התחלה// לפני 28 שנה, החמישית בתשעה ילדים. נולדה וגדלה ביישוב קרני שומרון.
אבא// הרב ציון כהן (61), ר"מ בישיבת קרני שומרון ודיין בבית הדין לענייני ממונות. "דמות מרכזית בחיים שלי. דוגמה ומופת להתמסרות טוטלית ללימוד תורה. אבא לומד מבוקר ועד לילה. כילדה אני זוכרת אותו בבית יושב ולומד גם בשעות הקטנות של הלילה, עד שהוא נרדם על הסטנדר. יש בו רוחב דעת. תמיד עודד אותנו ללמוד מה קורה בעולם ולפתח שיח. גם כישורי הכתיבה שלי הם ללא ספק ממנו".
אמא// ורדה (58), מחנכת באולפנת להבה בקדומים. "אשת חינוך. אישה עם לב ענק, הלב הפועם של הבית. אמא מסורה שיודעת להיות קשובה לצרכים של כל אחד ואחת מתשעת ילדיה. שומרת על קשר חזק ויומיומי עם כל אחד מהילדים. תמיד עם האצבע על הדופק לשלום כולם".
כאן נולדתי// "בילדותי קרני שומרון הייתה מבחינתי יישוב דתי־לאומי סטנדרטי, לא חשבתי שאני גרה במקום מיוחד. היום אני יכולה לומר שמדובר במקום ערכי מאוד, עם אנשים מופלאים. אנשים טובים וערכיים שחיים חיי תורה ומצוות. במלחמה היישוב שלנו איבד 11 בנים יקרים. אני מלאת הערכה למקום שצמחתי בו".
מכונן// הייתה בת 9 בגירוש מגוש קטיף. "גם הגירוש וגם מלחמת לבנון השנייה היו בשבילי אירועים מכוננים. בגירוש הייתי צעירה, אבל זו הייתה חוויה של אובדן תמימות מול המדינה. זה לראות את המבוגרים סביבך עוברים משהו מטלטל מאוד. זה פתח לי את העיניים לשאלות גדולות על החיים ועיצב אותי מבחינת התודעה הלאומית שלי".
עולם חדש// בתיכון למדה באולפנת מעלה לבונה. "רציתי לעשות שינוי מהמקום שגדלתי בו. תוך כדי שנות ההתבגרות שלנו, האחים שלי הלכו לכיוונים קצת אחרים של גבעות ודרך בעבודת ה' של חסידות ורבי נחמן מברסלב. כשהגעתי למעלה לבונה נפתח לי עולם חדש עם אידאולוגיה לא מתפשרת ודרך חיים חסידית. באולפנה נחשפתי לעבודת ה' מתוך חיבור אישי, שמחה והתלהבות".
צמיחה// "נבניתי מאוד בשנים האלו. היו באולפנה התוועדויות ולימוד חסידות לפני התפילה, שיעורים בבית המדרש, והם עיצבו ובנו את הזהות שלי. אני זוכרת המון חוויות כיפיות עם החברות שלי, הרבה טיולים, מעיינות בשעות לא שעות ושמחה טבעית. הרב גדי ונורית בן זמרה הם דמויות שלמדתי ולקחתי מהן המון. הרבנית נורית, ראש האולפנה, היא דמות נשית מובילה".
שנת שירות// הגרעין התורני ברמת השרון. "זה היה מפגש פשוט ואמיתי עם עם ישראל. יחד עם הגרעין התורני ארגנו אירועים ופעילויות לציבור הרחב סביב מעגל השנה היהודי. בגרעין פגשתי משפחות עם המון חום הלב ואכפתיות גדולה לעם ישראל. רמת השרון היא עיר עם אוכלוסייה חילונית־אליטיסטית, ובאותם ימים קיבלו אותנו בהמון אהבה והעשייה הייתה במיטבה. באו לפעילויות מכל גוני הקשת של רמת השרון".
לב יהודי// "במהלך השירות היו הרבה מפגשים אנושיים מיוחדים. למשל בחודש אלול ארגנו סיור סליחות לכותל. האוטובוס היה מלא עד אפס מקום, והשתתפו אנשים מלב ליבה של רמת השרון. כולם התרגשו לבקר בכותל. היו אנשים ששיתפו שלא היו בכותל מעולם. זה היה מדהים. במהלך השנה היו גם מפגשים עם אימהות צעירות, שהיו מגיעות עם הג'יפ הכי שווה ועם בגדים ממותגים, ובמבט חיצוני לא היית חושבת בכלל שיתחברו לשיעורי תורה, אבל הן גילו עניין והיו עם לב יהודי הכי ענק שיש".
משפחה// נשואה לאליה (32), אברך ומוזיקאי. הם נישאו בסוף שנת השירות. לזוג ארבעה ילדים, עשהאל, עדן, טל ואלחי. "הם משמחים מאוד. האימהות בשבילי היא קורס התפתחות אישית הכי טוב בשוק. זה הרבה רגעים של שמחה ונחת ואהבה יחד עם רגעים מאתגרים שדורשים ממך המון".
בגרעין// כשהיו זוג צעיר גרו ברמת השרון במשך שנתיים. "זו הייתה תקופה מדהימה. אהבתי את הקהילה, אנשים טובים עם אווירה של קדושה ואהבת ה'. התחברתי לצביון של העיר עם אוכלוסייה מגוונת, שכנים טובים והרבה טבע".
לתקשורת// באותן שנים למדה לתואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "מגיל צעיר בער בי הרצון להביע דעה. תמיד אהבתי לכתוב ולהתבטא. כבר באולפנה הייתי עורכת את העלון לבנות. אחר כך הייתי שותפה בעריכת העלון לבוגרות האולפנה. תמיד היה לי ברור שאני רוצה לעסוק בתקשורת".
יצהר// עברה ליישוב יצהר בעקבות החלטה משותפת שבעלה ילמד בישיבה שם. "זה היה שינוי גדול בשבילי. למרות שגדלתי בשומרון זה סגנון חיים אחר ממה שהתרגלתי אליו בקרני שומרון וברמת השרון, אבל מצאתי שם אנשים טובים, ועם הזמן נקשרתי למקום".
תיאטרון מהפכני// במשך שנתיים עבדה בתיאטרון הבובות של נועה אריאל ז"ל. "ניהלתי לה את התיאטרון. זכיתי לעבוד צמוד אליה. נועה הייתה אישיות פורצת דרך עם קול ייחודי משלה. היא הייתה מחלוצות התיאטרון הדתי והעלתה נושאים חברתיים מורכבים ורגישים. הייתה לה הצגה על אלימות במשפחה שהייתה מעבירה באולפנות, כדי ללמד בנות לזהות סימני אלימות בזוגיות. הייתה לה גם הצגה על פגיעות מיניות בקרב ילדים, נושא שבזמנו פחות דיברו עליו".
יתדות// מיצהר עברה המשפחה למשימה הבאה: לקבוע את משכנם בחוות יתדות, סמוך לחוות גלעד. "בתקופת הקורונה חיפשנו את השליחות שלנו והצטרפנו לחוות בודדים שהתחילה לצמוח כיישוב. היינו משפחה חמישית במקום שהיה יחסית בתחילת דרכו. החווה הוקמה אחרי הרצח של הרב רזיאל שבח הי"ד, מתוך מטרה לפרוץ את שטחי חוות גלעד ולקבוע עובדות בשטח. החווה הוקמה על אדמות מדינה כדי לשמור מפני השתלטות פלשתינית. הרגשנו שאנחנו עוזרים לתקוע עוד יתד באדמת הארץ".
ציונות// "ההתחלה הייתה מאתגרת. לא היה לנו חשמל מוסדר ולא תשתיות, והכול היה ראשוני והייתה ממש הרגשה של לחצוב בסלע. גם ברמה החברתית לא היו הרבה משפחות, אז לילדים אין כמעט חברים. מדובר במקום יפהפה ומשפחות חלוציות. זה לחיות בטבע עם שקט בלתי רגיל ועם חיבור לאדמה, וזה קסום ומיוחד. מאז המלחמה החשש הביטחוני יותר נוכח, ובמיוחד כשבעלי היה מגויס ולא היה בבית חצי שנה. אבל אני עם אמונה בה' ששומר עלינו".
קופצת למים// "לפני חמש שנים, אחרי חופשת הלידה של הבת השלישית שלי, בהשגחה פרטית פניתי לעורכת מגזין 'פנימה' במטרה להתחיל לכתוב. בדיוק באותו שבוע התפנתה שם משרת עריכה, והתחלתי לעבוד בתור עורכת משנה. העורכת אביטל טרקיאלטאוב נתנה בי אמון גדול מתחילת הדרך. זו הייתה זכות עצומה בשבילי להיכנס לעבוד במגזין שמיועד לנשים, ושכותבות בו הנשים הכי מעוררות השראה במגזר".
עורכת במלחמה// לפני שמונה חודשים מונתה לתפקיד עורכת ראשית. "נכנסתי לתפקיד תוך כדי המלחמה, כשבעלי היה מגויס. במלחמה האירועים דינמיים מאוד, וכל חודש מחדש צריך לחשוב מה יהיה רלוונטי עד שהמגזין יגיע לידי הקוראות. אנחנו משתדלים לגעת בתהליכים רחבים שקורים ובסוגיות בוערות שמעסיקות את קהל הקוראות שלנו, ולנסות לצאת במסרים מעצימים ומצמיחים. מקום שהאישה יכולה לקבל בו כוח".
גיבורות על// "בכל חודש כשאני עורכת את המגזין עומדת לנגד עיניי השאיפה להגיע לכל אישה במקום שלה ובהתמודדות שלה. בטח ובטח אחרי השנה הזאת, כאשר התגלו כוחות אדירים, ונשים כביכול הכי רגילות ופשוטות התגלו כבעלות כוחות מיוחדים - מפונות, אימהות ונשים למגויסים, משפחות שכולות, אלמנות, יתומות, רווקות. לצערנו יש כל כך הרבה התמודדויות, ואנחנו משתדלות להיות המקום בשבילן".
הכנס// "אירוע שיא שנתי שלנו שמתקיים באלול בבנייני האומה. השנה בחרנו לקרוא לכנס 'התנערי', כדי לקחת את השנה הקשה הזאת למקום של העצמה. כיאה לימים הלא פשוטים האלה בחרנו בתמהיל שנע בין עין במר בוכה ללב שמח. הכנס יהיה בסימן גבורה ועוצמה נשית, כי נשים עשו את הבלתי אפשרי השנה, והאירוע הוא הצדעה לכבודן".
אשת אברך// "בעלי הוא אברך בישיבה ביצהר. לבחור כבית וכמשפחה, שנה אחרי שנה, להיות באוהלה של תורה זו בחירה עם השפעה גדולה. יש גם מחירים כלכליים ואחרים, אבל זו זכות ענקית וזה נותן צביון מיוחד לבית. בעלי היה מגויס חצי שנה ואז חזר לספסלי הישיבה, וזה גרם לי להרגיש שגם בשגרה אנחנו מגויסים למשימה גדולה. החיבור בין בית המדרש לצבא קיבל השנה ממד אחר ועוצמתי".
ובמגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קמה עם הילדים ומארגנת אותם למוסדות. הבוקר האמיתי מתחיל אחרי שהם יוצאים מהבית. העבודה היא סביב השעון. עיקר העבודה בבוקר, אבל לפעמים זה נמשך גם לשעות אחר הצהריים והערב. וכן, אני ציפור לילה. אוהבת את השעות הקטנות".
פלייליסט// "אנחנו שומעים בבית בעיקר מוזיקה אתנית, פיוטים, ויוצרים מקומיים כמו אנסמבל יעלה, אביאל סולטן ויגל הרוש".
השבת שלי// "לקח לי שנים ללמוד איך למצוא בה רגע לעצמי, היום היא אי של מנוחה והתחדשות".
דמות מופת// סבתא, תמר כהן ז"ל. "ילידת טריפולי, אישה אצילית שטיפלה כל חייה בסבא שלי, שהיה נכה צה"ל. האוכל שלה היה בטעם גן עדן".
מפחיד אותי// "שהחיים יעברו לידי".
משאלה// "להיות שמחה בכל מה שאני עושה".
כשאהיה גדולה// "חולמת להגיע לתפקידים משמעותיים בזירה הציבורית".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***