עקרון מוסכם על כולנו הוא שאסור למשכֵּן את העתיד הארוך עבור ההווה הקצר. ואם העתיד אינו בגדר אפשרות בלבד אלא בגדר וודאות, אזי ברור שההתמקדות ברווחים המיידיים היא מעשה אווילי ולפעמים מעשה נפשע.
במה דברים אמורים? עסקת שליט ב-2011, שחרור גלעד שליט תמורת 1027 מחבלים, מהם מאות מחבלים קשים ומסוכנים, הייתה אווילות קשה.
קביעה זאת אינה בגדר חכמה שלאחר מעשה בשל תוצאותיה האסוניות של עסקה זו עם חלוף השנים, שהרי כבר במועד ביצוע העסקה היו נהירות ההשלכות החמורות שהיא תגרום בעתיד הקרוב והרחוק. למרות זאת הייתה בישראל הסכמה די רחבה של גורמים במערכת הפוליטית והצבאית לאשר את העסקה, ורה"מ נתניהו בתוכם.
כיוצא בזה עסקת ג'יבריל ב 1985 ועסקת טננבאום ב 2004 , מוּכרות לנו כעסקאות הרות אסון שהביאו שפך דם יהודי אכזרי בהיקפים גדולים ונזק אסטרטגי מצטבר. הדברים נכתבו ואושרו כידוע על ידי אנשי צבא ומדינאים ומומחים שונים.
המדובר הוא באסירים משוחררים שהפכו ל"גיבורים" מהוללים, עוררו תנופה חזקה בשטח והתגבשו לכוח ארגוני כמפעילי 'אינתיפאדות'. הם השתלבו בהנהגה הפלשתינית והעצימו את השנאה, הזעם, ואת התקווה להחרבת ישראל וידיהם המשוחררות מגואלות בדם יהודי רב מנשוא.
נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון בהיותו שר החינוך בעת עסקת ג'יבריל היה השר היחיד בממשלה שהתנגד לעסקה, ונתן לדעתו זו ביטוי צלול: "חשבתי שזה מופת גרוע שאנחנו נראה לכל האויבים שמבחינתם העסקה הטובה ביותר היא לחטוף חיילים ואזרחים, שאפשר להשיג תמורתם את שחרורם של מאות אסירים ומחבלים... צריך שיהיה כוח להגיד למשפחות השבויים - יש קו שהמדינה אינה יכולה לחצות אותו”. העסקאות הללו כולן, התבצעו אפוא תוך אופטימיות הזויה ומתוך ראִייה קצרת ימים, ראייה עד הבחירות הקרובות.
אלא שעדיין לא התייחסתי לעקרון של קדושת החיים בקרֶב בני העם היהודי. עובדה היא ששרי הממשלה, הפיקוד הצה"לי וראשי כוחות הבטחון, הצהירו בזמן אמת שעקרון זה הוא שהכריע את כף המאזנים לאימוץ עסקאות החילופין הנ"ל - ובטענה ששבויינו וחטופינו היקרים נתונים בהווה בסבל גדול ובסכנת מוות מיידית. אולם לדעתי, התבוננות עומק תגלה שהעיקרון היסודי יותר שהוביל לעסקאות הללו לא היה קדושת החיים אלא קדושת העכשיו. דהיינו החולשה האנושית, לתפוס את העכשיו באופן בהיר בהיר וחד, ומנגד לתפוס בעמימות את העתיד לבוא.
התרבות המערבית הציבה בראש הסולם, את היחיד ואת הרגע העכשווי, ולפיכך היא מתקשה עד מאוד לעמוד מן הצד מול סבלם הגדול של יחידים קונקרטיים בעלי תמונה ובעלי שמות, הזועקים אלינו מן המרקע. הטיפוס המערבי נגרר להצלת המעטים שצָרָתם בפנינו - על חשבון הרבים העתידים להיחטף או להירצח ולהיפצע, מפני שלרבים אנונימיים אלה אין כרגע תמונות ואין שמות ואין קולות. אמרו חכמינו "איזה חכם, הרואה את הנולד", כי העתיד ניצב מול עיניו בצורה חיה.
עדיין מהדהדות באוזנינו הפגנות 'ארבע אמהות' ליציאה מרצועת הביטחון בדרום לבנון, ובימים ההם הלב היה נקרע שוב ושוב מהבשורה על כל חייל שנפגע. אולם הכאב המתמשך סינווֵר את עיניהם של מספר קבוצות בחברה הישראלית, והם התקשו להכיל ולחזות בעוד מועד את הסכנה העתידית המאיימת על האומה הישראלית האחת, באם ייסוג צה"ל מדרום לבנון - מדוע התקשו? מפני שאומה היא מושג כללי ואמורפי.
אבל, וכדרך שהתבטא יצחק נבון (לעיל) מדינה שגורל חטופיה ושבוּיֶהָ מהווה אצלה נקודת תורפה בלתי נסבלת, תגרור את אויביה לחטוף את יהודיה ואזרחיה בכל מקום שהם. ואין ספק שהמַתּנות העצומות שהרעפנו על ראש אויבינו בתמורה לגלעד שליט, הציתו את דמיונם והכפילו את תאבונם, והביאו לחטיפה הגדולה בשמיני עצרת תשפ"ד. ויֵדע כל יהודי ויהודי, שהכניעה לתכתיבי החוטפים הופכת כל אחד ואחת מאיתנו לחטוּף וחטופה בפוטנציה, אותנו ואת ילדינו.
אמנם אין וודאות מתמטית במה שעתיד לבוא אך יש בו וודאות חזקה, ולפי קריטריון זה פועלים גם הרופאים בתהליך קבלת ההחלטות הקריטיות. במלחמות העתיד, עלול נשק החטיפות לשַמש הקלף המנצח של האויב, ושימוש עקבי בנשק החטיפות, בכוחו להסב בעתיד למדינה חורבן פיזי ומורלי כבד.
אינני מתיימר להציג המלצות אופרטיביות כלשהן. אך בידי לקבוע שבעסקאות לשחרור שבויים וחטופים בשנים הקודמות, התקיים פער משמעותי בין הסיבה האמיתית לביצוע העסקאות, לבין הנימוק המוצהר בפי מקבלי ההחלטות בישראל, וכפי שציינתי לעיל.
על רקע התנהלות זו צריך לומר ברורות: עם ומדינה אינם רשאים להשתעבד לסיסמאות; 'שלום עכשיו', או "שמירת התיאום עם אמריקה עכשיו", או "חשש מבי"ד שבהאג עכשיו", או 'חטופים עכשיו' - וחוששני שבימים אלה אנו נסחפים אחרי מראה העיניים והמחיר המיידי. ויהי רצון שהחלטות וצעדי הממשלה הבאים, ישְאבו ממעינֵי קדושת החיים של האומה כולה ולא יישָטפו בּגלֵי קדושת העכשיו.
ממשלות ישראל העדיפו שקט עכשווי, ונמנמו בחיק הציפייה שהמציאות תשתנה ויהיה טוב - כך כלפי הסכנות האסטרטגיות המצטברות מצד חיזבאללה, חמאס, ערביי יהודה ושומרון וכו'.
נקודת התורפה הזו במדיניותה המתמשכת של ישראל, שלטת בפרהסיה התקשורתית הישראלית שנופלת ברובה למלכודת. ובכן, לא חכמתם של הערבים בעוכרנו אלא שטחיותה וטיפשותה של תרבות האולפנים אשר בקרבנו.
ונסיים באמירה יקרה: מי שאינו מסוגל לפעול מתוך ראִייה למֵרחוק, שיפנה מיד את מקומו בהנהגה המדינית והצבאית, ובכך יתרום תרומה משמעותית לחיזוק עמֵנו וערי אלוקינו. מדינאי חושב לדורות, פוליטיקאי מחשב עד הבחירות.