את אמיר שדה הכיר הזמר דוד בן אָרְזַה כחצי מהצמד "אמיר ובן", צמד של חברי ילדות שעשו ביחד מוזיקה וחתומים בין היתר על הלהיט "תל אביב זה אני ואת" בו הם אירחו את ג'יין בורדו.
דוד הכיר ואהב את המוזיקה של אמיר עוד לפני שהכירו באופן אישי, ותמיד ידע שהוא רוצה לעשות איתו מוזיקה. לפני שנה וחצי שלח דוד הודעה לאמיר שדה ובן מאור, כדי שיפיקו לו שיר, ולא היה לו מושג כמה רחוק החברות שלהם תגיע.
בפגישה הראשונה באולפן הוא ניגן להם שישה שירים, הם נדהמו ממנו. הפגישה הפכה לפגישה נוספת, ועוד סשנים הגיעו אחריה, וכך השניים הפכו למנהלים האומנותיים של דוד, והמפיקים המוזיקליים של אלבומו.
העבודה הפכה במהרה לחברות, אמיר ודוד נקשרו, התחברו, התחילו לדבר על החיים שלהם, על החיים בישראל, חברות גדולה נרקמה. דוד ביקר אצל אמיר בת"א והוא אצלו בירושלים. את השיר "נס" הם כתבו יחד, כל אחד מהעולם ממנו הוא בא, דוד מהמקום האמוני, הניגוני והפלאי, ואמיר מהמקום שלו כאתאיסט חילוני. נס.
המפגש החברי והמוזיקלי אולי עדיין מפתיע הרבה אנשים, חרדי וחילוני, מאמין ואתאיסט, אבל עבור דוד ואמיר, הם פשוט שני חברים טובים שעושים מוזיקה יחד. הם מעולם לא הרגישו כי פערים פוליטיים או אמונה הם מחסום לחברות עמוקה, כי לב טוב וכנות הם החיבור האמיתי בין אנשים ומוזיקה היא שפה עמוקה יותר מפוליטיקה.