לפני תריסר שנים ייסד פרופ' משה קופל את פורום 'קהלת', מתוך שאיפה לעגן את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי, לחזק את המשילות ולהגן על חירות הפרט והחופש הכלכלי בישראל. אפילו בחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא דמיין את הסערה הציבורית האדירה שארגונו יהיה במרכזה, בעקבות ניסיונות לקדם רפורמה משפטית בישראל. הרוחות בארץ סערו, מפגינים זועמים חסמו כבישים, הבעירו צמיגים, איימו והטרידו. עובדי קהלת הושמצו והותקפו באלימות, משרדיהם נפרצו ונחסמו. אפילו התורמים העיקריים של קהלת בארצות הברית הוטרדו כל כך עד שנאלצו להקפיא את תרומותיהם לארגון.
אותה רפורמה משפטית שפורום קהלת היה בין מוביליה, או 'המהפכה המשפטית', כפי שכינו אותה אנשי המחאה בביקורתיות, היא יוזמת חקיקה שקידמה ממשלת ישראל לביצוע שינויים מהותיים במערכת המשפט בישראל. בין השינויים נכללו: אישור פסקת התגברות והסדרת פסילת חוקים, ביטול עילת הסבירות, הגדרת תפקיד היועץ המשפטי כמייעץ ולא מחייב ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אך בעקבות המחאה האלימה ששטפה את המדינה, הרפורמה נעצרה באיבה.
עשו נגדכם קמפיין, הפכו אתכם לשורש הרע בחברה הישראלית, הבריחו לכם את התורמים, ופרויקט חייכם עמד בסכנת קריסה. מה זה עושה לך באופן אישי?
"זה לא קל", הוא מודה. "קבוצה קטנה פעלה נגדנו באלימות. ולא רק שבאו לפורום קהלת למשרדים והפגינו באלימות, חלקם פלשו לתוך המשרד וחסמו אותו. חלקם באו אליי הביתה לאפרת עם זמבורות ותופים בשש בבוקר והעירו את כל השכנים. ולא רק זה, כשהייתי בחו"ל והזמינו אותי בשבת לבית הכנסת בניו ג'רזי לתת דרשה על פרשת השבוע, עמדו בחוץ ישראלים יורדים וצעקו שאני נטע זר בישראל. אני, שעליתי לארץ בגיל 24 ושהבן שלי ושני החתנים שלי לחמו בעזה, ושבעצמי הייתי חובש קרבי ושירתי עד גיל ארבעים פלוס, וכל ילדיי ונכדיי כולנו ציונים נלהבים", הוא אומר בחוסר השלמה. "אני משתדל לשרת את הארץ כמה שאני יכול, ואלו שיושבים להם בניו ג'רזי, שעשו לשם רילוקיישן כמו שהם אוהבים לומר, שלא נאמר ירידה למען כסף, הם עומדים ליד בית כנסת בשבת באמצע התפילה וצועקים שאני נטע זר במדינה 'שלהם'. אני לא רוצה להתקרבן על כל מה שעברנו, אבל אותם אנשים לא יערערו אותי. אני מסתכל על הנוער הנפלא שלנו כאן, מכל המחנות, ואני אופטימי. יש לנו עם נפלא, ויש לנו כל הסיבות שבעולם להיות אופטימיים", הוא מתעקש.
"כמובן אף אחד לא אוהב להיות מותקף, גם אני לא. אבל אני הקמתי את קהלת לא סתם כדי שיהיה לי ארגון, אלא מתוך שאיפה לשפר ולתקן דברים מסוימים במדינת ישראל. מצד אחד לחזק את מדינת ישראל כבית לאומי של העם היהודי, ומצד שני להעצים את חירות הפרט. לצערי, מה שנוכחנו לראות זה שאי אפשר לקדם שום דבר כאשר יש מוסדות בלתי נבחרים - בית המשפט, הפרקליטות, המשטרה, הצבא, האקדמיה והתקשורת ועוד - שחלק גדול מהם נגדך".
מה זאת אומרת נגדך?
"שהחזון שלהם קצת שונה מהחזון שלנו, והם לא מוכנים לשיח ולהידברות. אנחנו מדינה דמוקרטית. אני רוצה למשוך לכיוון יותר יהודי, מישהו אחר רוצה למשוך לכיוון אחר, ובמדינה דמוקרטית צריך לדון ולהצביע, ובסוף יש ממשלה נבחרת. אבל יש אנשים שרואים את זה אחרת. הם אומרים: הממשלה היא לא לרוחי אבל אני שולט בתקשורת, ואני שולט באקדמיה, ואני שולט בבית המשפט ובפרקליטות וביועצים המשפטיים, אז במקום לנהל שיח אמיתי ובמקום לתת לממשלה הנבחרת לנהל את המדינה, אני מעדיף להשאיר את כל הכוח במוסדות האחרים. אני מעדיף להעביר את הכוח לבית המשפט, כי בית המשפט הוא בצד שלי. זה רציונלי מצידם ואני לגמרי מבין למה הם רוצים את זה, אבל זאת לא דמוקרטיה", הוא קובל.
אולי הצד השני רואה בכך דמוקרטיה, והוא רואה צדק בבית המשפט ומאמין שהמערכות האלו מגינות על הדמוקרטיה?
"זה לא משנה. השאלה היא מה המבנה הנכון של השלטון ומה המנגנון הראוי. את זה אנחנו צריכים להגדיר מאחורי מה שנקרא מסך הבערות", מתאר קופל את המהלך. "אם אני רוצה לבנות איזונים ובלמים נכונים בין רשויות השלטון במדינה, אני צריך לצאת מנקודת הנחה שאני לא יודע מי הם השופטים, מי הם חברי הכנסת, השרים והפקידים – אלא להתמקד בשאלה מהו האיזון הנכון באמת לטובת המדינה".
מה עשיתם במהלך 12 שנות פעילותכם, כשרוב הציבור עדיין לא הכיר את קהלת?
"מה שהציבור אולי לא יודע הוא שרוב העבודה שלנו היא לא להעביר חוק גרנדיוזי כזה או אחר. אנחנו אומנם עזרנו לקדם את חוק הלאום, את חוק משאל עם ועוד חוקים, אבל לא זו העבודה העיקרית שלנו", הוא מבקש לציין. "כמכון מחקר העבודה העיקרית היא לעשות מחקרים ולשגר מזכרים לחבר כנסת או שר רלוונטי או אפילו לפקיד רלוונטי. להסב את תשומת ליבם לבעיה ולהציע כיצד ניתן לפתור את הבעיה. אנחנו עורכים מחקר, מנסים להבין את הבעיה לעומקה ולבחון מדוע הדברים לא מתקתקים כמו שצריך. זאת העבודה שלנו ביומיום".
אתה יכול לתת דוגמה?
"למשל עולים שהגיעו מארצות הברית או מצרפת והם בעלי מקצוע ברמה גבוהה אבל לא יכולים לעבוד כאן, לפעמים אפילו שיש מחסור בבעלי מקצוע כמוהם. יש טונות של רגולציה עד שמכירים במקצוע שלהם מכל מיני סיבות. אלו בעיות אמיתיות גם לבעלי המקצוע, שלפעמים אפילו לא עולים ארצה בגלל זה, וגם לאוכלוסייה, שלא זוכה לשירות שהייתה יכולה לקבל. זה דורש טיפול ותיקון. ויש אלפי מקרים כאלו שאנחנו קידמנו".
מה עמדתכם בנושאים של חקיקה דתית, כגון נישואין אזרחיים, חמץ בבתי חולים ועוד?
"מכיוון שמצד אחד אנחנו בעד מדינת לאום יהודית ומצד שני אנחנו בעד חירות הפרט, ויש מתח בין הדברים, אז בדרך כלל אנחנו מעדיפים שתהיה כמה שפחות חקיקה דתית, כי אנחנו לא רואים שזה מביא ליראת שמיים. לדוגמה נושא מערך הכשרות בישראל, האם הוא מנוהל בצורה הכי יעילה בעולם? לא. חקרנו את הנושא וראינו שהמערכת לא עובדת בצורה יעילה. כתבנו ניירות עמדה שמפרטים איך ניתן לשפר את המערכת. אנחנו לא נכנסים לעניינים עקרוניים כמו האם מדינה צריכה להיות אחראית־על בתחום הזה. אנחנו יותר בוחנים מה עובד ומה לא. שאלות עקרוניות של חקיקה דתית הן רחוקות מאיתנו".
היועץ המשפטי מחליט? רק בישראל
הדיבורים על העמדת המנגנון ואיתור בעיות ופתרונן במישור הלאומי לא נועדו לחפות על אג'נדה נסתרת. אצל קופל השקפת העולם מונחת על השולחן, והוא לא חושש לדבר על כך. "אנחנו ימניים", הוא מכריז חד משמעית. "אומנם אנחנו לפעמים משתמשים במושגים כמו שמרנים, בעד שוק חופשי או בעד מדינה יהודית – יש הרבה דרכים לומר דברים יותר מדויקים מאשר סתם לצעוק: אנחנו ימניים. אבל כן, אנחנו ימניים".
ואולי זה גם מה שעורר את האנטי נגדכם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית?
"ברפורמה המשפטית ניסינו לעשות תיקונים שמקובלים בכל העולם. בכל העולם יועץ משפטי לא מוריד פקודות לראש הממשלה. זה לא הגיוני בכלל. בכל העולם לשופטים בבית משפט עליון אין וטו על הקביעה מי מצטרף לבית משפט עליון, ובכל העולם השופטים לא יכולים לפסול סעיף בחוקה. כל הדברים האלו לא הגיוניים, ורצינו לעשות תיקונים דרושים ונכונים ומתונים. אז מאיפה נבעה כל ההתנגדות המטורפת הזאת? התשובה היא שהזזנו את הגבינה לכמה אנשים בעלי המון עוצמה במדינת ישראל", הוא מצביע על לב העניין מבחינתו.
"מדובר במיעוט קטן שמסיבות היסטוריות יש להם שליטה על המוסדות הבלתי נבחרים במדינת ישראל. השופטים לא מייצגים את הציבור הרחב במדינה, הפרקליטים והיועצים המשפטיים לא מייצגים, האקדמיה וגם התקשורת הציבורית לא מייצגת את העם. יש את האליטה היוצאת, אליטה קצת עייפה וקצת דשנה, שאוהבת את הכוח שבידה. היא הבינה שברגע שנוגעים בבית המשפט, כל מגדל הקלפים הזה נמצא בסכנה", הוא מסביר. "הם משתמשים בבית המשפט כדי להגן על הכוח של אליטה בלתי נבחרת שהיא מיעוט. אני מבין למה הם רוצים לעשות את זה אבל זאת לא דמוקרטיה, ונגד זה אנחנו צריכים להילחם".
כמה זמן עבדתם על הרפורמה המשפטית?
"עבדנו עליה במשך עשר שנים", הוא מפתיע. "כתבנו המון מחקרים וניירות עמדה, ועבדנו מול כל שרי המשפטים שהיו, בפרט איילת שקד, והצלחנו לשכנע אנשים שיש כאן בעיה שזקוקה לפתרון".
האמנתם שצריך פה שינוי עומק.
"בהחלט. הבנו שהסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה לא הגיוניות בכלל, שבית משפט לא יכול לפסול חוקי יסוד וכן הלאה. שכנענו אותם. ואגב, כשהתחלנו לפני שנים לקדם את הרעיונות האלו, מי היו היחידים שגם עסקו בנושא מהרגע הראשון? שמחה רוטמן דרך 'התנועה למשילות ודמוקרטיה', ויריב לוין בהמשך כחבר כנסת וכשר. אלו האנשים שהיינו עימם בקשר מההתחלה. כתבנו על הנושאים הללו המון ניירות וממש לא מתוך התלהמות. ניירות מקצועיים ורציניים מאוד".
את מה הם בחנו?
"למשל בדקנו מהן הסמכויות של יועץ משפטי לממשלה בכל המדינות באירופה. האם הייעוץ שלו מחייב, כן או לא. והתשובה היא 'לא' בכל מדינה אחרת, ו'כן' במדינת ישראל. או כשיש עתירה נגד הממשלה, האם הממשלה יכולה לבחור מי ייצג אותה בבית המשפט, או האם לשופטים מכהנים יש סמכות בלעדית על מינוי שופטים חדשים בבית משפט עליון? במדינות אחרות לא. השווינו את המצב בישראל למצב בעולם והבאנו המלצות שונות, כולל פירוט היתרונות והחסרונות בכל המלצה. עבדנו על זה במשך שנים".
האם התוכנית שהציגו לוין ורוטמן הייתה אחת לאחת התוכנית שאתם גיבשתם והצעתם?
"כששמחה רוטמן הגיע לוועדת חוקה ויריב הגיע למשרד המשפטים, אז כמובן, מכיוון שאלו אנשים שהיינו בקשר איתם במשך שנים רבות, ראינו הזדמנות להשפיע. האם ההצעה המאוד ספציפית שהם הביאו הייתה בדיוק ההמלצות שלנו? ודאי שלא. זה נושא מורכב מאוד, ומובן שיש הבדלים, ומה לקדם קודם ומה אחר כך. אני לא חושב שמה שהובא היה מושלם, ממש לא, אבל אני לא ראיתי הצעת חוק בהיסטוריה שהגרסה הראשונה שלה מושלמת. בשביל זה יש כנסת ויש ועדות ויש משא ומתן".
האם צפיתם להתנגדות כזאת?
"ממש לא", הוא משתף. "ציפינו להתנגדות מסוימת. חשבנו שתבוא האופוזיציה ותגיד: תראו, זה לא מוצא חן בעינינו וזה יותר מדי, וכאן צריך להוסיף סעיף, כדי שזה יהיה מאוזן. אני יודע שיריב לוין רצה מאוד להגיע לפשרה. אני יודע, כי ישבתי בפגישות עם אנשים שניסו לתווך, והוא אמר שהוא מוכן להתפשר על כל סעיף, רק תבואו ותדונו איתנו, בואו נדבר", הוא מתאר את האתגר הגדול ביצירת דיון אמיתי לקידום הרפורמה. "אני אומר לך באחריות, אני הייתי שם וראיתי במו עיניי, האופוזיציה לא הייתה מוכנה לדבר. לא היה שיח".
אתה אומר שלא היה שיח, אבל מנגד הייתה מחאה חריפה והשתוללות ואפילו איומים לסרבנות.
"אנחנו בפורום קהלת ישבנו עם כמה משפטנים רציניים מהאופוזיציה, לא פוליטיקאים. ישבנו איתם במשך מאות שעות, והגענו לפשרות על כל הנושאים. היה לנו מסמך מוסכם. הבאנו את המסמך אפילו לבית הנשיא, והנשיא ידע ששני הצדדים הסכימו עליו. הנשיא דחה את זה. הוא היה בדיבור עם שופטים ועם אנשים קיצוניים מאוד בשמאל, והוא דחה את הפשרות שאנחנו הגענו אליהן יחד, והביא הצעה משלו שהייתה מוטה לגמרי לכיוון השופטים והאופוזיציה".
זו האשמה חמורה.
"כך היה. רוב האנשים באופוזיציה שדיברנו איתם, ואני מדבר על שרים לשעבר וראשי זרועות הביטחון לשעבר ואנשים בכירים מאוד, לא היו מוכנים לדבר לגופו של עניין. הייתי שואל אותם מה לא טוב בהצעה, בואו נראה אם אפשר לתקן ולמצוא פשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים, והם היו אומרים לי: אנחנו אפילו לא יודעים מה יש ברפורמה. אנחנו יודעים מי אתם, ואנחנו רוצים שאתם פשוט תסלקו את הזוועה הזאת מסדר היום הלאומי - אני מצטט - ואם לא תעשו כך יהיה כאן דם ברחובות. כך נאמר".
למה זה קרה? למה הפכו אתכם לדמון?
"כי האנשים האלו הם אליטה יוצאת. אליטה דשנה ועייפה שאין לה המשך. והם יודעים את זה והם ממורמרים מאוד, ובמקום לנהל שיח כפי שצריך, כפי שניהלנו עם אנשים רציניים, הם לא היו מוכנים בשום אופן לדבר", הוא מאשים בכאב. "הם באו מתוך חרדה שהמדינה שהם קיבלו בטאבו מסבא שלהם תילקח מהם", הוא מתאר את מהות ההתקוממות בעיניו. "לכן אני אומר, יש אנשים ממורמרים שמוכנים להוציא את הכסף שלהם מהמדינה, לגרום לצבא לקרוס. בשביל מה? בשביל סעיף קטן, רק כדי להראות מי בעל הבית פה. כמה אנשי מטכ"ל וכמה אנשים ביחידות אליטיסטיות מאוד לקחו על עצמם את הבעלות על הצבא, והם יחליטו מתי הצבא נלחם ובאילו תנאים בדיוק?", הוא שואל בתמיהה. "יש למיעוט הזה המון כוח, ואנחנו נצטרך לשלם מחיר על הכעס והחרדה שלהם בשנים הקרובות, אבל בסוף מטבע הדברים הרוב הדמוקרטי הוא שיקבע".
אבל איפה טעיתם? מה היית עושה אחרת? האם למשל העובדה ששישה ימים בלבד לאחר השבעת הממשלה כבר עמד השר לוין והכריז בקול על מהפכה לא יצרה את האפקט ההפוך?
"אומר את האמת, כן, אני חושב שזו הייתה טעות", הוא מודה. "אבל אני לא אוהב לבוא בטענות לפוליטיקאים שיש עליהם המון אחריות והמון שיקולים שהם צריכים לקחת בחשבון. זו עבודה מורכבת מאוד, ולכן אני לא אוהב לתת ביקורת על אנשים שיש על שכמם אחריות שאין עליי".
ובכל זאת, בפרספקטיבה לאחור מה למדתם?
"ברור שהיינו צריכים להכין את הרפורמה הזאת בצורה יסודית ולקדם אותה לאט יותר, לא לרוץ כל כך מהר. זה ברור. אבל טעינו בעוד כמה דברים", הוא ממשיך ומשתף. "בדיעבד אנחנו מבינים שהבעיה היא לא רק סעיף כזה או אחר בחוק. בסוף השופטים יעשו מה שבא להם, מכיוון שהם מרגישים שיש להם את הכוח לעשות את זה. לעומתם, הממשלה והכנסת לא מרגישות שיש להן את הכוח לעשות אותו דבר בכיוון ההפוך. ברור אם כן שהבעיה היא הרבה יותר עמוקה. ומכאן שלא יכולנו באמת לתקן בעיה חברתית עמוקה באיזה סעיף בחוק. מדובר בתיקון פורמליסטי שיכול היה להועיל ולהיות חלק ממהלך, אבל אם לא תיקנו את הבעיות החמורות והשורשיות של החברה, לא עשינו כלום".
איך עושים את זה?
"זה יקרה עם הזמן. כפי שאמרתי, הבעיה היא אליטה דשנה ועייפה ששולטת בכל המוסדות הבלתי נבחרים, ויש להם אינטרסים ויש להם המון כוח. בעבר הם היו משתמשים בכוח בצורה שקטה, וככה הם שמרו עליו. מה שקרה במחאה זה שהם קצת יצאו מהארון והראו לכולם את הכוח שבידיים שלהם. הם ניצלו את המעמד שלהם באופן שכולם ראו שהם נוהגים ככה", הוא אומר. "לשלוט במטכ"ל ולשלוט ביחידות אליטיסטיות בתוך הצבא ובשקט לנהל את העניינים זה דבר אחד, אבל ברגע שמשתמשים בכוח הזה כדי לומר: חבר'ה, אם אנחנו לא נקבל את מה שאנחנו רוצים באיזה עניין פוליטי, אזי אנחנו נעודד אנשים לסרב פקודה או לא להתנדב, ואנחנו נשתמש בכוח שבידינו כדי להשיג מטרות פוליטיות – אז פתאום כולם רואים. כמובן עכשיו הם מנסים להכחיש, אבל כולנו ראינו אותם. וכשמשתמשים בכוח בצורה לא נאותה ולא דמוקרטית, זו תחילת הסוף", הוא פוסק. "הרבה פעמים התפקיד של קהלת הוא קודם כול להעלות למודעות בעיה קיימת, אבל במקרה הזה הם עשו זאת בעצמם. יש במדינת ישראל אנשים עם כוח בלתי פרופורציונלי שמוכנים להשתמש בו, יהא המחיר אשר יהא, לטובת עצמם ולטובת האינטרסים שלהם. את הבעיה הזאת כולנו ראינו לנגד עינינו".
האלימות ניצחה, זמנית
לאורך חודשים ארוכים ספגו חברי פורום קהלת מתקפות מצד פעילי המחאה, אך מסתבר שהאלימות הופנתה לא רק כלפיהם אלא גם כלפי התורמים העיקריים שלהם, שסבלו ממסכת ממושכת של איומים והצקות, עד שבלית ברירה נאלצו להפסיק את תמיכתם בפורום. הפסקת התמיכה הובילה לצמצום נרחב בהיקף הפעילות ובמספר העובדים בקהלת.
בימים אלו, על מנת להבטיח את המשך קיומו של פורום קהלת ואת הטיפול הדחוף בעניינים שעל סדר היום הציבורי, יצא הפורום בקמפיין גיוס המונים נרחב. "במשך 12 שנה קיבלנו מימון ממספר קטן של אנשים נדיבים מאוד. בחודשים של המחאה הם סבלו מהטרדות כלפיהם".
המוחים הגיעו עד לתורמים?
"ממש כך. נערכו הפגנות ליד הבתים שלהם, ליד העסק, טלפונים מטרידים ומכתבים. בגלל זה בלית ברירה הם לא רצו להמשיך לתרום. לא משום שהם מתנגדים למה שאנחנו עושים, אלא כי הם לא רצו לסבול ולהיפגע".
מה עשית כשהם הודיעו לך שהם מפסיקים את התרומה?
"מדובר במפעל חיי ובעשייה שהיא חשובה לעם ישראל, והתחושה בהתחלה הייתה מאוד לא טובה. מיד הבנתי שאני חייב לשנות את הדיסקט ולעבוד בצורה אחרת. חתכנו בבשר החי, קיצצנו בכוח האדם, נאלצנו לצמצם באופן ניכר את הפעילות. קיצצנו גם בסיוע שקהלת נתנה להרבה עמותות קטנות עם אג'נדה דומה. אם כן הפגיעה היא לצערי לא רק בנו, אלא יש לה השפעה רחבה. הרבה ארגונים בימין יסבלו מחוסר תקציב".
אז השמאל ניצח? המחאה ניצחה?
"באופן זמני", הוא מבקש להדגיש. "בעניין הזה הם ניצחו, אבל עכשיו נפנה לציבור שמאמין בחזון של פורום קהלת ונבקש את עזרתו".
למה לדעתך אדם פרטי צריך לתרום לכם?
"האדם הפרטי מרוויח מהעבודה שלנו", הוא מבהיר. "יש פורום של אנשים ברמה הכי גבוהה שחוקרים מה זו מדינה יהודית ומה הצרכים של מדינה יהודית, איך נלחמים באו"ם, בבית הדין בהאג, איך מתקנים את האיזונים והבלמים הלא נכונים בין רשויות השלטון, איך מורידים מחירים. בכל הנושאים האלה אנחנו עוסקים בעבודה סיזיפית יום יום", הוא מדגיש.
"אנחנו ממשיכים להגן על מדינת ישראל מפני השימוש לרעה במשפט הבין־לאומי, יש לנו מחלקה מיוחדת שעוסקת בזה ונלחמת נגד כל הגזרות של האו"ם, של בית הדין הבין־לאומי לצדק (ICJ), בית הדין הפלילי הבין־לאומי (ICC), ה־BDS ועוד. ויש לנו מחלקה משפטית. כרגע אנחנו בפסק זמן מהרפורמה, כי אין קשב לזה, אבל יש דברים קטנים שקורים יום יום שהם אולי לא בכותרות, כמו עתירות מסוימות או פצ"רית שמנסה לקשור את הידיים של החיילים והיועצת המשפטית שעושה כל מיני דברים. צריכים לנהל את הדברים בשקט ולהעלות למודעות שדברים כאלו קורים ומחייבים טיפול", הוא מסביר את נחיצות הפורום. "מחלקה נוספת היא המחלקה הכלכלית שעוסקת בגיבוש המלצות לתקציב שאחרי המלחמה. היא בוחנת איך לבנות תקציב אחראי ושקול. ועוד שלל תחומים".
והרפורמה המשפטית מחכה בצד?
"הרפורמה הגדולה כרגע מחכה בצד, אבל כפי שאמרתי הגענו לפשרות עם אנשים אחראים בצד השני, וכאשר יבשילו התנאים ונוכל לקדם פשרה, היא מוכנה. מתי בדיוק נוכל לקדם אותה? נחכה ונראה".
***