מרים רביע בן גל, ששכלה את בעלה איתמר הי"ד שנרצח בפיגוע דקירה ליד צומת אריאל, התארחה באולפן ערוץ 7 לשיחה על השכול ועל בחירתה להמשיך בחיים ולהתחתן בפעם השנייה.
תחילה היא נזכרת ביום המר והנמהר שהיה בכלל אמור להוות שיא של שמחה. "באותו יום היתה ברית מילה של אחותי בהר ברכה, היישוב בו אני מתגוררת. הוא יצא מוקדם מהעבודה בישיבת התיכונית בגבעת שמואל כדי להגיע לברית. חיכיתי לו בבית כדי שנארגן את הילדים. הספקתי לדבר איתו חצי שעה לפני הפיגוע ועוד התכתבנו והוא כתב שהוא עולה על טרמפ.
התקשרתי אליו לשמוע איפה הוא והוא לא ענה אבל זה מאוד אופייני, כי בטרמפים הוא לא ענה הרבה. אחרי לא הרבה זמן דפקו לי בדלת שני אנשים מהצוות החירום של היישוב. כשראיתי אותם, הבנתי שמשהו לא טוב קרה. הם אמרו שאיתמר נפצע בפיגוע. שאלתי אותם ישר 'מה זאת אומרת נפצע?' כי שלושה שבועות קודם נרצח רזיאל שבח. אני הרגשתי ישר שהוא כבר לא בין החיים", משחזרת רביע בן גל.
היא מתארת את תחושותיה באותם רגעים. "אני ממש זוכרת את החוויה בנסיעה לבית חולים, כשכבר הבנתי סופית שאנחנו נוסעים להיפרד. בשלב הזה הרגש היה אטום. אבל אני זוכרת בראש, את הפטיש הכי גדול בעולם דופק ואומר 'מרים הגרוע מכל קרה'. חוויתי במקביל שני דברים. מצד אחד, את הריסוק הטוטאלי של החיים כשכל המציאות שבורה לגמרי והכל כואב. להבין מי אני ומה הטעם המשפחתי שלנו כעת. ממש לנשום מחדש.
מצד שני מהרגע הראשון היה ברור לי שהקב"ה לא עשה לי רע. הבנתי שזה קשה וכואב אבל אני חייבת לעבור את זה ומכאן יכול להיות רק יותר טוב. אני לא מוכנה להרגיש שהחיים שלי מעכשיו יהיו בדיעבד", היא מדגישה.
וכך, יישמה את החלטה, להביט קדימה מבלי לשכוח את העבר. "למדתי שאנחנו צריכים להבין שלפעמים התוכניות הן לא כמו שתכננו. אם נהיה פתוחים לעבוד עם המציאות שקיימת כאן ועכשיו ונסכים לקבל אותה, נוכל להגיע למטרה בהרבה דרכים אחרות שאולי לא חשבנו עליהן עד כה. היה לי גם ברור שמתישהו אני אתחתן. שוחחתי על זה בעבר עם איתמר והוא אמר שבמצב כזה מתחתנים עוד פעם. אמרתי אז לו שאי אפשר לחשוב על זה אבל הבנתי שזה הדבר הנכון. מצאתי את אלעד, שהוא גם אלמן ואשתו נפטרה מסרטן, והמורכבות היא באמת גדולה אבל זה לא שלילי. ואם מצליחים לבנות את הדבר הזה, יש בו הרבה עומק, צמיחה אישית וגם אושר. נולד לנו גם בן ביחד".