יונתן דויטש נרצח היום בפיגוע בבקעת הירדן. כמה מעגלים, כמה חיים, כמה אור:
את מודעת האבל הראשונה שראיתי פרסמה רחל הבר, יו"ר ארגון מתנת חיים. היא מנחמת את אמו, תחיה דויטש, שתרמה כלייה לאחרונה. לא יאומן כמה השכול נוכח כעת במעגל של תורמי הכלייה.
אחר כך ראיתי שמשפחת שוסהיים אבלה. יונתן היה מאורס לאמונה, הבת של ד"ר יונתן שוסהיים מהיישוב עופרה, שעומד בראש עמותת "אפרת". קשה לספור כמה חיים של בני אדם ניצלו בזכות העמותה, שמסייעת לנשים בהיריון שנמצאות במצוקה כלכלית.
אבא של יונתן, אורי דויטש, עבר עם המשפחה לבית שאן כדי לנהל את בית הספר אורט פסגות בעיר, שאותו קידם מאוד.
ורק אז ראיתי מה ראש העיר של בית שאן, נועם ג'ומעה, כתב עליו: "יהונתן דויטש הי"ד הוא אדם גדול. לפני 6 שנים הוא פנה אליי בהודעת ווטסאפ: 'אהלן זה יהונתן דויטש מבני עקיבא ואני מחפש להתנדב בעיר'. הוא חלק מחבורה מצומצמת שעשתה בבית שאן את הבלתי אפשרי בתקופת הקורונה. גיבור בן 24, משוחרר טרי ממגלן, שרק יצא מעזה. למרות הפרשי הגיל, ראיתי בו חבר".
תנחומים למשפחתו, לאמונה ארוסתו, ובעצם לכל עם ישראל על האבידה הזו. מחר בשעה הזו כבר יחל צום תשעה באב. אנחנו צמים ומתאבלים על חורבן הבית הגדול, וגם על כל בית פרטי, אישי, שהוא בית מקדש קטן, כמו זה שחרב הערב ולא יקום.
זה היום לזעוק, להתפלל, לבקש, להתחנן לנחמה ולגאולה.