"רון ארד קיבל יחס אנושי בשבי, הוא לא עונה ולא הושפל, והוחזק בתנאים טובים לאין ערוך מאלה שאני זכיתי להם בישראל", כך טען היום האסיר הלבנוני מוסטפא דיראני, שאמור להשתחרר במסגרת העסקה לחילופי שבויים עם החיזבאללה.
דיראני, שובו של רון ארד, שהחזיק בו כשנה וחצי, טוען את הדברים בתצהיר שהגיש היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתשובה לתביעת הנזיקין שהגישה נגדו משפחת ארד לפני שבועות אחדים בסך 100 מיליון ש"ח. מחר בצהריים יתקיים בבית המשפט דיון מקדמי בתביעה.
בתצהיר, שהוגש על ידי עו"ד צבי ריש, טוען דיראני כי "ממשלת ישראל אחראית לנפילתו של רון ארד בשבי. מטוסו של רון ארד הטיל פצצות שפגעו בין היתר באנשים זקנים וטף, זרעו מוות, חורבן והרס רב".
לדבריו של דיראני, "כשצנח רון ארד ממטוס הפנטום על אדמת לבנון, הוא נפצע בכתפו, ואני הוא זה שדאג לתת לו טיפול רפואי, עד שהחלים לגמרי. יתרה מכך, במשך תקופה קצרה לאחר נפילתו בשבי, שהה רון ארד בביתי בביירות ושם קיבל יחס אנושי, שיחק עם ילדיי ושוחח עם אשתי ובני ביתי".
לטענתו של דיראני, "ארד הועבר אחר כך למשרדי ארגון אמל בביירות, ובתקופה שהוחזק שם, אפשרתי לו לשלוח לבני משפחתו מכתבים ותמונות ולקבל מהם מכתבים באמצעות נציגי הצלב האדום".
דיראני מכחיש, כי טלטל במשך תקופה ארוכה את ארד בתא המטען של רכבו וכותב כי "אין כל שחר לעלילת הדם הזו, שכל תכליתה להציג אותי כמפלצת שטנית על מנת לטרפד את עסקת החזרת החטופים הישראלים".
דיראני, שנחטף על ידי ישראל לפני תשע שנים מביתו בלבנון, כדי להשיג מידע על מקום שביו של רון ארד ולשמש קלף מיקוח לשחרורו, טוען כי הוא עצמו הובל לבית המשפט הישראלי בתא מטען של כלי רכב כשהוא שוכב על הרצפה בין הצמיג הרזרבי לארגז הכלים, כפות בידיו וברגליו, ושק על ראשו.
לטענתו, מעולם לא מכר את ארד לאיראנים ואף סיכן את חייו כאשר דרש מהגורמים האיראניים הבכירים ביותר להשיב את ארד לידיו כדי שיוכל לשחרר תמורתו עצירים לבנוניים.
(א"ב)
דיראני, שובו של רון ארד, שהחזיק בו כשנה וחצי, טוען את הדברים בתצהיר שהגיש היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתשובה לתביעת הנזיקין שהגישה נגדו משפחת ארד לפני שבועות אחדים בסך 100 מיליון ש"ח. מחר בצהריים יתקיים בבית המשפט דיון מקדמי בתביעה.
בתצהיר, שהוגש על ידי עו"ד צבי ריש, טוען דיראני כי "ממשלת ישראל אחראית לנפילתו של רון ארד בשבי. מטוסו של רון ארד הטיל פצצות שפגעו בין היתר באנשים זקנים וטף, זרעו מוות, חורבן והרס רב".
לדבריו של דיראני, "כשצנח רון ארד ממטוס הפנטום על אדמת לבנון, הוא נפצע בכתפו, ואני הוא זה שדאג לתת לו טיפול רפואי, עד שהחלים לגמרי. יתרה מכך, במשך תקופה קצרה לאחר נפילתו בשבי, שהה רון ארד בביתי בביירות ושם קיבל יחס אנושי, שיחק עם ילדיי ושוחח עם אשתי ובני ביתי".
לטענתו של דיראני, "ארד הועבר אחר כך למשרדי ארגון אמל בביירות, ובתקופה שהוחזק שם, אפשרתי לו לשלוח לבני משפחתו מכתבים ותמונות ולקבל מהם מכתבים באמצעות נציגי הצלב האדום".
דיראני מכחיש, כי טלטל במשך תקופה ארוכה את ארד בתא המטען של רכבו וכותב כי "אין כל שחר לעלילת הדם הזו, שכל תכליתה להציג אותי כמפלצת שטנית על מנת לטרפד את עסקת החזרת החטופים הישראלים".
דיראני, שנחטף על ידי ישראל לפני תשע שנים מביתו בלבנון, כדי להשיג מידע על מקום שביו של רון ארד ולשמש קלף מיקוח לשחרורו, טוען כי הוא עצמו הובל לבית המשפט הישראלי בתא מטען של כלי רכב כשהוא שוכב על הרצפה בין הצמיג הרזרבי לארגז הכלים, כפות בידיו וברגליו, ושק על ראשו.
לטענתו, מעולם לא מכר את ארד לאיראנים ואף סיכן את חייו כאשר דרש מהגורמים האיראניים הבכירים ביותר להשיב את ארד לידיו כדי שיוכל לשחרר תמורתו עצירים לבנוניים.
(א"ב)