תחת הכותרת "לחץ התקשורת עבד" פורסם לפני 13 שנה מאמר מכונן באתר התקשורת "אייס". המועד - ימים ספורים לאחר ביצוע עסקת שליט, והכותב – לא אחר מאשר רונן צור, אדריכל העסקה ההיא והאיש שהצליח להוביל את מדינת ישראל אל אחת ההחלטות המופקרות בתולדותיה.
"קמפיין תקשורתי חד, ממוקד ואלגנטי, ששייך כולו לתקשורת" הוא שהוביל לעסקה, כתב אז צור, טהציג שיתוף פעולה הדוק בין בכירי תקשורת ובכירי מערכת הבטחון. "כולם יחד פשטו מידי שחר על משרדיהם של מקבלי ההחלטות, עד שאלה הרימו ידיים ונכנעו. פשוט נכנעו, אין מילה אחרת". – מילים של רונן צור, לא שלי.
צור מפרט איך הושגה הכניעה הנוראה ההיא, ואיך "הצליח לגייס עשרות קציני-קמפיין בעלי-השפעה על דעת הקהל, והטיל עליהם את משימת השכנוע בהצדקת ה"עסקה-בכל-מחיר". הוא משתבח ב"מבצע מתגלגל שכולנו תפקדנו בו על תקן לוחמים נועזים, תולי-דגלים, נוטי-אוהלים, לובשי-חולצות ומחלקי-מנשרים... שעושים כל מה שנדרש כדי שברגע האמת תשתתקנה כל האמירות על מחיר השחרור, על סכנת הפיגועים, על המשפחות השכולות, ועל שאר דברים שתפקידם להעכיר את האווירה".
אם זה נשמע לכם מוכר עד אימה, אתם לא טועים. אבל אי אפשר להתעלם מהבדל משמעותי ומזעזע בין עסקת שליט, ובין זו המכונה "עסקת נתניהו/ ביידן", שנידונה ברגעים אלה ממש בקנוסה... סליחה: בדוחה.
אם בעסקה ההיא, גלעד שליט ניצל, ומדינת ישראל הופקרה, הרי שהפעם גם החטופים עצמם, לפחות חלקם הגדול – יופקרו (חלילה!). חמור יותר: הפעם, ה"לוחמים" הראשיים שגויסו לחזית המאבק הם משפחות החטופים, והם נאבקים במסירות ובעוז-נפש עבור עסקה שמחירה הנורא כולל גם את חיי יקיריהן-שלהן. עד כדי כך הצליחו מובילי הקמפיין לעוור עיניים ולהוליך שולל, תוך שימוש ציני להחריד בכאב הנורא של המשפחות, בנפשן המטולטלת והסוערת, בתמימותן ובתלותן מכמירת-הלב, לקידום עסקה שתגזור המשך חיי-שבי (וחלילה אף גרוע מכך) על קרוביהן האהובים, ללא מועד-סיום נראה לעין.
כמו אז, גם הפעם עושה התקשורת שימוש מניפולטיבי בדברי "בכירי מערכת הבטחון", כדי לייצר אמון ציבורי בעסקה. אלא שהנסיון לחזור היום על הפטנט שעבד אז, מצביע יותר מכל על ניתוק בל-יאמן מהשינוי באמון-הציבור כלפי אותם בכירים לאחר טבח שמיני-עצרת, ואדרבא – משפיע על חלקים הולכים וגדלים בציבור להתייחס בחוסר-אמון לעסקה.
ערב יציאת המשלחת לקנוסה... סליחה: לדוחה, פורסמו בתקשורת דברי תמיכה של הרמטכ"ל בעסקה, ובאופן לא-מפתיע, גם תגובות קשות כלפיו וכלפי העסקה גם יחד. אודה ואבוש: גם אני פרסמתי תגובה נגד "דבריו" לכאורה של הרמטכ"ל, אלא שאז החלטתי לעצור ולבדוק, מה באמת אמר? כל כך הרבה פעמים דברי-שלי עוותו לבלי-הכר, אולי מנגנון-העיוות הזה מופעל גם על אחרים?
ואכן, מתברר שהציטוט מהרמטכ"ל היה חלקי מאד, ולכן גם מעוות. זוכרים את רונן צור וחבריו שהשקיעו מאמץ כדי ש"ברגע האמת תשתתקנה כל האמירות על מחיר השחרור, על סכנת הפיגועים וכו'"? ובכן, "מחיר השחרור" - זה בדיוק מה שהרמטכ"ל פרט בדבריו, שרובם הועלמו והושתקו. ודוקא על הדברים האלה חשוב מאד להתעכב. וכך אמר הרמטכ"ל:
"כשאתם מצטיינים בפירוק של החמאס, אנחנו נוכל אחר-כך להגיד לכרם שלום, חולית, עין השלושה, נווה: תחזרו לגור, בטוח פה" – דברי הרמטכ"ל למפקדי צה"ל. והמשמעות? שזה מה שיקרה אחר-כך, אחרי שיסתיים פירוק החמאס. נכון לעכשיו, לא זה המצב, עדין אי אפשר לגור בבטחה בעוטף, ואם נוציא עכשיו את צה"ל מעזה ונפסיק את מלאכת הפירוק - העוטף ימשיך להיות מאוים, והחיים בו – לא בטוחים. דברי הרמטכ"ל.
ועוד אמר: "הפירוק של החמאס, אני מודד אותו: כמות מחבלים הרוגים, כמות מפקדים, כמות תשתיות מושמדות. אתם מתקדמים מאד טוב" – מתקדמים זה יפה, באמת כל הכבוד לצה"ל! אבל "מתקדמים" משמעותו שעדין לא סיימתם, גם לא עם התשתית התת-קרקעית (רק אתמול אותרו 50 מנהרות בפילדלפי בלבד, מתוך מאות רבות שקיימות רק תחת הציר הזה).
ועוד אמר הרמטכ"ל: "צריך להשמיד הכל, כדי שלא יוכלו להרים ראש". - דברים נכוחים. משמעותם: אם לא נשמיד הכל, את כל המחבלים, כל הנשק והתחמושת ומכוני-היצור והמנהרות –החמאס כן יוכל "להרים ראש" ולחזור ולהתבסס בעזה. דברים מאירי-עיניים ומסברי-אזניים.
ועוד אמר, על החטופים: "חמאס צריכה לדעת, שכל יום שהיא מחזיקה את החטפים שלנו, יהיה יותר מר מבחינתה" – אין לי מושג למה דיבר הרמטכ"ל על החמאס בלשון נקבה, אבל דבר אחד ברור: המצב הנדרש הוא שיש לנו אמצעי לחץ מכאיב על החמאס, כל עוד יש בידם חטופים. וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לאבד ביחס לרוב החטופים, אם, חלילה-חלילה, נוציא את צה"ל מעזה בשלב הראשון של העסקה.
הלאה: על ציר פילדלפי אמר הרמטכ"ל: "פילדלפי הכי חשוב, כי זה מטפל בהתעצמות". ה"התעצמות" אלה משלוחי הנשק והתחמושת האדירים שממתינים בצד השני של פילדלפי, בתוך סיני (כן, אצל ה"מתווכים" המצרים ה"אובייקטיביים" שחתומים על הסכם שלום מולנו). יציאה מציר פילדלפי – אומר הרמטכ"ל – תאפשר ל"התעצמות" הזו לזרום פנימה לתוך עזה. קל להבין, קשה ובלתי-אפשרי להסכים.
לסיום אמר הרמטכ"ל משפט דרמטי: "אני רואה את החופש המבצעי שלנו בעזה" – אמר – "אין מקום היום בעזה שאנחנו לא יודעים להגיע אליו", והוסיף: "את ההישג הזה צריך לשמר!" – צריך להסביר את זה? הרי עסקה שמוציאה את צה"ל מעזה עושה בדיוק ההפך מ"לשמר" את "ההישג הזה", שהושג בכל כך הרבה דם...
עד כאן דברי הרמטכ"ל. לנוכח הנתונים האלה ברור, שמי שמחליט להוציא את צה"ל מרצועת עזה, ישא באחריות למחדל חמור בהרבה מעסקת שליט. ואם אין די בדברי הרמטכ"ל, כדאי לחזור לדברי רונן צור באותו מאמר בו פתחנו – דברי הלעג שלו לאותם מנהיגים שהלכו שולל אחרי הקמפיין המתעתע, והחליטו להיכנע ולהכניע את מדינת ישראל בפני החמאס, ולשחרר למעלה מאלף רוצחים, שרבים מהם טבחו בנו 12 שנים מאוחר יותר. ואלה היו דברי-הלעג והקלס של אותו חלילן-מהמלין כלפי המנהיגים אותם הוביל אל התהום: "אם לנהוג בכנות, הרי שמעט התפלאתי למראה ראש הממשלה ושר הבטחון בקבלתם את פניו של גלעד ליד כבש המטוס... זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שהצד הנכנע חגג את נצחונו של הצד השני".
הכל כתוב והכל ידוע: כתוב וידוע כיצד עובדת השיטה שמובילה ממשלות אל התהום – רונן צור עצמו כתב לנו אותה, ועינינו הרואות אותה עכשיו אחד-לאחד בשידור-חוזר. כתובה גם המשמעות שרונן צור עצמו נתן לעסקה – "כניעה" הוא כינה אותה, ובצדק.
אפילו הבוז לנכנעים כתוב, לבל נשכח. גם התוצאות האיומות של אותה עסקת-כניעה אומללה כתובות, חרוטות, שם אחר שם אחר שם, על למעלה מאלף מצבות, והזוועות חרוטות עמוק בזכרוננו. וגם תמונת-המצב בעזה, כפי שהציג אותה הרמטכ"ל – כתובה באופן הברור ביותר, כתבתי אותה מפיו, מילה במילה.
"רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן-תשכח את-הדברים אשר-ראו עיניך, ופן-יסורו מללבך כל ימי חייך" – "אז, כשלא תשכחו אותם, ותעשום על אמיתתם, תחשבו חכמים ונבונים" – אומר רש"י – "ואם תעוותו אותם, מתוך שכחה, תחשבו שוטים".
אסור לנו לשכוח, אסור לנו להיות שוטים, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" - עלינו להיות ראויים לגודל של העם הזה, או כמו שנהג לומר יהונתן דויטש הי"ד: "עכשיו זה ברור לי יותר מאי פעם: עם העם הזה אי אפשר להפסיד", וכפי שאמרו לי אתמול הוריו המדהימים: תהיו חזקים, אסור להיכנע, אנחנו חייבים לנצח!