ישיבת ההסדר 'ימית' בנווה דקלים שבגוש קטיף
ישיבת ההסדר 'ימית' בנווה דקלים שבגוש קטיףצילום: אהוד קרוב

"...כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי", זהו הפסוק שליווה אותנו כשהוציאו אותנו מבית המדרש בנווה דקלים בגוש קטיף. זו הייתה העקירה השנייה שישיבתנו נושאת את צלקתה, לאחר העקירה הראשונה באפריל 1982 מחבל ימית, שם הוקמה הישיבה לפני כ-50 שנה.

בעינינו אלו חורבן בית המדרש הראשון והשני שלנו בישיבת ההסדר נווה דקלים. גם היום, 19 שנים לאחר החורבן השני בי"ב אב בו גורשנו מבית מדרשנו בגוש קטיף, הרגשות והגעגועים מבעבעים וביתר שאת בימים מורכבים אלו.

את מחיר החורבן אנו משלמים היום יותר מתמיד והתחושות קשות ביותר. מדינת ישראל ביצעה ברצועת עזה מבצעים צבאיים אין ספור וכעת אנו במלחמה עיקשת ועקובה מדם כבר 10 חודשים בה חיילינו הגיבורים נלחמים בעזה לאחר האסון הגדול והנורא ביותר שחוותה המדינה מאז הקמתה.

תקופה ארוכה לפני הגירוש היינו עסוקים בפעילות אינטנסיבית למען סיכול תוכנית ההתנתקות, הן בפעילות בתוך הגוש והן מחוצה לו - במשאל מתפקדי הליכוד, בשרשרת האנושית, בפגישות עם חכי"ם, שרים ואנשי צבא. אך הפור נפל. כולם היו סמוכים ובטוחים כי הגירוש יתרום לביטחון מדינת ישראל. לצערנו, לאורך כל 19 השנים האחרונות ובעשרת החודשים האחרונים בפרט, כל טענותיהם של תומכי ההתנתקות התבדו ונופצו כליל.

תלמידנו, בוגרנו וצוות הישיבה משתתפים כעת במלחמה הקשה ברצועה ועמם מחיר הדמים הכבד ששילמה הישיבה במלחמה: בכור סויד ונתן ליאר הי"ד – שני בוגרי הישיבה אשר נפלו על קידוש ה' בשמחת תורה, ותלמידנו היקר יונתן אהרון גרינבלט הי"ד - תלמיד שיעור ג' ונכד למשפחת גרינבלט, מראשוני המתיישבים בנווה דקלים, אשר נפל בקרב ברפיח בשבת פרשת פנחס.

כל אלו ועוד רבים אחרים שנהרגו, נפלו בקרב או נפצעו פיזית ונפשית מעלים את השאלה שעדיין לא קיבלנו עליה את התשובה: למה? למה באה לעולם התוכנית ההרסנית הזו שנקראה "תוכנית ההתנתקות" וכיצד אנשים כה רבים במערכת הפוליטית והביטחונית יחדיו הבטיחו לנו שהיא טובה לביטחונה של מדינת ישראל? השאלה עודנה באוויר וללא תשובה מספקת ומעל לכל ללא בקשת סליחה או שמץ חרטה ונקיפות מצפון. סליחה מכל אותן משפחות שכולות לאורך השנים, סליחה מהפצועים הרבים וסליחה נמרצת מהחטופים ומשפחותיהם.

כעת אנו בבית השלישי אשר אין לו חורבן לעולם. אנו תקווה ותפילה לבורא עולם שייתן לנו בישיבה את הכוחות הנדרשים להתגבר על התחושות הקשות ולהמשיך הלאה בעוז ותעצומות לחנך דורות נוספים של תלמידים שיגדלו ויפרחו מתוך קשר עמוק לעם, לארץ ישראל ולתורת ישראל כמאמר הפסוק "כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי".

הכותב הוא מנהל ישיבת ההסדר 'נווה דקלים' באשדוד