאלימות בשום צורה", הסתייגו בחמש מילים, ומיד אחר כך האשימו את תלם ביצירת הפרובוקציה, והכריזו כי ימשיכו לפעול להפלת הממשלה ש"מלבה את השנאה".
כיסויי הראש של נשים דתיות הפכו ליעד במסגרת המחאה שמתנהלת פה כמעט שנתיים. גלי הלעג והבוז נגד השביס של לינור אברג'ל בטקס הדלקת המשואות לפני שנים אחדות אותתו על מגמה שאז הסתכמה רק במילים, חריפות ודוחות ככל שיהיו. אולם התנועה הקפלניסטית, שמזמן חצתה את הוויכוח הפוליטי והפכה אותו למלחמת אנטי־דת, הציבה את כיסויי הראש כמטרה פיזית לשיגור חיצים.
כך למשל תיארו בשנה שעברה נשים דתיות תושבות תל אביב, בעיצומה של המחאה נגד הרפורמה, כי הושפלו ברחובות בשל כיסוי הראש שלהן. "ירקו על אישה דתייה כי חבשה 'סמרטוטים' לראשה, צעקו על נשים שלנו שגרות פה 15 שנה 'לכו מפה'", תיאר בכאן 11 יאיר גנץ, מנכ"ל ישיבת 'מעלה אליהו', את ההפגנות של תושבים חילונים בתל אביב נגד הישיבה. לכל זה מצטרפת גם ההוראה המשפטית הפוגענית שמונעת מנשים דתיות לקיים מופעים לנשים בלבד, ואוסרת על הקמת מחיצות במרחב הציבורי. אין פלא שסופה של המגמה לרמיסת זכויות הנשים הדתיות, בהובלת הממסד המשפטי של מדינת ישראל, הוא המדרון שבו מפגיני שמאל מרשים לעצמם לפגוע בגסות בנשים ופשוט לתלוש מטפחות מראשן בפרהסיה.
לא תתפלאו לשמוע שיש נשים בישראל שזכויותיהן הדתיות נשמרות בקפידה, שלא לומר בקנאות דתית. באירוע שהתרחש לפני שבע שנים במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, דרש המרצה במהלך אחד השיעורים מסטודנטית ערבייה להסיר את החיג'אב שחבשה, ומשסירבה - הורה לה המרצה לעזוב את הכיתה. בעקבות התקרית התנצל המרצה בפני הסטודנטית וננזף על ידי הנהלת האוניברסיטה, שזימנה אותו לוועדת משמעת. התקרית עוררה גם את זעמם של המרצים האחרים במחלקה, והם החליטו לנסח עצומה המוקיעה את המעשה. פרט להתנצלות בפני הסטודנטית, המרצה נדרש לשוב ולהתנצל בפניה פעם נוספת מול הכיתה כולה. האוניברסיטה מיהרה לפרסם תגובה הכוללת גינוי זועם לדרישתו של המרצה, והוקיעה אותו בחריפות.
במקרה אחר פסק בית הדין לעבודה פיצוי בסכום של לא פחות מ־50 אלף שקלים לרופאת שיניים ערבייה שביקשה להתקבל לעבודה במרפאה בנתניה ונענתה בשלילה. מנהל המרפאה ביקש ממנה כי תסיר את החיג'אב בשעות העבודה, שכן הדבר ירתיע את הלקוחות היהודים, בפרט על רקע המצב הביטחוני, אך היא סירבה לבקשה והגישה נגדו תביעה. בית הדין כאמור מיהר להתייצב לצידו של החיג'אב שכבודו נרמס, וקבע כי הדרישה להסירו היא בגדר הפליה ואינה לגיטימית.
שיא האבסורד בשמירה על כבוד כיסוי הראש המוסלמי היה בעיצומה של הלחימה בעזה. על פי דיווחים שהגיעו ממסדרון נצרים, מפעילי המערכת הטכנולוגית שהציב צה"ל (שמופקדת בין היתר על זיהוי וסינון תווי פניהם של אזרחי הרצועה העוברים והשבים) התבקשו שלא לדרוש מציבור הנשים העזתיות להסיר את הרעלות מפאת "הרגישות לפגוע באורח חייהן ומתוך שמירה על צניעותן". לא קשה להעריך איזה מחיר בחיי אדם עלולה לגבות או כבר גבתה ההוראה הבלתי אפשרית הזאת, או כמה חטופות הוברחו בגינה באין מושיע, אבל היי – לא מדובר פה בסתם מטפחת של יהודייה שומרת מצוות. תעשו כבוד.
מהי הסתה
נתנאל סייגלר הוא סטודנט בטכניון בחיפה, שחודשים ארוכים משנת הלימודים הנוכחית עשה בשירות מילואים בגבול הצפון. כשהגיע לטכניון, נדהם לשמוע את חבריו לספסל הלימודים מביעים תמיכה בטבח שביצע חמאס ומוסיפים דברי הסתה ככל העולה על רוחם. כחלק מזכותו הדמוקרטית הפגין סייגלר יחד עם אגודת הסטודנטים נגד הסטודנטים המסיתים, אולם מאז לדבריו הוא נרדף על ידי הנהלת המוסד.
לפני חודשיים סיים את חוק לימודיו לתואר הראשון, עמד בכל המטלות ושילם את שכר הלימוד – אולם תעודת סיום לא זכה לקבל. סייגלר זקוק לתעודה כדי למצוא עבודה בתחום שבו התמחה, אלא שבהנהלת הטכניון לא ממהרים להמציא את התעודה המיוחלת. לדבריהם, מתנהל מולו הליך משמעתי בשל המחאה שנקט, וכל עוד ההליך לא מוצה אין אפשרות להעניק לו את תעודת סיום הלימודים. "לא ייתכן שבעוד סטודנטים תומכי טרור ממשיכים כרגיל, דווקא מי שנלחם בתומכי טרור נרדף על ידיכם", האשים סגן יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת ניסים ואטורי, את נשיא הטכניון, פרופ' אורי סיון, במכתב ששלח לו בעניינו של סייגלר.
למקרה של סייגלר קדמו סיפורים דומים על סטודנטים שתמיכתם בצד היהודי מאז פרוץ המלחמה זיכתה אותם במלחמת חורמה נגדית של הנהלת המוסד האקדמי. אבל נראה שלאקדמיה הישראלית יש קיטלוג ברור מהי הסתה פסולה הראויה למיצוי דין ומהי התבטאות שאינה עוברת את הגבול הפלילי הנדרש. רמז: מוצא אתני. מחקר אמפירי שערך מרכז יכין למחקרים אסטרטגיים ולאומיים הופך את ההשערה לתמונת מציאות.
המחקר, שמתבסס על בקשות חופש מידע שהוגשו לאוניברסיטאות השונות, מגלה כי מתוך 130 תלונות שהוגשו בכל האוניברסיטאות נגד הסתה לטרור מאז תחילת המלחמה, רק 38 מצויות בהליך של טיפול. מתוכן ארבעה מקרים בלבד הגיעו לכדי ענישה משמעותית. שישה מקרים אחרים הגיעו לכדי שיחת בירור, ותו לא. לגבי רובן המוחלט של התלונות נמצא כי "לא הגיעו לכדי הסתה" לשיטת האוניברסיטאות. גם לאחר פתיחת הליכים נגד תלמידים, תיקים רבים נסגרו ללא ענישה.
במרכז יכין מדגישים כי אין בידיהם מידע מפורט על תוכן התלונות ואופן השיפוט אלא רק את הנתונים המספריים, ולכן לא ניתן לבחון האם האוניברסיטאות הקלו בהחלטותיהן עם המסיתים. עם זאת, הנתונים בהחלט מצביעים על פער שיכול ללמד על מדיניות. כך לדוגמה באוניברסיטה העברית, המוסד המוביל מבחינת מספר התלונות שהוגשו בו נגד הסתה. מתוך 39 תלונות שהוגשו, רק שתיים הגיעו לכדי פתיחת הליך משמעת, וגם שני התיקים הללו נסגרו לבסוף בלי תביעה וענישה, כך שבשורה התחתונה לא בוצעה ולו ענישה אחת באוניברסיטה העברית, שכאמור מהווה ראש החץ במספר מקרי ההסתה של סטודנטים ערבים.
הבאה בתור המפוקפק הזה היא אוניברסיטת תל אביב, שבה הוגשו 28 תלונות. במרכז יכין מצטטים מתוך פרסום של הנהלת אוניברסיטת תל אביב שהופץ בימי המלחמה, שיכול להסביר במעט את המדיניות המשתקפת מהנתונים לעיל: "לצד מקרים (בודדים) של תמיכה והבעת שמחה מהפעולות המחרידות של ארגון חמאס, נשמעות גם התבטאויות הגובלות בהסתה של ממש נגד ערבים וכנגד מי שמשמיעים עמדות של הזדהות עם הסבל של האוכלוסייה האזרחית בעזה. התבטאויות קיצוניות מסוג זה... אינן הולמות את צביונה של האוניברסיטה". הדגש הברור ששמה האוניברסיטה על מוקד ההסתה בהחלט מלמד מה הולם את צביונה, כמו גם את צביונן של אוניברסיטאות אל־קודס, ביר זית וא־נג'אח.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***