בכתב האישום שהוגש נגד מחאג'נה לבית המשפט המחוזי בחיפה, טוענת התובעת כי שלושה שבועות לפני הפיגוע זומן מחאג'נה לשיחה עם נציג השב"כ, במהלך המפגש הבהירו לו אנשי השב"כ כי הם יודעים שהוא מבריח ערבים תושבי יש"ע ללא אישורי שהייה ועבודה ועליו לחדול מכך, אולם זה העדיף שלא לעשות כן.
ב-4 באוקטובר החליטה המחבלת המתאבדת, הנאדי ג'ראדאת מג'נין לבצע פיגוע התאבדות בישראל. לצורך כך חגרה עצמה בחגורת נפץ, יצרה קשר טלפוני עם אדם בשם ריאד, ובקשה אותו שיארגן לה הסעה לתוך ישראל.
ריאד, שידע כי הנאשם נוהג להסיע פלשתינים מהשטחים, שאין בידיהם אישורי שהייה, מסר למחבלת את מספר הטלפון של הנאשם. היא יצרה עמו קשר ואמרה לו, כי תאמר לו את יעד הנסיעה לכשיפגשו. הנאשם נעתר לבקשתה. אחר כך הוא התקשר לריאד, כדי לברר פרטים אודות המחבלת.
כשהגיע ג'מאל מוסא למקום המפגש, בכפר ברטעה המערבית, פגש את המחבלת כשהיא מלווה באדם נוסף, ולבושה הארוך מסתיר בשלב זה את חומר הנפץ. המחבלת נכנסה למכוניתו וביקשה ממנו להסיעה לבית החולים רמב"ם, בטענה שאביה מאושפז במקום.
במהלך הנסיעה, סיפרה לנאשם כי היא עורכת דין ואמרה לו כי אין לו מה לחשוש וכי היא תשלם לו עבור הנסיעה. התובעת, עורכת הדין הדס רוזנברג-שינרט, מפרקלטות מחוז חיפה, טוענת כי על אף החשד שהתעורר בקרב הנאשם, באשר לאפשרות היותה מחבלת, הוא נמנע מלבדוק אם יש לה אישור שהייה בישראל. במהלך הנסיעה התקשר ריאד לנאשם, התעניין אם אסף את המחבלת והשנים שוחחו על עלות הנסיעה ויעדה. בדרך לחיפה, סמוך לתחנת הכוח, ביקשה המחבלת מהנאשם לפנות לבית החולים הלל יפה בתואנה, שאפשר שאביה הועבר לשם. הנאשם, אשר כבר חשד בטיבה של המחבלת, עדיין לא ברר את העובדות ונסע כבקשתה. ואולם שם המחבלת אמרה לו שהוברר שאביה אכן מאושפז ברמב"ם והשנים המשיכו בנסיעה לחיפה, אף כי לטענת התביעה התנהגות המחבלת הוסיפה לעורר את חשדו של הנאשם, אך הוא עצם את עיניו ונמנע מלברר את העובדות.
בהגיעם למבואות חיפה, ביקשה המחבלת מהנאשם לעצור ולאכול. הנאשם אמר לה כי הם קרובים לבית החולים רמב"ם וכי יאכלו במזנון הנמצא בתחום בית החולים או בדרכם חזרה, אך זו סרבה ודרשה שיכניסה למסעדה, לפני הגיעם לבית החולים.
הנאשם נסע למסעדת מקסים, אותה הכיר בעבר. השנים הגיעו למקום סמוך לשעה 2 ונכנסו יחד למסעדה. הם התיישבו בה כשפניהם לכיוון הסועדים. באחד השולחנות, הממוקמים בצידה המערבי של המסעדה. מחקירתו של הנאשם עלה כי למרות טענת שהיא מאד רעבה, הבחין הנאשם כי המחבלת כמעט ואינה סועדת והתנהגותה הוסיפה והגבירה את חשדו. בסיום הארוחה, עזב הנאשם את המסעדה, מבלי לבדוק אם המחבלת הולכת בעקבותיו. סמוך לשעה 14:15 הפעילה המחבלת את חגורת הנפץ, בהיותה בתוך המסעדה וגרמה לפיצוץ בו נרצחו כאמור 21 בני אדם ועד 51 נפצעו.
התובעת טוענת שלמרות שהנאשם היה מחוץ למסעדה בעת הפיצוץ, הוא ידע מיד עם השמע הפיצוץ כי המחבלת הנאדי היא זאת שביצעה את פיגוע ההתאבדות. הנאשם לא טרח להסתכל לאחור ולברר מה קרה למחבלת, או כדי להושיט עזרה לנפגעים הרבים שבמקום, אלא נכנס למכוניתו ונמלט מן המקום.
כשהגיע לביתו ניסה לטשטש ראיות שהיו עלולות להפליל אותו. הוא שרף את בגדיו, הוריד את הכיסוי שהיה מונח על המושבים במכוניתו ומחק מזכרון הטלפון הסלולרי שלו את כל השיחות, שביצע במהלך הנסיעה.
מאחג'נה מואשם בסיוע לרצח, בסיוע לחבלה בכוונה מחמירה ובהסעת שוהה בלתי חוקי.
עורך דינו של מחאג'נה, עדל בויראת אמר בבית המשפט לעתונאים: "הנאשם מודה בהסעת המחבלת, אך לא ידע בזמן הנסיעה שמדובר במחבלת מתאבדת. הוא ישב איתה במסעדה והם סעדו יחד. היא שלמה עבור הארוחה. הוא קם לפניה והלך לרכב ואז אירע הפיצוץ. לא היה לו שמץ של מידע שמדובר במחבלת מתאבדת. לכן, כל התיק הזה בנוי על עצימת עינים. אנחנו מודים שהיתה עבירה של הסעת פלשתיני ללא היתר ולא מעבר לזה". (ש)
ב-4 באוקטובר החליטה המחבלת המתאבדת, הנאדי ג'ראדאת מג'נין לבצע פיגוע התאבדות בישראל. לצורך כך חגרה עצמה בחגורת נפץ, יצרה קשר טלפוני עם אדם בשם ריאד, ובקשה אותו שיארגן לה הסעה לתוך ישראל.
ריאד, שידע כי הנאשם נוהג להסיע פלשתינים מהשטחים, שאין בידיהם אישורי שהייה, מסר למחבלת את מספר הטלפון של הנאשם. היא יצרה עמו קשר ואמרה לו, כי תאמר לו את יעד הנסיעה לכשיפגשו. הנאשם נעתר לבקשתה. אחר כך הוא התקשר לריאד, כדי לברר פרטים אודות המחבלת.
כשהגיע ג'מאל מוסא למקום המפגש, בכפר ברטעה המערבית, פגש את המחבלת כשהיא מלווה באדם נוסף, ולבושה הארוך מסתיר בשלב זה את חומר הנפץ. המחבלת נכנסה למכוניתו וביקשה ממנו להסיעה לבית החולים רמב"ם, בטענה שאביה מאושפז במקום.
במהלך הנסיעה, סיפרה לנאשם כי היא עורכת דין ואמרה לו כי אין לו מה לחשוש וכי היא תשלם לו עבור הנסיעה. התובעת, עורכת הדין הדס רוזנברג-שינרט, מפרקלטות מחוז חיפה, טוענת כי על אף החשד שהתעורר בקרב הנאשם, באשר לאפשרות היותה מחבלת, הוא נמנע מלבדוק אם יש לה אישור שהייה בישראל. במהלך הנסיעה התקשר ריאד לנאשם, התעניין אם אסף את המחבלת והשנים שוחחו על עלות הנסיעה ויעדה. בדרך לחיפה, סמוך לתחנת הכוח, ביקשה המחבלת מהנאשם לפנות לבית החולים הלל יפה בתואנה, שאפשר שאביה הועבר לשם. הנאשם, אשר כבר חשד בטיבה של המחבלת, עדיין לא ברר את העובדות ונסע כבקשתה. ואולם שם המחבלת אמרה לו שהוברר שאביה אכן מאושפז ברמב"ם והשנים המשיכו בנסיעה לחיפה, אף כי לטענת התביעה התנהגות המחבלת הוסיפה לעורר את חשדו של הנאשם, אך הוא עצם את עיניו ונמנע מלברר את העובדות.
בהגיעם למבואות חיפה, ביקשה המחבלת מהנאשם לעצור ולאכול. הנאשם אמר לה כי הם קרובים לבית החולים רמב"ם וכי יאכלו במזנון הנמצא בתחום בית החולים או בדרכם חזרה, אך זו סרבה ודרשה שיכניסה למסעדה, לפני הגיעם לבית החולים.
הנאשם נסע למסעדת מקסים, אותה הכיר בעבר. השנים הגיעו למקום סמוך לשעה 2 ונכנסו יחד למסעדה. הם התיישבו בה כשפניהם לכיוון הסועדים. באחד השולחנות, הממוקמים בצידה המערבי של המסעדה. מחקירתו של הנאשם עלה כי למרות טענת שהיא מאד רעבה, הבחין הנאשם כי המחבלת כמעט ואינה סועדת והתנהגותה הוסיפה והגבירה את חשדו. בסיום הארוחה, עזב הנאשם את המסעדה, מבלי לבדוק אם המחבלת הולכת בעקבותיו. סמוך לשעה 14:15 הפעילה המחבלת את חגורת הנפץ, בהיותה בתוך המסעדה וגרמה לפיצוץ בו נרצחו כאמור 21 בני אדם ועד 51 נפצעו.
התובעת טוענת שלמרות שהנאשם היה מחוץ למסעדה בעת הפיצוץ, הוא ידע מיד עם השמע הפיצוץ כי המחבלת הנאדי היא זאת שביצעה את פיגוע ההתאבדות. הנאשם לא טרח להסתכל לאחור ולברר מה קרה למחבלת, או כדי להושיט עזרה לנפגעים הרבים שבמקום, אלא נכנס למכוניתו ונמלט מן המקום.
כשהגיע לביתו ניסה לטשטש ראיות שהיו עלולות להפליל אותו. הוא שרף את בגדיו, הוריד את הכיסוי שהיה מונח על המושבים במכוניתו ומחק מזכרון הטלפון הסלולרי שלו את כל השיחות, שביצע במהלך הנסיעה.
מאחג'נה מואשם בסיוע לרצח, בסיוע לחבלה בכוונה מחמירה ובהסעת שוהה בלתי חוקי.
עורך דינו של מחאג'נה, עדל בויראת אמר בבית המשפט לעתונאים: "הנאשם מודה בהסעת המחבלת, אך לא ידע בזמן הנסיעה שמדובר במחבלת מתאבדת. הוא ישב איתה במסעדה והם סעדו יחד. היא שלמה עבור הארוחה. הוא קם לפניה והלך לרכב ואז אירע הפיצוץ. לא היה לו שמץ של מידע שמדובר במחבלת מתאבדת. לכן, כל התיק הזה בנוי על עצימת עינים. אנחנו מודים שהיתה עבירה של הסעת פלשתיני ללא היתר ולא מעבר לזה". (ש)