להיות בעלת השמחה

שבת מרגשת במיוחד עברה עלינו. שבת נחמו, שאהובה במיוחד בכל שנה, יחד עם שבת חתן לבני. לא מעט שנים חיכינו לרגע הזה, וצריך קצת לשפשף את העיניים ולהבין שכן, הרגע הזה הגיע. החצי השני של נשמתו מתחברת אליו, ועוד "חצי" מקסימה במיוחד.

לשבת הגעתי כמעט מעולפת מרוב מטלות ומשימות ובישולים ועוגות וקניות ובלת"מים אין־סופיים, אבל החיוך כל הזמן על הפנים. והשבת עצמה – בבית שלטים ובלונים, בבית הכנסת יידוי סוכריות נמרץ, דמעות חמות כשזכיתי לראות אותו מתעטף בטלית בפעם הראשונה, ומגשים מגשים של עוגות וקוגלים ומזל טובים מכל השכנים. השמחה כמובן מעורבת בקצת עצב, כי הוא תכף עוזב את הבית, וגם פרידה נמהלת בתוך כל התערובת.

ויחד עם הרגשות הרבים שגודשים את ליבי, נזכרתי פתאום בשבת הכלה שלי, לפני שנים. תזכורת חשובה לקראת החתונה, שברגעים שבהם אתם קוראים את הטור, בעצם כבר הייתה...

מישהו זוכר את הכלה?

הייתי אז בעלת תשובה נרגשת, ותוך חודש ושבוע מהרגע שפגשתי את בעלי לעתיד – כבר עמדתי להתחתן איתו. כנראה עוד ייכתבו ספרים על הדור המיוחד הזה שלנו, עשרות רבות של אנשים שמשהו לא ברור קרא להם לעזוב הכול - תרבות, תפיסות עולם, צורת לבוש, חברים ומשפחה - וללכת אל הלא נודע. אבל אז הכול היה הגיוני, אפילו המשפט שכתבתי כאן בתחילת הפסקה. ובאמת חודש וקצת אחרי הפגישה הראשונה, כבר מצאתי את עצמי בשבת כלה. מכיוון שבתור קיבוצניקית לשעבר לא הסכמתי בשום אופן לסגור את עצמי בפנימייה או באולפנה לבעלות תשובה, נשארתי תלמידה אקסטרנית ולא הייתי חלק משום מסגרת. לכן גם השבת הזאת לא הייתה משהו מאורגן, אלא אלתור שעשתה למעני חברתי הטובה. בעלה בדיוק נסע לחו"ל והיא אירחה אותי בביתה, עם עוד עשר חברות יקרות שבאו להשתתף בשמחתי הגדולה. מסיפורים ששמעתי מחברות, הבנתי שהשבת הזאת אמורה להיות חוויה מיוחדת, עם שירים, ריקודים, צחוקים והמון צומי לכלה.

אבל בפועל, משום מה, כל אחת מחברותיי הייתה במצב רוח רע בדיוק בשבת הזאת. אחת הייתה עצובה שכבר הרבה שנים היא בשידוכים ללא הצלחה, אחרת בדיוק הסתבכה בקטע לא נעים בעבודה, המארחת שלנו סתם התגעגעה מאוד לבעלה, והאווירה לא ממש נסקה. בסעודה הראשונה החלה אחת החברות לספר על חוויה קשה שהיא עוברת. כולן נסחפו לגמרי לתוך הסיפור שלה וביקשו ממנה לפרט עוד ועוד. הן השתתפו בצערה, נתנו עצות, התעניינו וכאבו, והשיחה כולה התמקדה בקושי שהיא חווה. גם בסעודה השנייה הן המשיכו לדבר רק על זה, לחשוב איך אפשר לעזור, להיות נסערות ממה שקורה. עכשיו, אני לא אומרת שזה לא היה נושא חשוב, אבל מה עם הכלה?... בסוף סעודה שלישית הן פתאום נזכרו. מישהי אמרה: "הי! בכלל לא שימחנו את הכלה!" אבל איך אומרים? מעט מדי, מאוחר מדי.

יצאתי כל כך מדוכדכת מהשבת הזאת, בתחושת פספוס ואפילו עם קצת עלבון. למה אף אחד לא שימח אותי? למה שכחו אותי בצד? אז דיברתי על זה עם השם, שפכתי לפניו את ליבי, יכולתי בשיחה איתו אפילו לבכות קצת, כי הוא הרי מבין. ואז פתאום קלטתי משהו עצום. הבנתי שלהיות בעלת שמחה, זה אומר שאני הבעלים של השמחה. שהשמחה היא שלי, והתפקיד שלי הוא לשתף את כל האנשים האהובים עליי בתוך השמחה. במקום לחכות שישמחו אותי, אם אני פשוט אשמח ואעביר את זה הלאה - כולם יצטרפו אליי. עם התובנה הנפלאה הזאת הגעתי לחתונה, מתוך כוונה לשתף את כל מי שיגיע בשמחה הפרטית שלי. ואיזו חתונה שמחה הייתה לי! כמה שמחתי בכל אחד מהאורחים, וגם הם מיד הצטרפו ושמחו יחד איתי.

רולדת ריבת חלב ושוקולד

צילום: שושי סירקיס

קיבלתי את המתכון משף־קונדיטור צרפתי מדופלם, והוא כל כך קל להכנה. אני עושה ממנו כל סוג של עוגה לבנה, עוגת לקח, טורט וכן הלאה. בלי אבקת אפייה, בלי הפרדה של ביצים. רק חשוב מאוד שההקצפה של הביצים השלמות תהיה איכותית, כי עליה יושבת כל העוגה. וכיף ממש לחבר אליה ריבת חלב וגנאש שוקולד – שילוב שאני תמיד אוהבת.

דרגת קושי:

קלה

זמן אפייה:

10 דקות

כ־10 מנות

לבצק:

5 ביצים

3/4 כוס סוכר

כוס קמח

2 כפות שמן

למלית וציפוי:

350 גר' ריבת חלב

3 כפות חלב

200 גר' שוקולד חלב

150 מ"ל שמנת מתוקה

מכינים את הבצק: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. שמים במיקסר את הביצים השלמות והסוכר ומקציפים במשך כ־8 דקות, עד שמתקבל קצף בהיר ותפוח מאוד. מכבים את המיקסר, מוסיפים בעדינות את הקמח והשמן ומערבבים בעזרת מרית בתנועות עטיפה, עד לקבלת תערובת אחידה. משמנים קלות נייר אפייה ומניחים אותו על תבנית התנור, יוצקים עליו את הבלילה ומשטחים אותה באופן אחיד. אופים במשך 10 דקות או עד שהעוגה מזהיבה. מוציאים מהתנור ומצננים 3-2 דקות. מגלגלים את הרולדה עם הנייר לאורכה לגליל ארוך ומצננים לגמרי.

ממלאים: שמים את ריבת החלב בסיר קטן יחד עם החלב ומערבבים על אש נמוכה, רק עד שהריבה מתרככת מעט ונהיית קלה יותר למריחה. במידת הצורך, אם היא עדיין קשה, אפשר להוסיף עוד כף או שתיים חלב.

פותחים את הרולדה ומפרידים אותה בעדינות מהנייר. מורחים על החלק הפנימי שלה את ריבת החלב באופן אחיד.

מכינים את הציפוי: שוברים את השוקולד לקוביות לתוך סיר קטן ומוסיפים את השמנת. מבשלים תוך כדי בחישה על אש בינונית, רק עד לקבלת קרם אחיד. מסירים מהאש ומצננים כעשר דקות. מורחים את הקרם על חלקה העליון של הרולדה ומכל הצדדים. מעבירים למקרר ושומרים עד להגשה. טעים מאוד להגיש עם פירות העונה.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com

***