מי שיחפש את נקודת ההתחלה למצב הביטחוני הקיים כיום ברצועה, ימצא אותה היום לפני 30 שנה.
בט' באב תשנ"ד, 17 ביולי 1994, פרצו במחסום ארז בגבול ישראל-הרצועה קרבות ירי עם לוחמים פלשתינים, שעדיין כונו אז 'המשטרה הפלשתינית', בעקבות התפרעויות של אלפי ערבים שמתינו בתור לעבודה בישראל. שוטר מג"ב, ג'קי אטיאס הי"ד, נהרג מאש ה'שוטרים הפלשתינים'.
היתה זו הפעם הראשונה שהכוחות הפלשתינים עשו שימוש נגד חיילי צה"ל בנשק שניתן להם בידי צה"ל. עשרות אוטובוסים בחניון ליד ארז הועלו באש בידי המתפרעים הפלשתינים. תמונת האוטובוסים הבוערים בחניון שפיארו למחרת את כל העמודים הראשונים של העיתונים, הבהירו את מהות היחסים שנוצרה בין ישראל והישות הפלשתינית החדשה שנוצרה זה עתה.
רק שבועיים לפני כן, בכ"ב בתמוז תשנ"ד, 1 ביולי 1994, הגיע ערפאת לראשונה לרצועת עזה, כשהוא מבריח מחבלים מבוקשים בתא המיטען של רכבו. חודשיים לפני כן נסוג צה"ל מהשטחים המאוכלסים ערבים ברצועה, ומסר אותה לשלטון הפלשתיני החדש. חגיגות אוסלו היו בשיא האופוריה. הקרבות במחסום ארז היו אמורים לפקוח את עיני הציבור הישראלי והנהגתו, אבל מסממי השלום ומסוממי השלום, סירבו להפיק לקח מינימלי. יומיים אחרי תשעה באב נרצח קצין צה"ל, סגן גיא עובדיה, ליד רפיח. אחרי הפיגוע מנעו 'השוטרים הפלשתינים' מכוחות צה"ל לבצע מירדף חם לתפיסת החוליה בתוך שטח האוטונומיה הפלשתינית.
ורצועת עזה, להזכיר, היתה אז בידי הרשות הפלשתינית, לא בידי החמאס שהיה אז אירגון צעיר, בן שש שנים בסך הכל. הצמרת הישראלית כאמור, ממשלת השמאל בראשות יצחק רבין, העלימה עין מהאירוע הקשה, המשיכה בשיתוף הפעולה הביטחוני עם הכוחות הפלשתינים ובנתה אותם מתוך אותה אמונה חסרת כל תבונה, שכוחותיו של ערפאת יילחמו באמצעות הנשק הזה בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם", כלשונו של ראש הממשלה רבין.
שנה אח"כ המשיכה הממשלה את מהלך הנסיגה גם ביהודה ושומרון, במסגרת הסכם אוסלו ב', עד שהכל התפוצץ בראש השנה תשס"א, עם פרוץ האינתיפאדה השניה. אז כבר לא היה ספק לאיזה כיוון מופנים כלי הנשק הללו.
גם כשצה"ל ביצע את מבצע 'חומת מגן' ביו"ש, נרתעה ההנהגה הישראלית דאז בראשות אריק שרון, מביצוע מהלך דומה ברצועה, למרות ששרון היה המפקד הצבאי שפיקד על מבצע טיהור הטרור בעזה כאלוף הפיקוד 30 שנה לפני-כן, וידע בדיוק מה צריך לעשות. התוצאה היתה שבמקום יריות קיבלנו רקטות. הנסיגה המחפירה מיתרת שטחי הרצועה, תוך החרבת ההתיישבות היהודית בהוראת אותו אריק שרון, שנועדה להציל אותו מהליכה לכלא באשמת שוחד, איפשרה להגדיל את טווח הרקטות משדרות עד צפונה מגוש-דן – והסתיימה בטבח הנורא בשבת השחורה בשמחת תורה.
הגנרלים 'מומחי' הביטחון ששיכנעו אותנו לפני 30 שנה שערפאת הפך מטרוריסט לשוחר שלום והוא שידאג לביטחוננו, הם אלו שתמכו לפני 20 שנה בהתלהבות בנסיגה מהרצועה שיזם שרון. הם גם אלו שמנסים גם היום לשטוף את מוח העם בטיעון האווילי שהפתרון היחיד הוא להשליט את אבו-מאזן וה'שוטרים' שלו על הרצועה, והם כבר ידאגו לביטחוננו.
רק שהציבור, למזלנו, ב"ה, כבר מפוקח יותר.