פרופ' אלישע האס
פרופ' אלישע האסצילום: עצמי

שלשה שבועות לאחר הפשיטה המתוקשרת של "קומנדו מצ"ח" על יחידה 100, העצורים שוחררו לביתם או למעצר בית ונראה שלא רק שאין היתכנות להאשמות שהוטחו בחיילי יחידה, 100 אלא שכל המהלך היה משולל כל תשתית ראייתית אמינה.

נשאלת השאלה מדוע הפרקליטות הצבאית ("הפצר"יה") מיהרה להפיץ עלילת דם על החיילים הקרביים המשרתים מאז שמחת תורה? מדוע המערכת לא מהססת להאשים ברצח, אזרחים שנזעקו להציל את תושבי עוטף עזה ביום שמחת תורה, תוך נכונות למסור את הנפש למען הציבור, אזרחים שנכנסו לקרב בלי שקיבלו פקודה? מדוע הפצר"יה לא מהססת לפגוע במורל של החיילים, להשפילם ולגרום נזקים כבדים לסיכויי ההתגייסות להמשך המלחמה?

לכאורה יש כאן תופעה של מערכת חיסון התוקפת את הגוף עצמו דבר הידוע בשם מחלה אוטואימונית. אך נראה שזו תופעה של כשל בתשתית התודעה של הפיקוד הצבאי ולא רק כשל חיסוני. זו תקיפה של רוח הלחימה של חיילי קו הדם. זו לא תקלה מקומית, זהו כשל מערכתי שמאיים על יכולת המדינה לשרוד בהמשך המערכה והשאלה היא מהו הכשל הבסיסי הגורם לתופעות מסוכנות אלה.

אפילו אילו היו בידי הפצר"יה ראיות לכאורה למעשים מגונים באסירים, אין בכך הצדקה להשפלה ופגיעה בכבודם של חיילים הפועלים בשדה קרב (המפגש עם אסירי הנוח'בה הוא בגדר שדה קרב לכל דבר ועניין). הזעם שבו תקפה הפצר"יה חיילים קרביים בפומבי, יש בו עניין החורג משגרת שמירת נהלי הצבא.

התנהלות הפצר"יה היא פגיעה עצומה במוטיבציה של חיילים קרביים להסתער לתוך האש, כפי שעשו בעוטף עזה. יתר על כן, הדלפת הסרטון הערוך בצורה מגמתית היא מגה פיגוע במעמדה של המדינה בעולם הרחב. מי שאיפשר את ההדלפה ומי שפרסם את הסרטון פגע במדינה תוך כדי מלחמה. זו עבירה לכאורה שחוק העונשין מונה בה את העונש המכסימלי האפשרי. מה גורם לתופעות מסוכנות אלה?

בשדה תימן מתנהל המשך המלחמה. האסירים הם לוחמים של הג'יהאד, שממשיכים את שליחותם האכזרית, והחיילים שנשלחו למשימה הבעייתית של התגברות על "הפרעות סדר", הם לוחמים בחזית של מלחמה קיומית. לפנינו פולמוס בין מי שרואים בחיילים שלנו לוחמים למען כולנו ולכן עלינו לכבד אותם, גם בעת חקירה פלילית, לבין מי שמנותקים מן המציאות הקרבית, שאינם מבינים את אחריותם לשימור וטיפוח הנכונות של חייל למסור את נפשו בשדה הקרב.

שורש הבעיה הוא המאבק על הזהות היהודית של המדינה. מערכת המשפט הישראלית, היא תמנון אחד גדול, שראשו נמצא בגבעת רם ומשם נשלחות הזרועות לכל מערכות החיים של המדינה המיוחדת שנקראת ישראל, כולל הפצר"יה. המערכת מסרבת להכיר במציאות של הג'יהאד. מעבר לכך, היא מאמצת את הדת החדשה של הפרוגרס ולכן היא שמה מקלות בגלגלי הלחימה של הצבא ומקלות בגלגלי הפעולה של הממשלה שמייצגת את הציבור. זו מערכת המשתתפת באופן פעיל במאבק להעלמת הזהות היהודית של המדינה, והפיכת ישראל למדינה ככל המדינות. המערכת מקדמת את החלפת הזהות היהודית בדת הפרוגרס, שכהני מערכת המשפט שלה יושבים בדה-האג ולשם נשואות גם עיני הפרקליטות הצבאית. הפרקליטות הצבאית אינה אלא אחת מזרועות התמנון.

אולם, בעשרת חדשי הלחימה בכל החזיתות התגלה דור חדש של צעירים ישראלים שהזהות היהודית חשובה להם. בגדודים רבים מבקשים הלוחמים, לשמוע פרק תנ"ך, טרם יציאתם לקרב. רבים מאמצים סממני זהות יהודית ברורה, וגבורתם עולה על גבורת הדורות הקודמים. מבחינת המערכה להפיכת ישראל למדינה ככל המדינות יש כאן מהפך משמעותי המעורר חרדה.

כיוון שחיילי הגדודים הקרביים הוכיחו שהם עומדים להפוך את כיוון תהליך התגבשות הזהות הלאומית לכיוון יהודי, הם הפכו לאויב מבחינת תנועת המחאה וההגמוניה הנאחזת בעמדות כח ישנות ביאוש גובה והולך. כיוון שמגיפת הזהות היהודית הולכת ומתפשטת בקרב החיילים הקרביים הפכה הפצר"יה לקומנדו הרואה בהם אויב להגמוניה השלטת. הפרקליטות הצבאית תקפה עשרות חיילים קרביים באכזריות, בהשפלה, בהפיכתם לפושעים, ומעצרים עד תום ההליכים.

כאן לא מדובר בטפשות או חוסר הבנה ליסודות המורל הצבאי, מדובר בשינוי יחס לחייל הקרבי. זאת משום שיש סימנים ראשונים לסיכון המשך שליטת ההגמוניה. זאת עקב היפוך כיוון בהתפתחות הזהות הלאומית של אלה שמכח הקרבתם בשדה הקרב הלאומי, בדרך הטבע יהיו בעלי השפעה על הנהגת המדינה. כך הפכה הפצר"יה לכח התוקף את התשתית המורלית של צבא היבשה ברוח פעולת התמנון המשפטי הישראלי שקדקדו בהיכל שבגבעת רם.

כך מתנהגת מערכת שבורחת מן המציאות של הג'יהאד, חיה בהכחשה והדחקה, ולכן חסרת כל התייחסות למציאות הברורה של שדה הקרב וכל התייחסות והערכה וכבוד למי שמוכנים לסכן את חייהם. אין הבנה לנפשו של החייל הקרבי ולא לנפשו של מי שפגש את מלאך המוות פנים אל פנים. אך יש חרדה מתוצאות החוויה הקיומית של מי שהיו בתוך האש ושאלו את עצמם למען מה הם נלחמים ומכאן התחזקות תהליך חיפוש הזהות היהודית.

זהו נתק ממשי, וכך הפצ"ריה הפכה את היוצרות, והפכה לוחמים למען המדינה לאויב. בכך היא משרתת את האוייב האמיתי, מאבדת את ההבחנה בין אויב ללוחם, בן רוצח ללוחם, בין טוב לרע, בין אזרח שראוי לכבוד משום שהוא מקריב הרבה למען הכלל ולא למען עצמו, לבין אזרח שלא היה שותף לשדה הקרב. זו מערכת שאין בה כבוד לחייל הקרבי והוא חלק מהאויב שמקלקל את החלום של החיים השלווים בגטו המודרני הפרוגרסיבי המשוחרר מהצורך להאבק על זכותו על מולדתו.

מקור הבעיה הוא באבדן היסוד של צדקת הקיום שלנו כאן כעם שחזר למולדתו ולא כאוכלוסיה זרה שפלשה למולדת של עם אחר. מקור האבדן הזה הוא באבדן הזהות היהודית של חלק מן הציבור עק והשבר שנוצר בחילוף הדורות הראשון בשנות השבעים ומלחמת יום הכיפורים. לפני חמישים שנה החל השבר הלאומי. אותו חלק בציבור שירש את עמדות ההגמוניה מידי הדור הראשון, דור תש"ח התרחק מן הזהות היהודית. במהלך יובל השנים מאז שעת נעילה של יום הכיפורים תשל"ד עברה המערכת המשפטית הישראלית טרנספורמציה דתית והיא סוגדת לכנסית הפרוגרס, "הידידים" , שאיתם מתייעצת הפצר"ית, כפי עדותה בכנסת. בתודעת הזרוע הצבאית של התמנון המשפטי החייל הקרבי היהודי הוא אויב משום שהוא פוגע בנאמנות לכנסית הפרוגרס. הפצר"יה מקריבה את החיילים הקרביים למולך הפרוגרס באשר הוא ולנביאיו עלי אדמות, היושבים בעיר הקדושה דה האג.

זהו שבר עמוק בין הפיקוד העליון ובין הציבור שנושא בנטל "קו הדם". בכך הפיקוד העליון של הצבא מחמיר את המשבר שמקדם התמנון. עם שלא מכבד את החיילים הקרביים ישאר בלי לוחמים בעלי מוטיבציה ויאבד את זכותו לקיום לאומי. המשך שליטת ההגמוניה בפיקוד העליון של צה"ל (הפצר"ית עונדת דרגות גבוהות והיא חלק מפורום מטכ"ל) מאיים על עתיד רוח הלחימה של החיילים הקרביים. הגיע הזמן להחליף את המטכ"ל הכושל שהביא אותנו אל עברי פי פחת ולאפשר לדור הצעיר, "דור חיפוש הזהות היהודית" לעלות לעמדות הנהגה צבאית.

עכשיו תורו של הציבור, להבין את שורש המשבר הקיומי ולקחת אחריות ולקצוץ את מוטת כנפיו של התמנון. הציבור צריך לא לנוח ולא לשקוט עד אשר הפצ"רית תפוטר ותתן את הדין על חוסר האחריות שבה נהגה הפרקליטות בחיילים הקרביים. המשך כוחניותה של זרוע התמנון שחדרה לצבא יוצר איום קיומי על המפעל הציוני.

פרופ' האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי