בהסכם אוסלו זה היה "קורבנות השלום". אחרי בריחת צה"ל מלבנון זה היה: "אני לא ממליץ לאף אחד לנסות אותנו"..., בהתנתקות זה היה "עזה תהיה סינגפור של המזרח התיכון". במלחמת חרבות ברזל זה: "צה"ל ידע להתמודד עם ההשלכות".
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ובכל דור ודור השמאל שמגובה באנשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה ממציא קלישאות. הללו באות לסבר את אוזני הציבור על מחירים מסוכנים שהוא משלם, ומובילים לאסון לאומי המאיים על קיומנו.
לפני 30 שנה זה היה הסכם אוסלו שקברניטיו "שיווקו" לנו את קורבנות גל הטרור שהתאפיין באוטובוסים מתפוצצים, כ"קורבנות השלום". לפני 24 שנים ממשלת ישראל בראשות אהוד ברק הבריחה את צה"ל מלבנון באישון לילה. הפקירה את בעלי בריתנו אנשי צד"ל לגורלם המר והפקירה את תושבי הצפון ואת כל תושבי ישראל מול איום קשה שבעתיים. אנו חווים כעת רק את קצה הקרחון שלו. ברק שיווק את הבריחה כהישג אסטרטגי והמליץ לחיזבאללה לא לנסות אותנו. חיזבאללה התרשם כפי שנוכחנו לדעת.
לפני 19 שנים הם אמרו: "עזה תהיה סינגפור של המזרח התיכון". מכרו לנו את ההתנתקות כהבטחה לשגשוג של עזה שיביא שלום וביטחון. על סמך מה? הזיות ודמיונות של אנשי קונספציית אוסלו. כי שום דבר במציאות לא הוביל למסקנות כאלה.
ובימינו אנו: "צה"ל ידע להתמודד עם ההשלכות". כל אנשי קונספציית: "החמס מורתע" לא מתביישים להבטיח שנטישת ציר פילדלפי, הפסקת המלחמה ונסיגת צה"ל מרצועת עזה הם לא בעיה. ממש קלי קלות. בעוד אנו סופרים את מתינו, רק לאחרונה זוהתה הנעדרת האחרונה והובאה לקבר ישראל, הם יושבים באולפנים ומציגים את מרכולתם העבשה והבלתי רלוונטית. ואליהם הצטרף לאחרונה שר הביטחון, בניגוד לעמדתו עד כה.
מה השווה והשונה בין שלושת האירועים מן השנים שעברו לזה הנוכחי? השווה הוא השימוש בקלישאות.
השונה הוא הוא שבעוד שכל אחד מהם היה אירוע בחזית אחת שהחליש אותנו כמדינה ואת צה"ל כצבא שחותר לניצחון, כל האירועים הללו מתכנסים עכשיו לאיום קיומי על מדינת ישראל. אנו קוטפים כעת את פירות הבאושים שהבשילו בשלושים השנים הקודמות לכדי ריקבון וכולם הם מבית מדרשו של השמאל.
הבדל נוסף הוא שבעוד שבשנים עברו העם ניזון מתקשורת חד צדדית, שמאלנית, שתיווכה לו את המציאות, ושטפה את מוחו באותן קלישאות, כיום יש ערוצי תקשורת ורשתות חברתיות שמביאים לנו את המציאות כהוויתה, דעות אחרות ופרשנויות שונות. דוגמא לכך היא הסתרת מנהרת האוטוסטרדה שנחשפה מתחת ציר פילדלפי שלא צלחה, הלוחמים פרסמו אותה ברשתות החברתיות.
תמונה אחת ששווה יותר מאלף מילים. העם מבין מה יקרה אם צה"ל יסוג משם ולא מתרשם מאמירת שר הביטחון שלא יקרה כלום אם צה"ל יצא מפילדלפי לשישה שבועות. הציבור עוד חש על בשרו איך באותו יום מר ונמהר באוקטובר צה"ל לא ידע, החמאס לא הורתע, עזה לא סינגפור ואין תחליף לנוכחות בשטח. צמרת מערכת הביטחון שכשלה איבדה את אמון העם והקלישאות לא עובדות. רק עזות המצח להשתמש בהן נותרה. גם בזה הקונספציה לא השתנתה.