בעיתון "מעריב" של יום שישי פרסמה תנועה חדשה בשם "התקווה" מודעה, ובה כתבה בנושא הדמוגרפיה ועתיד המדינה. יורם אטינגר, המשתייך לתנועה זו, אמר לערוץ 7 כי מדובר בהתארגנות של כמה אנשים שהחליטו כי למקבלי החלטות כמו שרים וחכ"ים וגם לציבור הרחב חסר מידע בסיסי וחיוני על נושאים שונים במדינה. מקבלי ההחלטות מחליטים לעתים החלטות ללא בסיס של מידע ראוי לשמו. לדבריו, "התקווה" תיאבק ב"הנדסת העובדות", כלשונו, כפי שעושים זאת אנשי שמאל ו"רואי השחורות". החלטנו לצאת למסע, אומר אטינגר, ובמהלכו בכל שבועיים תתפרסם כתבה בצורה של מודעה על פני עמוד שלם ב"מעריב", ובכל פעם תעסוק המודעה בנושא אחר. הפעם עסקו חברי הקבוצה בנושא הדמוגרפיה.
לדבריו, האיום הדמוגרפי הוא שמוביל את השמאל הישראלי בשנים האחרונות לחלוקת הארץ, וזאת מחשש כי לטענתם, היא תאבד את זהותה היהודית. עם זאת אין בכך ממש, אומר אטינגר, ומוסיף כי בחינת נבואות השחור למיניהן תראה כי על סלעי המציאות הן התרסקו.
בשנת 1900, קיבל הרצל מסר ברור מאנשים שונים, ובו אזהרה לבל יפעל בעניין הציוני כי אין סיכוי שיהיה רוב יהודי בארץ ישראל. ועוד: בשנת 48' הזהיר הסטטיסטיקן הפרופסור באקי את בן גוריון לבל יכריז על הקמת המדינה, וזאת מהחשש כי בשנת 68' יהיה בחלק הקטן היהודי רוב ערבי. ב 67' הפצירו פרופסורים ידועים בראש הממשלה דאז לוי אשכול לפנות מיד את יש"ע, כי לפי הצפי שלהם בשנת 87' יהיה כאן רוב ערבי. כל זאת עוד לפני שהגיעו כמיליון עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, אומר אטינגר.
הוא מוסיף כי לפי המידע של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עליו מתבססים הוא וחבריו לתנועה ולא על מידע פלשתיני מוטה ומוגזם עליו מתבססים גורמי שמאל, למרות אוזלת היד הישראלית בנוגע לניהול כלכלי ותעשייתי, למרות העידוד שמקבלת הפוליגמיה הערבית, קיים מערבית לירדן רוב יציב של 60% יהודים. גם התבוננות בנושא הילודה הערבית מראה צמצום מריבוי פי 3 מזה של היהודים לריבוי של פי 2 עתה.
עוד מוסיף אטינגר כי מרבית רואי השחורות מתעלמים מהשפעתו של גורם העלייה, גורם עקבי בכל שנותיה של המדינה. גם כיום יש פוטנציאל עלייה גדול של כשני מליון יהודים מבריה"מ לשעבר, בצרפת ובאמריקה הלטינית, וגם של חמישה מיליון יהודים שעשויים להגיע מארה"ב.
גם במצבי דמוגרפיה קשים אפשר לטפל באמצעים כלכליים, ומדינת ישראל צריכה להשקיע בעידוד העלייה ובבניית תשתית קליטה בעבורה, אומר אטינגר.
עוד אמר אטינגר כי בעוד שעם סכנות הדמוגרפיה אפשר להתמודד את הטופוגרפיה המאיימת על ישראל מכיוון הרכסים המזרחיים והמערביים של יש"ע אי אפשר לשנות. משום כך הגיוני יותר לטעון, לדבריו, כי זו שגיאה להחליף איום דמוגרפי באיום טופוגרפי. ללא הטופוגרפיה אין קיום בארץ, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית.
לדבריו, בשנת 93', בעקבות הסכמי אוסלו, והמסר שטמנו בחובם כי מדינת ישראל בדרך להתפרק מנכסיה, החלו ערבים שיצאו מהארץ לשוב אליה, אולם עתה, בשלוש שנים האחרונות, יש עזיבת ערבים מיש"ע. הם הבינו כי היהודים מוכנים להילחם על בתיהם, אמר אטינגר, והוסיף כי כך נוצר מצב המצדיק גישה אופטימית, ולפיה הריבוי הטבעי הערבי מתקזז עם הגירת ערבים אל מחוץ למדינת ישראל ועם שיפור מצב הדמוגרפיה, עם העולים הממשיכים להגיע.
עוד ציין אטינגר כי אלו שאינם מתחשבים במרכיב העלייה כחלק משיפור הדמוגרפיה הם אלו שבאו מדיסציפלינות מדעיות מערביות, שבהן גורם העלייה כמעט אינו קיים. בסיום דבריו סיפר אטינגר כי קיבל תגובות חיוביות לכתבת "התקווה". "מודים לנו על קרן האור שבזכותנו הפציעה באווירה הכללית", הוא ציין. (ש)
לדבריו, האיום הדמוגרפי הוא שמוביל את השמאל הישראלי בשנים האחרונות לחלוקת הארץ, וזאת מחשש כי לטענתם, היא תאבד את זהותה היהודית. עם זאת אין בכך ממש, אומר אטינגר, ומוסיף כי בחינת נבואות השחור למיניהן תראה כי על סלעי המציאות הן התרסקו.
בשנת 1900, קיבל הרצל מסר ברור מאנשים שונים, ובו אזהרה לבל יפעל בעניין הציוני כי אין סיכוי שיהיה רוב יהודי בארץ ישראל. ועוד: בשנת 48' הזהיר הסטטיסטיקן הפרופסור באקי את בן גוריון לבל יכריז על הקמת המדינה, וזאת מהחשש כי בשנת 68' יהיה בחלק הקטן היהודי רוב ערבי. ב 67' הפצירו פרופסורים ידועים בראש הממשלה דאז לוי אשכול לפנות מיד את יש"ע, כי לפי הצפי שלהם בשנת 87' יהיה כאן רוב ערבי. כל זאת עוד לפני שהגיעו כמיליון עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, אומר אטינגר.
הוא מוסיף כי לפי המידע של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עליו מתבססים הוא וחבריו לתנועה ולא על מידע פלשתיני מוטה ומוגזם עליו מתבססים גורמי שמאל, למרות אוזלת היד הישראלית בנוגע לניהול כלכלי ותעשייתי, למרות העידוד שמקבלת הפוליגמיה הערבית, קיים מערבית לירדן רוב יציב של 60% יהודים. גם התבוננות בנושא הילודה הערבית מראה צמצום מריבוי פי 3 מזה של היהודים לריבוי של פי 2 עתה.
עוד מוסיף אטינגר כי מרבית רואי השחורות מתעלמים מהשפעתו של גורם העלייה, גורם עקבי בכל שנותיה של המדינה. גם כיום יש פוטנציאל עלייה גדול של כשני מליון יהודים מבריה"מ לשעבר, בצרפת ובאמריקה הלטינית, וגם של חמישה מיליון יהודים שעשויים להגיע מארה"ב.
גם במצבי דמוגרפיה קשים אפשר לטפל באמצעים כלכליים, ומדינת ישראל צריכה להשקיע בעידוד העלייה ובבניית תשתית קליטה בעבורה, אומר אטינגר.
עוד אמר אטינגר כי בעוד שעם סכנות הדמוגרפיה אפשר להתמודד את הטופוגרפיה המאיימת על ישראל מכיוון הרכסים המזרחיים והמערביים של יש"ע אי אפשר לשנות. משום כך הגיוני יותר לטעון, לדבריו, כי זו שגיאה להחליף איום דמוגרפי באיום טופוגרפי. ללא הטופוגרפיה אין קיום בארץ, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית.
לדבריו, בשנת 93', בעקבות הסכמי אוסלו, והמסר שטמנו בחובם כי מדינת ישראל בדרך להתפרק מנכסיה, החלו ערבים שיצאו מהארץ לשוב אליה, אולם עתה, בשלוש שנים האחרונות, יש עזיבת ערבים מיש"ע. הם הבינו כי היהודים מוכנים להילחם על בתיהם, אמר אטינגר, והוסיף כי כך נוצר מצב המצדיק גישה אופטימית, ולפיה הריבוי הטבעי הערבי מתקזז עם הגירת ערבים אל מחוץ למדינת ישראל ועם שיפור מצב הדמוגרפיה, עם העולים הממשיכים להגיע.
עוד ציין אטינגר כי אלו שאינם מתחשבים במרכיב העלייה כחלק משיפור הדמוגרפיה הם אלו שבאו מדיסציפלינות מדעיות מערביות, שבהן גורם העלייה כמעט אינו קיים. בסיום דבריו סיפר אטינגר כי קיבל תגובות חיוביות לכתבת "התקווה". "מודים לנו על קרן האור שבזכותנו הפציעה באווירה הכללית", הוא ציין. (ש)