אנסה לשתף מבלי להזדהות. הרי יש צו איסור פרסום על הפרשה...
כשלהם מותר להכניס כתבים וצלמים לבית הדין, להדליף לתקשורת סרטונים, תוצאות פוליגרף, כתבות וכותרות הזויות למיניהם... אנחנו צריכים לשמור על שתיקה. לטובתנו כך אמרו לנו.
אבל זהו. לא עוד! כבר שבת שניה שהאיש שלי במעצר, ביום ראשון - 14 יום.
ובזמן הזה - ימים שלמים של ציפיה ואכזבה ממושכת, של נסיעות ארוכות, שעות רבות של דיונים בבית דין והמתנה, ימים של טלטלה נפשית רגשית וגופנית, של חוסר תיאבון וחוסר בשעות שינה, חוסר בתקשורת מינימלית, וגם שיש זה על זמן מוקלט ובפיקוח, תחושות של תסכול בדידות כאב עצב ובזיון, חוסר עניין במשימות הרגילות ובכלל לזכור בתוך זה שזה בעצם החופש הגדול של הילדים... שלא מבינים וכן מבינים ומצפים ומחכים ומתגעגעים וכואבים.. ואלו רק מקצת מה שעובר עלינו בימים אלה לצד אמונה גדולה בה', אמונה בצדקת הדרך, אמונה שזה חלק מתהליך של גאולה שאנו חלק ממנו, אנו מלאים כוחות ועוצמה, מבינים שיש לנו פה דרך. דרך שאנו צריכים לשלב בה ידיים ולצעוד בה קדימה בראש מורם ובאמונה גדולה. דרך שגם אם יהיו בה מכשולים ובורות נעבור אותם נתגבר עליהם ומהדרך הזאת גם נצא...
כרגע אני מבקשת מכל מי שזה מגיע אליו שידע - מדובר בלוחמים בני 35 ומעלה, בעלי משפחות.
אנשים שעזבו הכל כמו רבים והתגייסו ב7.10 ומאז בשירות המילואים למען המדינה בידיעה שאנו במלחמה וזה צו השעה. הם עזבו חיי משפחה, עבודה, עסקים וכמובן את היקר להם מכל- הנשים והילדים שלהם.
כעת לוחמים אלו נמצאים במעצר ותחת חקירות בלתי פוסקות ומתישות. הם נמצאים תחת האשמות שווא הזויות בשל תלונת מחבל ארור שהתפרע במהלך פעילות שגרתית במתקן, מחבל שרצח בדם קר אנס גופה ושרף תינוקות ועוד זוועות.. מחבל שהיה צריך למות ביסורים ומולו מעמידים את לוחמינו לדין.
נראה למישהו שזה שפוי? אני רוצה לספר לכם שמעבר לכך שזה כואב, סוחט, מתסכל, מבייש ומבזה אותנו זו תחושה של אכזבה גדולה, של סטירת לחי כואבת.
הלוחם שלי איש מוסר וחוק, איש אמת וענווה, אהוב על הבריות ולוחם מהנשמה. יצא בהתגייסות מיוחדת לכוח המיוחד הזה. הוא לא היה חייב. הוא נבחר להיות שם. כי הוא טוב. כי רק יחידים מסוגלים להיות במקום שפל וארור כמו שהם היו.
אבל זה לא הסיפור שלנו. זה סיפור גדול יותר! סיפור לאומי וכללי של מדינה שלמה.. מדינה בהפרעה. שלוקחת את טובי לוחמיה ומעמידה אותם לדין מול מחבל נתעב. מדינה שמשפילה את הגאווה של הלוחמים ושמתישה ומרסקת את המשפחות שלהם בחוסר ודאות מוחלטת, בהאשמות שווא, בציפיה דרוכה ובאכזבה גדולה.
אנו משתפים פעולה, מגיעים למה שצריך מהנהנין בשקט וממתינים. אבל לא עוד. אנו מבינים שזה מכור מראש. שהם ילכו עם זה עד הסוף כדי להראות לעולם...
ואנו דורשים- לוחם שיוצא למלחמה צריך גיבוי והגנה לא משנה מה! לוחם שנעצר לא צריך להפסיק לקבל ימי מילואים! זה מחדל!
לא בחרנו להיות במקום הזה. אנחנו אנשים שקטים שלא מחפשים רעש סביבנו או בלאגן ובטח לא להיות בכותרות מובילות ומבישות.
לא בחרנו בזה- אבל נבחרנו לזה! וכנראה יש לנו פה תפקיד. כי הסיפור שלנו הוא כללי.
המלחמה שלנו היא על כלל החיילים, על הלוחמים האלופים שעוזבים הכל ויוצאים לשרת ולשמור על היקר לכולנו. על הארץ הזאת. הארץ, המובחרת. ואנו יודעים שאנו חלק מתהליך הגאולה. חלק ממהלך אלוקי שמוביל אותנו בתוך כל זה. ולכן אני קוראת לכם... כי נבחרתי להיות מבין אלה.
בימים של חורבן והרס, בזמן מלחמה אמתית על קיומנו כאן, מלחמה מול אויבנו ומלחמה בתוכנו, בימים של שנאת חינם. אנא מכם- השתתפו איתנו במאבק על הלוחמים. היום זה אנחנו, מחר זה יכול להיות כל אחד אחר..
ביום ראשון יתקיים דיון נוסף בגין הלוחמים על המשך מעצרם ועוד הליכים שכבר תפורים להם מראש. הרי אנחנו שם ורואים ושומעים. הכל מכור מראש הם ילכו עם זה עד הסוף כדי להראות לעולם את המוסריות שלהם מול מחבל שפל וארור. אנחנו חייבים אתכם למאבק הזה! התפילות שלכם, וכעת גם הנוכחות שלכם תעזור לנו לנצח וה' ברחמיו יביא לנו גאולה שלמה במהרה.