"רק אל תגידו שבנימין נרצח; אמרו: בנימין נהרג. כמו חייל. ללא מדים. עם שק רועים ותפילין. כי כשחייל נופל על הגנת המולדת, הוא לא נרצח, הוא נהרג".
במילים אלו ביקש יונתן פולארד לנחם אותנו ב"שבעה". שלא נאבד את התקווה, את החשבון. שלא נתבלבל חלילה בתמונת הזיכרון - בצעידה של כולנו לעבר הניצחון.
ארבעה חודשים חלפו מאז אותו יום שישי, בו יצאת למרעה שממנו לא חזרת.
ארבעה חודשים בהם, רוחך ודמותך מלוות אותנו יום יום - מכוונות, מדייקות ומכיילות את צעדינו ללא הרף.
תמיד תהינו מדוע נולדת דווקא בכ"ט בסיוון, 40 יום קודם שנגזרה על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, באותו יום בו יצאו המרגלים לדרכם כשפיהם וליבם אינם שווים.
אבל היום זה ברור. מה שנער קטן וטהור כמוך יכול לחולל במעשים, שום מנהיג, גדול ככל שיהיה, לא יצליח באמצעות דיבורים גבוהים וחוטאים.
במקום בו 10 מנהיגים כשלו לפני 3300 שנה והמיטו עלינו חורבן ואפילה, הוספת ביני שלנו - 'תיקון' לנשמה, הנחת 'לבנה', אור ואבוקה.
והלבנה, קום תקום ותהי לבית, והבית לבניין, והבניין - לבית מדרש.
בימים אלו, קול תורה נשמע ממקום נפילתך בני אהובי, קול קדושה ותפילה - שירקיעו שחקים, שיקרבו את קץ הגאולה. לא לשווא בני חצבת לבניין חדש כי מן האבנים האלה, יבנה מקדש.
> לתרומה ו'הוספת לבנה' בבניין בית המדרש ולעילוי נשמתו של בנימין אחימאיר הי"ד - לחצו כאן <