- מאמי מזל טוב על האירוסין!!! ועוד בט"ו באב... איזה תאריך מקסים!
- תודה נשמה בקרוב אצלך!
- הלוואי... טוב, ספרי איך הוא הציע לך, נו!
- זה היה מדהים. אלון לקח אותי לטיול יעני, בעמק החולה. אז אנחנו נוסעים, וכשאנחנו מגיעים לשמורה אנחנו רואים שסגור.
- הוא סגר לך את כל השמורה, אני מתה.
- לא לא, באמת היה סגור. המתחם האור־קולי בשיפוצים.
- אה.
- שיא הבאסה.
- ברור.
- אבל אז אלון אומר לי: "לא נורא, שמעתי שיש פה נחל יפה בסביבה"...
- איזה ממזר...
- אז אנחנו מגיעים לשמורת הטבע גמלא. פתאום אני רואה מלא חבר'ה עם גיטרות וכינורות.
- וואי אני מתה.
- מה מסתבר?
- נו!!!
- בניה ברבי מצלם קליפ לשיר החדש שלו.
- אה.
- ביקשו מאיתנו לפנות את האזור מיד. אבל אז פתאום אלון אומר לי "בואי בואי הצידה רגע", מכניס את היד לכיס...
- אני מתה.
- מוציא משם חמש אבנים ואומר לי בואי נשחק.
- אה.
- כאילו שאני לא מבינה מה באמת קורה...
- ברור!
- הוא ככה מורח את הזמן עם החמש אבנים, ואחרי משהו כמו עשר דקות הוא אומר לי "חכי פה רגע אני הולך לארגן משהו".
- דייייי.
- אחרי חמש דקות הוא חוזר אבל הפעם... הוא לא לבד.
- שיואוווו הוא מגיע יחד עם בניה ברבי.
- והגיטרה שלו!
- שיואוווו.
- ואז הוא שוב מושיט את היד לכיס...
- נו!
- מוציא משם את הטלפון שלו, אומר לי: שירית צלמי אותי ואת ברבי בחייאת.
- אה.
- הוא מעריץ גדול.
- איך אפשר שלא.
- קיצור, צילמתי אותם כאילו אני מטומטמת שלא מבינה מה קורה, ופתאום אלון מקבל טלפון, אומר לי שחייבים לחזור כי יש "אירוע במשפחה שלו".
- עלק אירוע...
- מה מסתבר?
- נוווו?
- סבתא שלו נפטרה.
- אה.
- כן שיא הבאסה, מאוד פתאומי. אז הוא ככה לוקח אותי לבית העלמין סגולה, אבל כל הנסיעה אני רואה שהוא כזה מחייך.
- וואיייי איזה אלון זה.
- ואז הגענו שם מתחת לכיפה הגדולה ואני רואה את כל המשפחה שלי שם.
- שיואוו.
- את כבר בטח מנחשת...
- ברור.
- גם דודה של אמא שלי נפטרה בול באותו יום.
- אוייי.
- זה גלגל החיים, אין מה לעשות.
- נו, ואז מה?
- אז אנחנו ככה הולכים אחרי המיטה לכיוון הקבר הפתוח ואני רואה שאלון כזה שוב מחייך בחצי פה, את מכירה את החיוך הזה שלו.
- כן בטח.
- ואז איך שאנחנו מתקרבים הוא פתאום עוצר, מתכופף על ברך אחת.
- שיואווו.
- מרים אבן מהאדמה שיהיה לו להניח על הקבר.
- אההה.
- ואז פתאום הוא זורק את האבן חזרה לאדמה.
- הנה זה!
- אומר לי: "שירית יפה שלי".
- שיואוווווו.
- "כבר יש לי את החמש אבנים מלפני כן, אני אשים אותן על הקבר וזהו".
- אה.
- הוא מאוד פרקטי אלון.
- כן.
- אז נגמרת הלוויה, נוטלים ידיים, כולם מתפזרים.
- אוקיי.
- אבל במקום לקחת אותי הביתה... אלון לוקח אותי למסעדה איפה שבפעם הראשונה נפגשנו.
- וואיי זה הכי מרגש.
- אנחנו אוכלים וזה ואז לקינוח הוא מזמין עוגת שוקולד, ואני רואה שהוא ככה מתלחשש עם המלצר.
- נו...
- ואני אוכלת את העוגה, משחקת אותה מטומטמת לא יודעת כלום, פתאום אני מרגישה משהו קשה בעוגה.
- הנה זה בא...
- מה מסתבר?
- נווווו?
- לשף נפלה שן טוחנת.
- אוייי.
- אלון ביקש מהמלצר שיעשה לי היימליך כי אנחנו שומרים נגיעה.
- הוא כזה צדיק.
- ממש! אז המלצר עושה לי היימליך ואני משחקת אותה מטומטמת כאילו אני לא יודעת מה קורה.
- אוקיי.
- והמלצר עושה לי היימליך אבל הוא עושה כאילו שהוא לא טוב בזה... ואני כמעט מַתִי.
- וואו.
- בקיצור אני מתעוררת בבית חולים, שואלת איפה אלון, אומרים לי חזר לאקסית שלו.
- ואז... הוא נכנס עם בלונים?
- לא, אחרי חודשיים הכרתי את חגי, וזהו התארסנו.
- אבל איך הוא הציע???
- אוי, זה סיפור מדהים. שאל אותי על הספסל מתחת לבית.
- הכי טוב.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***