לוולדימיר איליץ' לנין, אבי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, מיוחסת האמרה ש"ככל שיהיה יותר רע – יהיה יותר טוב". לא בטוח שהוא באמת אמר את זה, אבל קרוב לוודאי שהוא האמין בכך בכל ליבו, כי הטקטיקה הבולשביקית היא תמיד "בואו נעשה בלגן כדי שיהיה רע, ככה יהיה לנו טוב ונוכל לעשות עוד יותר רע".
אני אומנם לא בולשביק (לא קיבלו אותי לחונטה), אבל ככל שהזמן עובר אני נאלץ להודות ביני לבין עצמי שמה לעשות, לנין צדק. ככל שיהיה חם יותר, כך יש סיכוי שיהיה נעים יותר.
נו כן, אני מדבר על החום. למה על מה חשבתם שאני מדבר פה?
מי שמכיר אותי (רחמיי עליכם, אני הייתי מכחיש כל קשר) יודע שאני אדם חם וקורן – חם מזג וקורן מזיעה, בעיקר בקיץ. אם אדם ממוצע מתחיל להרגיש שחם לו כשהטמפרטורה מגיעה ל־28 מעלות צלזיוס בערך (ואישה מ־35 מעלות ומעלה), אני מתחיל להזיע כבר כשהטמפרטורה עוברת את ה־17 מעלות מעל האפס. אם כי יש הטוענים שאני הוא האפס. הלוואי שזה היה נכון כי עם אפס מעלות אני מסתדר יופי, רק עם הטמפרטורות שמעל האפס יש לי בעיה עקרונית קלה.
אדם עם תרמוסטט דפוק כשלי היה צריך לחיות במדינה כמו נורבגיה, רק שהנורבגים שונאים יהודים ואני אוהב את הארץ שלי. אז אני חי (אם אפשר לקרוא לחום הזה חיים) כאן במדינת ישראל, שגם בה שונאים יהודים. אלא שבניגוד לנורבגיה, כאן אנחנו יכולים להיקהל ולעמוד על נפשנו. מפני החום, למה מה חשבתם.
טומנים את הראש בחום
וכאן בדיוק הבעיה. כי פסימיסטים כמוני מזהירים כבר שנים שאם לא נחסל את החום הוא יחסל אותנו, אבל כולם מדברים על מזג האוויר ואף אחד לא באמת עושה שום דבר כדי לשפר אותו. כן, יש לנו מזגנים מופלאים, אבל העולם הנאור מרשה להשתמש בהם רק קצת וגם זה בעצימות נמוכה, כי לטענתו המזגנים פוגעים בסביבה ורק מגבירים את התחממות כדור הארץ. זה שגם אני חלק מהסביבה וגם אני סוג של חי בכדור הארץ, זה לא מעניין אותם.
במקום להכיר בכך שהקיץ הוא טרוריסט אויב האנושות ולמגר אותו בהתאם, הרשויות מעדיפות לטמון את הראש בחום ולנקוט פעולות הגנתיות בלבד, כלומר להפעיל את המזגנים בטמפרטורה הסמלית של 24 מעלות. וגם זה רק עד שארגוני הנשים מתערבים ודורשים להעלות את הטמפרטורה לרמה שבה מהמזגן יוצא קיטור, כדי לאפשר להן להכין תה ולהתחמם קצת בקור הקיצי הנורא הזה.
אם, נגיד, אני עולה לאוטובוס במצב נוזלי מתקדם לאחר המתנה ממושכת בתחנה שטופת השמש, אני תמיד מגלה שפתח המזגן בתקרת האוטובוס מוציא בקושי אוושה חלושה של אוויר לא ממש קר וגם לא בדיוק אוורירי. ועדיין תמיד – תמיד! – מישהי ששכחה את השרוולים בבית תטה את ראשה אל הנהג ותאמר לו: "סליחה, נהג, אפשר להחליש את המזגן המקפיא הזה?!"
או קחו לדוגמה את בית הכנסת, מקום שמקבל באהבה כל יהודי וכל יהודייה, ובאמת כל מי שנכנס אליו פולט חום גוף מזעזע ומעלה את הטמפרטורה ואת מפלס החרדה של נקבוביות העור שלי. את המזגן, לעומת זאת, מדליקים במשורה כדי לא לחמם את הנשים. זאת אומרת לקרר אותן. בשיעור מדעים לימדו אותי שחום עולה למעלה, אבל כנראה עבדו עליי. עובדה שעזרת הנשים נמצאת למעלה והגברים למטה, ובכל זאת הן קופאות ואני סתם קוף. מזיע.
ולא שאחיי הגברים הרבה יותר טובים. גם כשאף אישה לא נמצאת בחלל בית הכנסת, מישהו תמיד יפתח חלון "כדי לאוורר את המקום" ולהרוג את המזגן (אבל אם אני אפתח חלון בחורף הוא יגיד שאני מכניס רוח פרצים וחיידקים). ומישהו אחר יכבה את המזגן עוד לפני עלינו לשבח, למרות שיש אפסים כמוני שעדיין מזיעים מתחת לתפילין. ואז הוא גם יביט בי בתמיהה וישאל: מה, חם לך?
וגר זאב עם גשם
כן, חם לי. מאז שאני זוכר את עצמי החום עוטף אותי, רודף אותי, תוקף אותי. וכל האנשים הנורמליים מאשימים אותי שאני גזען משיחי שונא טמפרטורות שרק רוצה להבעיר את המזרח התיכון, כאילו שהוא לא בוער גם ככה כל הקיץ.
אבל מדי פעם הטמפרטורה עולה, הלחות מזנקת, ופתאום גם האנשים הנורמליים מתחילים להזיע ואומרים שחום כזה כבר שנים לא היה פה, אולי אפילו מאז השבוע שעבר. פתאום כולם מגדפים את החום, אומרים שצריך להיכנס בו, לשטח אותו, לעשות לו נכבה, כל הדברים שהיו יכולים להימנע אילו היו מקשיבים לי בזמן ומחסלים אותו כשהוא עוד היה קטן. אפילו הנשים מעבירות את המזגן למצב אנטארקטיקה, ופתאום אף אחד לא רב איתי, לא אומרים שאני קיצוני, ובא לציון גואל וכל חרצובות זיעה תישברנה.
וזה הרי בדיוק מה שאמר החבר לנין: ככל שיהיה חם, יהיה קר.
ולא שאני רוצה שיהיה חם. ממש לא. אני בכלל ילד מטרייה, אני רוצה שיהיה קריר ונעים ושכולנו נחיה בשלום זה עם זה ויתקיימו בנו דברי הנביא וגר זאב עם גשם ונמר עם חמצוואר ירבץ, אל תקרי ירבץ אלא יראה בוץ. אבל עד שזה יקרה אסור לנו לגלות חולשה, חייבים להילחם מלחמת חורמה נגד הקיץ ולא להרגיע את עצמנו בפתרונות טכנולוגיים ובאמירות שאם החום שוב יעלה לנו על העצבים תמיד נוכל להיכנס בו. חסלו את החום עכשיו. ואם אתם לא מסוגלים, לפחות תדליקו מזגן בחרבו דרבו.
אבל אנשים לא אוהבים פעולות מנע. הם מעדיפים לשבת בים, לאכול אבטיח ולספר לעצמם שהכול בסדר, החום נסבל. רק כשנהיה חם־חמאס הם פתאום נזכרים שצריך לעשות משהו. רק כשתוקפים אותנו באכזריות בלתי נתפסת אנחנו עומדים על זה שאנחנו עדיין מדינה שנלחמת על קיומה. רק כשכטב"ם מתפוצץ בתל אביב פתאום מגלים שאפשר לצאת לתקוף בתימן. רק כשהשרב מתפוצץ לנו בפנים אנחנו שואלים את עצמנו למה כל השנים האלה תקפנו דיונות וסיפרנו לעצמנו שהכול בסדר, החום מורתע.
לכן אני אומר – אם אנחנו לא מסוגלים לפעול בקור רוח (כאילו הבנתם? קור?), אז יאללה, שיהיה חם. שיכניסו לחמאס טונות של סיוע. שכל הפרקליטים הצבאיים יעסיקו את עצמם רק בלהכניס לכלא לוחמים שהמדינה חייבת להם את קיומה. ששופטי בג"ץ ינהלו דיונים על עובי המזרנים של הנוח'בות וייצאו מהאולם בכל פעם שהורים שכולים ינסו לפתוח את הפה. שכל מיני עלובי נפש שקוראים לעצמם עיתונאים ימשיכו להפיץ עלינו עלילות דם בעולם. יאללה.
אולי באמת צריך שיהיה רע כדי שיהיה טוב. שיהיה חם כדי שיהיה קר. שנגיע למקום שבו כל החכמים בוכים ורק רבי עקיבא צוחק, כי הוא מבין שאם רע אז גם הטוב כבר בדרך, שמכאן אפשר רק לעלות, אם רק נפסיק לספר לעצמנו סיפורים ונתחיל להפעיל את המזגנים בכל הכוח.
אם כי אני בכל זאת מעדיף שכבר יגיע החורף.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***