כידוע, רוב הערבים ברצועת עזה הם פליטי מלחמת השחרור. הם הוחזקו שם בכוח על ידי מדינות ערב וארגוני הטרור רק כדי שיהוו לחץ על ישראל. מכיוון שמעולם לא הייתה ברצועת עזה ריבונות של כל מדינה שהיא, גם לא של מצרים, הרי ברור שהקדוש ברוך הוא יצר מציאות כזאת שמבחינה מדינית אין שום מניעה לישראל לגאול סוף סוף את חבל הארץ הזה, ולהחיל עליו את ריבונותה. והערבים שגרים שם? הם הניסיון - ואם תרצו, הייסורים – שעלינו לעמוד בהם ולקבלם באהבה כדי שיהיה לנו קניין אמיתי במקום, כמו בכל מקום בארץ ישראל.
מבחינה פרקטית, מה שצריך לעשות הוא לשחרר אותם מהמקום שבו כלאו אותם מדינות ערב בסיוע מדינות העולם, כולל הידידות הגדולות כמו ארצות הברית ובריטניה, כדי שיהוו פצצה אנושית מתקתקת להשמדתנו. נשחרר אותם מהמקום הזה כמו ששלח אברהם אבינו את בני הפילגשים, ככתוב: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם".
יהיה זה תיקון ראוי לברית שכרת אברהם עם אבימלך, כנאמר: "ועתה הישבעה לי באלוקים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עימך תעשה עימדי ועם הארץ אשר גרתה בה. ויאמר אברהם אנוכי אשבע". ועל כך כעס הקדוש ברוך הוא, כמוסבר על ידי הרשב"ם בתחילת פרשת העקדה: "אף כאן, אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקדוש ברוך הוא על זאת שהרי ארץ פלישתים בכלל גבול ישראל והקדוש ברוך הוא ציווה עליהם לא תחיה כל נשמה, וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלישתים גורל, לכן 'והאלוקים ניסה את אברהם', קנתרו וציערו... כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך".
מוסיף הרשב"ם ואומר שכריתת ברית זו עם אבימלך, שפירושה היה ויתור על חבל ארץ השייך לארץ ישראל למען ברית השלום, גרמה ייסורים ואסונות לעם ישראל. זאת על פי מדרש שמצא: "וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל, 'ויהי ארון ה' בארץ פלישתים שבעה חודשים', כתיב 'את שבע כבשות הצאן תיקח מידי', אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתתה לו שבע כבשות - חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. דבר אחר, חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך, ואלו הן – שמשון, חפני ופנחס, שאול ושלושה בניו. דבר אחר, חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואלו הן - אוהל מועד וגלגל, נוב ושילה וגבעון ובית עולמים תרין (בית המקדש, פעמיים). דבר אחר - שארון מחזיר בשדה פלישתים שבעה חודשים".
מכאן ברור, לאור ההיסטוריה של עמנו מני קדם, ששורש כל הצרות שסבל עמנו מחבל ארץ זה הוא הוויתור הקדמון של אברהם אבינו עליו. ממילא ברור שהתיקון הנדרש הוא לרשת את המקום הזה ולהוריש מפנינו את הגויים הנמצאים שם. ההיבט התורני הזה מוצדק מכל בחינה אפשרית. יחד עם זאת, חובתה של ממשלת ישראל לסלק מרצועת עזה את עשרות אלפי המחבלים שהכניסה לשם במסגרת הסכמי אוסלו, תוך הבטחה לאזרחי ישראל שאם הניסיון שנקרא "עזה ויריחו תחילה" לא יצלח, ואש"ף לא יפסיק את מלחמת הטרור נגדנו, נחזיר את הגלגל לאחור. ואולם, כשהתגבר הטרור והגיע לממדים עצומים, במקום לעשות מה שעושה ישראל היום - למגר את האויב שהכניסה לשם במו ידיה - החליטה המדינה לגרש מחבל עזה את המתיישבים היהודים ולמסור לרוצחיהם את נחלתם.
הייתה זו בגידה לאומית של הממשלה באזרחים חלוצים ונאמנים. תארו לעצמכם שהיום הייתה הממשלה אומרת למתיישבי העוטף שכדי לרצות את האויב ולהביא לשקט היא תפנה את יישוביהם ותיתן להם תחליף בפנים הארץ. האם יש מישהו שמעז להעלות על דל שפתיו רעיון כזה? בוודאי שלא, כי אין פשע גדול מזה. אבל ממשלת שרון, בתמיכת רוב הציבור, רוב הכנסת, בג"ץ וכמובן כל אמצעי התקשורת - כל אלה ביצעו את הפשע הלאומי הזה נגד תושביה היהודים של חבל עזה. הגיע הזמן לדרוש את תיקון העוול והפשע הזה, עכשיו.
החזרת ההתיישבות היהודית לחבל עזה איננה הצעה. זו היא חובה שמוטלת על הממשלה, בדיוק באותה מידה שחובתה לשקם את יישובי העוטף ולהבטיח את שלומם.
***