בסוף השבוע שמעתי בצער שיובב כץ הלך לעולמו. יובב כץ בן ה-88 היה מוותיקי השדרים ב"קול ישראל" משנת 1969 ועד סגירת רשות השידור ב-2017. בין השאר ערך והגיש את "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" ו"מועדון הלילה השלישי".
בין שלל עיסוקיו כתב יובב פזמונים שכמה מהם נכנסו לפנתיאון השירים הלאומיים שלנו, משום שהם עדות לרגעים היסטוריים: "בתי את בוכה או צוחקת" הוא עדות לשנים שבהם חיו יישובי עמק הירדן ועמק החולה תחת אימת התותחים הסוריים שברמת הגולן.
בתי את בוכה או צוחקת
מילים: יובב כץ
לחן: דוד קריבושי
פגז אחרון התפוצץ ושתק
עטפה הדממה את העמק
ילדה בגדות יצאה ממקלט
ואין בתים עוד במשק
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק
הבית איננו, ואבא רחוק
אימי את בוכה או צוחקת
הביטי למעלה, בתי, אל ההר
ההר שהיה כמפלצת
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר
אך הם מאיימים על דמשק
הביטי למעלה, בתי, לגולן
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן
בוכה וצוחק שם גם אבא
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי
עם אבא ובובה ושסק
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי
בתי, את בוכה או צוחקת
שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים
זורם הירדן, מתפתל כשיכור
פריחה את העמק נושקת
ואיש לא יסב את מימיו לאחור
בתי, את בוכה או צוחקת
זורם הירדן, בין גדות יעבור
פריחה את העמק נושקת
ואיש לא יסב את מימיו לאחור
בתי, את בוכה או צוחקת
בתי, את בוכה או צוחקת
בתי, את בוכה או צוחקת
בתי, את בוכה או צוחקת
השיר הזה, שאף הוא נולד ב"קול ישראל", כפי שנספר בהמשך, מתאר את חייהם של קיבוצי עמק הירדן ועמק החולה במשך 19 שנים בהם חיו תחת איום התותחים הסורים ברמת הגולן. בשלושת השבועות של "תקופת ההמתנה" לפני מלחמת ששת הימים, הם בילו במקלטים מתחת לאדמה. או אז, לפתע, ביום האחרון של מלחמת ששת הימים נכבשה הרמה וחייהם השתנו ברגע.
יובב כץ, בן קיבוץ נען, הכיר את הקיבוץ מזמנים אחרים, כפי שהוא מספר (מתוך האתר של עופר גביש): "זה היה בשנת 1958, הגענו לעזור לקבוץ גדות המותקף. שיכנו אותנו באחד מחדרי החברים. בארון היו עדין בגדים, המיטה לא הייתה מסודרת, שאלתי 'מישהו גר פה?', וענו שזה חדרו של חבר שנהרג בתקרית האחרונה.... במלחמת ששת הימים הייתי מפקד סיירת של גדוד שריון באוגדה של אריק שרון. הקרבות בדרום נגמרו בשלשה ארבעה ימים, והמלחמה שלנו הסתיימה. זו הייתה תקופת הטרנזיסטורים, וכשנגמר חלקנו במלחמה היה לנו קצת זמן להתחיל לברר ולשמוע מה קרה בשאר הגזרות. שמענו את הסיפורים על כיבוש הגולן וירושלים, והתרגשתי מאד. הייתי אחד שכותב. ישבתי בצל הג'יפ וכתבתי את הסקיצות לשיר לרגלי הג'יפ, נזכרתי בחוויה הזו שהייתה לי למרגלות ההר שהיה כמפלצת, והמושג הזה נכנס לשיר".
כדי להבין את מה שעבר על חברי קיבוץ גדות בימים שלפני מלחמת ששת הימים, אצטט את דבריה של נחמה פרידמן גולן, חברת גדות שהייתה מטפלת לגיל הרך: "בשביעי לאפריל 1967, יום שישי, אני נחמה בהפסקת צהרים בחדרי בשכונת הקמפ, לימים שכונת הכברי. בשעה 14:15 שמעתי רעש מטוסים מתמשך מעלינו. היה זה לאחר תקרית אש בתל קציר. החלטתי לרדת במהירות לבית הילדים 'ניצנים', שעליו הייתי אחראית ולהכין את הציוד האישי של כל ילד, שמא נצטרך להוריד את הילדים למקלט. הגעתי בהליכה מהירה ליד בית 'כלנית'.
על המרפסת ראתה אותי דפנה בתי בת ה-3 ותפסה אותי. לקחתי אותה עימי והגענו במהירות לבית 'ניצנים'... בשומעי את פסיעות המטפלות מהפתח השני של המקלט, רצתי במקלט הריק וצעקתי 'קבלו את דפנה' עד שהגענו למטפלות שירדו עם ילדים מ'כלנית' ו'נרקיס'. מסרתי אותה, אני אפילו לא זוכרת למי, ומיד עליתי לקבוצתי 'ניצנים'. מסביב כבר נפלו פגזים ללא הפסקה סביב גן עופרים ו'ניצנים', וביתנו נפגע ישירות... התחלתי לרדת במדרגות. על ידיי היה דרור בן השנתיים וחצי. לפתע נפל פגז משמאלי ומההדף והבהלה הגענו שנינו מהר מאוד למטה. שלמה אריאלי, אבי ילדיי, היה מהיורדים מהגבעה וראה אותי יורדת במדרגות בעת נפילת הפגז לידי. נתזי רסיסים התפזרו בקונוס מהאדמה ולמעלה, וכך ניצלנו דרור ואני...
"בשעת ערב נתקבלה ההוראה שאפשר להוציא את הילדים חזרה למיטותיהם. אך ביתנו נפגע פגיעה ישירה בקורת גג המרפסת וכל המיטות היו מלאות בזכוכיות... בעיתונות פורסם שקיבוץ גדות נהרס כולו, אבל מיד למחרת הגיעו משלחות רבות מכל יישובי הסביבה לעזור בניקוי ההריסות, תיקון מערכות החשמל והמים והנוי. לאחר מכן יצקו מעברים מבתי הילדים גם מגן עופרים ישירות אל פתחי המקלטים".
נחזור לשיר. בהמשך שלח יובב כץ את מילות השיר לעזריה רפופורט, עורך התוכנית "חוחים וחיוכים" שמיד העבירו לדוד קריבושי, המנהל המוסיקלי, והם בחרו בדבורה דותן ועליזה רוזן (יוצאות "התרנגולים" וה"חמציצים") ששרו אותו בדואט עדין ומרגש. במשך השנים ביצעו אותו גם חוה אלברשטיין, שלומית אהרון, מרגלית צנעני, אלכסנדרה ועודד, יזהר כהן ועוד. השיר הזה הפך כאמור לסמל של החיים החדשים של תושבי גדות ועמק החולה. "ההר שהיה כמפלצת" נדם סופסוף.בשנת 2019, במלאת 70 שנים לגדות, ביקשו חברי הקיבוץ מיובב כץ והוא כתב גירסה מחודשת לשיר:
2023 - קיבוץ גדות קולט את פליטי קיבוץ מנרה
בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 פרצה מלחמת "חרבות ברזל" (שם זמני) וממשלת ישראל החליטה לפנות ישובים בצפון. הפעם מצא עצמו קיבוץ גדות כקיבוץ המארח את חלק מתושבי קיבוץ מנרה שהתפנו מקיבוצם ונאלצו להתפזר ברחבי המדינה. לילדי המשפחות שהגיעו לגדות נפתח גן ילדים חדש. אנשי מנרה ציינו בהתפעלות רבה את הנכונות והפתיחות של אנשי גדות...
השיר "בתי את בוכה או צוחקת" קיבל גירסה חדשה, גירסת הנגב.
לרגל מאה ימי לחימה, במלחמת "חרבות ברזל" כתב אמנון שור, תושב כפר מרדכי, גירסה משלו לשיר "בתי את בוכה או צוחקת" בביצוע אמנון אלמוג ארבל ואופק שור. וכך הוא כתב:
"לרגל מאה ימי לחימה, במלחמה ללא שם, חידשתי את השיר "בתי את בוכה או צוחקת" למאורעות שקרו לנו במאה הימים האחרונים. את הילדה מגדות מחליפה ילדה מניר-עוז ואין עוד בתים במשק.
"יש לנו הרבה תודות בגוף הסרט ובראש ובראשונה מודה לשלושת בנותיי המקסימות ששרות איתי תמיד ומגשימות לי חלום
"אשמח אם תשתפו את השיר, למען אחינו בדרום ובצפון שנאלצו להיעקר מבתיהם ולמען החטופים, שיחזרו אלינו במהרה".
קסאם אחרון התפוצץ והושמד
עטפה הדממה את הנגב
ילדה מניר עוז יצאה מממ"ד
ואין בתים עוד במשק
אמא היה לנו בית בנוי
עם אבא ובובה ושסק
הבית איננו ואבא שבוי
אמי את בוכה או שותקת
הביטי אי שם בתי אל הים
שם עיר שהייתה כמפלצת
שם לא יהיו משגרים לעולם
ולא מרגמה מתפוצצת
הביטי הישר שם בתי אל אשכול
שם יש חיילים אך להבא
דגלם בצבעים של לבן וכחול
מתי כבר ישוב לכאן אבא?
יהיה לנו בית בנוי ילדתי
עם בית ובובה ושסק
ולא עוד אימה ילדתי ילדתי
בתי את בוכה או צוחקת
שקיעות באדום ממלאות את הלב
פוגשות כלנית בין ערביים
ולא יחזור לקיבוץ כל אוייב
יוריק עוד הנגב כפליים
יזרח המדבר וימלא שוב באור
פריחה את הנגב נושקת
ואיש לא יסב את פניו לאחור
בתי את בוכה או צוחקת
במרבד אדמוני ילדה תעבור
פריחה את הנגב נושקת
והיא לא תסב מבטה לאחור
בתי את בוכה או צוחקת
לסיום - הלוואי ויחזרו במהרה החטופים, הלוואי ועקורי הצפון והדרום ישובו לבתיהם וישקמו את ההריסות, והלוואי ש"פגז אחרון יתפוצץ וישתוק".