השבוע שאלתי את חבר שלי לאיזו כיתה הוא הולך להיות משובץ בשבוע הבא בתור מחנך.
הוא לקח נשימה עמוקה ואמר לי: "אתה אמיתי? נראה לך שאני יודע מה יהיה איתי עוד שבוע? אתה יודע מה יהיה איתך עוד שבוע? מישהו יודע במציאות החיים המטורללת הזו מה יהיה איתנו עוד שבוע? אתה מבין שבכל רגע נתון תוכניות יכולות להשתנות? מישהו מוכן ערב בכלל למשהו במדינה הזו?".
וואלה צודק, חשבתי. מה אני בא אליו עם גאנט לעוד חודש כאשר אף אחד לא יודע מה יהיה כאן ביום הבא. אנחנו חיים במציאות מטורפת שהדבר היחיד הקבוע בא והידוע זה החוסר וודאות.
רק בעוד כמה שנים נוכל לקבל פרספקטיבה מציאותית יותר אודות כל התגובות וההשלכות הפוסט טראומטיות שגרמה המציאות הישראלית לילדים, למבוגרים ונשים ואנשים.
למה החלטתי בכלל לכתוב על זה השבוע? כי במוצ"ש קיבלתי מכתב מרווקה שביקשה להישאר תחת שם בדוי ובוא היא הסבירה לי שזה שאנחנו מארגנים כנסים לרווקים ורווקות זה דבר מיוחד משמח וסופר חשוב:
סוף סוף הציבור מראה שלא רק שאכפת לו מקהילת הרווקים והרווקות אלא שהוא גם מוכן לקחת את זה צעד אחד קדימה ולעשו משהו אופרטיבי בעניין.
אלא שלפעמים מספיק פשוט לשאול ולהתעניין במכולת או בתור בסופר בשביל לתת לרווקים תחושה שהם לא לבד. דווקא עכשיו, ברגעי האי וודאות.
וזה מה שכתבה לי אביגיל: "שלום אבינועם. אני רווקה בת 42 וגרה בקטמון אבל זה לא עוד פוסט על היכרויות.
היום בבוקר נתקלתי באחת ממתפללות בית הכנסת שאני הולכת אליו בכל שבת בבוקר. שנינו קנינו עוגה למי שקצת מכיר במאפיית 'דובשנית'. היא חייכה אליי ואמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי.
הייתי בטוחה שזו שוב פעם הולכת להיות שיחת 'יש לי מישהו להכיר לך' אלא שלהפתעתי היא פשוט אמרה לי: "תגידי, איך את מרגישה בימים האלו עם כל המתח מהתגובה של האיראנים?".
האמת? לא ציפיתי לזה. הייתי בטוחה שזו רק הקדמה לקראת ההצעה שהולכת ובאה. אבל מסתבר שלא הייתה שום הצעה. היא פשוט רצתה להתעניין בשלומי.
לאחר מכן היא שאלה אותי מה אני עושה היום בערב והזמינה אותי לארוחת ערב. כל כך פשוט.
ויודע מה? אפילו לא הייתי עסוקה בשאלה האם היא הזמינה לארוחת הערב הזו עוד בחור בכדי שיצא מזה משהו...כי נדמה לי שעצם זה שאני לא לבד. שיש עוד מישהי בקהילה שפנתה אליי והראתה לי שאני לא שקופה בימים מתוחים כאלו.
שהיא רואה אותי... זה כבר שווה מבחינתי הכול.
אני יודעת שחוץ ממני ומהרווקות והרווקים יש עוד אנשים שקופים שחווים את המתח הזה. קשישים. אלמנות. אנשים שחיים לבד.
דווקא עכשיו שכולם עסוקים בעצמם ובחדשות ובמתח...בואו תחשבו גם עלינו. אלו שאין להם דמות גברית בבית שיכולה להרגיע אביגיל".
אני לא מכיר את אביגיל באופן אישי, אבל אני יודע בוודאות שגם אם הרוב הגדול של הקהילה הסרוגה לא נמנה על אלו שמציעים הצעות לרווקים ולרווקות לפחות אחת לחודש, הרי לכל הפחות בוודאי שאפשר לשאול ולהתעניין בשלומם ואם אתם ממש רוצים להגדיל ראש: להזמין לשבת.
עד עכשיו אני זוכר את השבתות הנעימות כשהוזמנתי לשבת אצל זוג בנחלאות.
לעשות קצת הפסקה מארוחת הרווקים. לחוות את החלום והידיעה שיום אחד, גם אני אהיה שם וזו לא שאלה של 'אם' אלא של 'מתי'.
ואם בזכות האיומים של חמינאי נתקרב אחד לשני ונרבה באהבת ישראל, נו נו, כבר משהו טוב יצא מזה.
גם אבינועם הרש יהיה בכנס "עת לאהוב 4" בבניני האומה. לרכישת כרטיסים לחצו כאן