שמעתי בצער רב אודות המעשה שעשו רבנים המתנגדים לעליה להר הבית, כאשר פנו לציבור הערבי בעולם כולו, במסר מתורגם לערבית, כדי להודיע קבל עם ועולם שעל פי ההלכה היהודית, אסור ליהודים לעלות להר.
למרבה הפליאה, התעלמו ולא הזכירו כלל שעל פי היהדות, קדושתו הגדולה והנוראה של ההר, אוסרת גם על אינם יהודים לעלות להר.
גדול הוא צערי, נוכח עובדה מטרידה זו. אמנם מבין אני את שיטתם של הרבנים הנכבדים, הסוברים כי העלייה להר אסורה מבחינה הלכתית. ואף שאיני מסכים לפסיקה זו, כמו מאות פוסקים נוספים המתירים את העלייה להר, את מקורה אני יודע ומכיר. מה שאיני מסוגל לתפוס בשום פנים, זה הפנייה לגויים
מעשה זה כמוהו, כאילו אמרו היהודים: אין לנו חלק בהר! שלכם הוא, עשו בו כרצונכם. חלילה מלעשות מעשה כזה, לפנות אל הערבים, שונאי נפשנו ולספר להם, שהמקום אסור בכניסת יהודים! ראו מה עשו במקום הקדוש. הקימו עליו "מסגד" ומפארים שם בדברי שבח והלל, את רוצחי עמנו. האפשר לשמור על אדישות נוכח זה. הר הבית הוא הלא מקור חיינו, ושם השכינה שורה.
דומה כי היה ראוי יותר לאמץ את נקודת האור שנמצאה אצל אחאב הרשע, שהיה יהודי גאה, ולא הסכים לוותר על נשמת אפה של אומתנו הקדושה.
היה זה כאשר בֶּן הֲדַד, מלך ארם היושב בדמשק, בא בצבאו האדיר, לצור על שומרון. ודרש מאחאב להיכנע, ככתוב (מלכים א כ, ג) כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא, וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם. אחאב נכנע אמנם לתביעת בֶּן הֲדַד, בגלל פחדו הגדול, והסכים לתביעותיו, כמו שממשיך הנביא וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי, וְכָל-אֲשֶׁר-לִי. אלא שאחר כך הוסיף בֶּן הֲדַד מלך ארם לתבוע את "כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ". היתה זו התורה, כפי שהסבירו חז"ל (שמות רבה ג, ח) "דָּבָר שֶׁהִיא חֶמְדָּה מִתּוֹךְ חֶמְדָּה, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים יט יא) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב..".
אחאב התעשת וסירב לתביעה שניה זו, והשיב למלך ארם (פסוק ט) כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת.
האין זה פלא. אחאב היה רשע כל כך גדול, עבר על כל התורה, הרג את חכמי ישראל, את הנביאים, את לומדי התורה. וכל הנותרים הוכרחו להימלט, ולהסתתר במערות מפחד מוות. לא היה עבודה זרה שלא עבד, הוא היה גזלן, שנטל את הכרם של נבות בכח הזרוע, אחר שרצח את בעליו. למרות כל זאת, נקודת האור שהאירה מנשמתו היתה גאוותו היהודית. ביקשו האויבים לקחת ממנו את התורה ואז הוא התעקש וסירב. כיהודי גאה, הוא לא היה מוכן לוותר על נשמת אפו של עם ישראל.
לכן אני ממש מתפלא על הרבנים המכובדים, כי אף שלדעתכם אין לעלות להר, בשום אופן ובשום מקום. הרי אתם יכולים להפיץ את דעתכם בסוגיה זו בקרב בני עמנו, כדי להתריע ולהזהיר, שחלילה לעבור על מה שנראה לכם איסור. אבל כיצד אפשר לפנות לגוים, הערבים שונאי נפשנו, ולספר להם שמקום זה אסור עלינו היהודים!
מה גם שעיקר הסיבה למלחמה בין שונאינו ובין עמנו, היא דת האיסלאם, ובגללה הם נלחמים. ולכן כינו הערבים את המערכה בתואר "מבול אל אקצה". ובשם מלחמת הר הבית (אל אקצא) רצחו עינו שרפו ופצעו אלפים מבני עמינו. ורק בגלל הפחד מפני שנאתם העלולה לפרוץ, אנו מודיעים להם שאין לנו - היהודים - חלק בהר.
פרסום כזה אצל הערבים מעביר מסר חד משמעי. ההר שייך לכם, ולא ליהודים. חלילה וחס! אין לומר דבר כזה.
עלינו לומר לכל שונאינו, מה שאמר מלך ישראל, אחר התעשתותו "דַּבְּרוּ אַל־יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ", כלומר: אל לכם להתרברב ולהתפאר בכוונותיכם הרצחניות, לפני שתוכיחו כי מסוגלים אתם לבצעם. איננו מסכימים שההר שייך לערבים, הוא באמת שייך לישראל. וכמו שאצל אחאב, בזכות עמידתו האיתנה על כבודם של ישראל, זכה לסייעתא דשמיא והביס את ארם, למרות כל חטאיו. כך גם אנו נזכה להביס את כל שונאי נפשנו, המבקשים להורגנו נפש, בזכות עמידתנו על כבוד המקדש וכבוד עם ישראל.
חובה על כולנו, חובבי הר הבית הסומכים על מאות הפוסקים, המעודדים עליה להר, לעלות למקומות המותרים על פי ההלכה, ולקדש שם שמים, בפרסום גדול, להראות לכל העמים, שלא ויתרנו על המקום הקדוש.