בית הדין הארצי לעבודה פסק כי אלי ירושלמי, חושף שחיתויות שפוטר מעבודתו במשרד הפנים, יוחזר לעבודתו אף שחלפו שמונה שנים ממועד פיטוריו בשל השחיתויות שחשף.
ירושלמי היה רכז בכיר ברשות האוכלוסין וההגירה שפנה למבקר המדינה ולנציב תלונות הציבור בשל מקרי שחיתות אליהם נחשף במסגרת עבודתו.
לאחר מסכת התנכלויות אותן חווה בשל חשיפת השחיתויות ובירור ממושך שנערך על ידי המבקר, ותחת צו הגנה של מבקר המדינה מכוח חוק הגנה על עובדים, פוטר ירושלמי מעבודתו.
לאחר סיום עבודתו הגיש ירושלמי תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לסעד של השבה לשירות המדינה לתפקיד מתאים ולא תבע סעד של השבה לתפקיד אותו ביצע. כמו כן תבע פיצויים בגין פיטורין שלא כדין. בית הדין האזורי פסק לו פיצוי כספי ודחה את תביעתו להשבה לעבודה בשל הזמן שחלף מסיום העסקתו ומאחר שלא תבע השבה לאותו תפקיד והסכים להצעה זו רק בשלב מאוחר יותר של ההליך.
הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פסקה, כי ירושלמי יושב לתפקיד אותו ביצע טרם פיטוריו. כמו כן נקבע כי ככל שיבחר, יוכלו הצדדים לנסות ולמצוא לו תפקיד מתאים אחר בשירות המדינה, זאת מבלי שתפגע עבודתו.
הנשיאה ציינה כי "חלוף הזמן לא יכול להוות שיקול בפני עצמו כאשר אנו בוחנים את סעד ההשבה לעבודה בעניינם של חושפי שחיתויות, זאת מחשש ליצירת הרתעת יתר לעובדים אחרים לחשוף שחיתויות במקום עבודתם ובשל היותו הסעד הראשון בחשיבותו בהליכים מסוג זה".