פעם, כשהייתה כאן מדינה נורמלית, או ליתר דיוק כשרצינו לשגות באשליה שאנחנו חיים במקום נורמלי בלי אויבים מטורפים וללא סכנה קיומית מרחפת, היה כאן חופש גדול נורמלי, כזה עם ים ובריכה וטיולים ונופש משפחתי. אז רגע לפני שאנחנו שוכחים את המושגים הפשוטים והיפים הללו, לקסיקון מושגי קיץ, אבל ברוח מהורהרת. ברשותכם.
החופש הגדול
מוצר שיותר מדי הורים רוצים לקצר, אלא שהם עצמם כשהיו ילדים רצו להאריך. גם ככה הרומאים והבבלים גנבו לנו ממנו בין תשעה ימים לשלושה שבועות, אז לקצר עוד? תכליתו הגלויה להעניק חופש למורים ולתלמידים ולאפשר זמן לשפץ את בית הספר אחרי מה שעוללו לו התסכולים, תכליתו הנסתרת להעמיק את הקשר בין הורים לילדים ואת ההערכה שרוחשים הורים למורים.
חוברות עבודה לחופש
הדבר הזה שהמציאו כדי להרוס את פנינת החיים שנקראת החופש הגדול, שמלבד ייסורי מצפון, פיתוח דחיינות ומתח בין הורים לילדים איננו תורם דבר.
ים נפרד
אין כמעט חופים נפרדים, והמעטים שבכל זאת ישנם מעודדים גל של דתל"שיות שקשה לעמוד בפניו. הפתרון המצוי מוליד את המתח הראשון בין שמירת מצוות לשמירת הנפש: דתיים מתרחצים כמעט תמיד במקומות אסורים לרחצה, ללא מציל, שלט "הרחצה במקום זה מסוכנת" - יתרון. כל עוד הילדים לא יודעים לקרוא - ניחא, אבל אחר כך לך תסביר להם איך אסור זה מותר ומסוכן זה מומלץ. וכמובן לא תיתן לילדים לאכול דג עם בשר על חוף הים הלא מוכרז מפני שסכנתא כידוע חמורה מאיסורא ושמירת הנפש לפני הכול.
ים
אחד הבילויים הכי נפוצים בחופש הוא גם אחד הסודות הכי גדולים של הבריאה. במהותו הים מסתיר סודות לרוב ומגלה מעט. אתה יכול לעמוד סמוך לים סוף, וכל מה שאתה רואה הוא מים. תכניס את הראש עם משקפת ממש סמוך לחוף, ותפגוש עולם מרהיב ביופיו. מה שתראה שם במכפלות של טריליונים הם הסודות היפים שמסתיר הים. וזה מפתיע, מפני שכל היופי הזה לא נועד לשימוש אנושי, כלומר יש יופי שהוא עצם הבריאה אף שעין אנושית לא חווה אותו. כשמתארים את דמותו של יוסף הצדיק, האיש שבנה אישיות פנימית וחסונה שעומדת איתנה אל מול כל העיניים הרעות שמביטות בו, הוא מוגדר כ"בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין", וחכמים מסבירים: כדגים שבים שאין העין שולטת בהם. הים הוא סיפור של פנימיות, של סוד, של נסתרות, עד שנגיע לימים שנאמר עליהם "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", אז יתגלו אולי הסודות במלואם. ואולי לא.
אנחנו חיים בתחושה שהאנושות היא לב ההוויה, אבל הקב"ה ברא עולם שבו הים, כלומר הסוד, מכסה את רוב שטחו של כדור הארץ, שני שלישים משטחו, נתון שהקנה לו את הכינוי "כוכב הלכת הכחול". כלומר דווקא בכוכב המאוכלס על ידי בני אדם בחר הבורא לשתול סודות בכמות מרובה כזאת, והשימוש האנושי בים ובמאגרי הטבע שלו הוא כנראה רק תחילתו של תהליך. זה כל כך בולט, שאפילו החופים המיועדים לרחצה הם מעטים מאוד לעומת שטח הרחצה הפוטנציאלי, והמקום שאליו מגיעים מתרחצים הוא לכל היותר מאה מטרים לעומת הים עצמו שהוא עצום ורב. הגלוי לעומת הסוד, האנושי לעומת האלוקי – הפרופורציות ביניהם מתגלות במלוא יופיין בים.
אני זוכר כילד את המתח הזה שכרוך בסוכת המציל: איזה דגל יתנוסס עליה, כי אחרי כל ההתארגנות והאריזות והנסיעה הארוכה (בלי מזגן ברוב הרכבים באותם ימים) בסוף אתה יכול לפגוש דגל שחור. אז ייחסתי את זה לגובה הגלים והמערבולות שלא רואים. היום אני מבין שאלו גם דגלים שמזהירים מפני כניסה לא מבוקרת אל הסוד. אולי זה גם הקטע של המדוזות, אולי גם של אובדן השליטה בין גלי הים, אולי גם הטביעות. סודי סודות.
ברוח המלחמה הנוכחית, הידיעה שבמעמקי הים צוללות להן מכונות מלחמה אדירות עם כוחות גרעיניים, גם היא מתכתבת היטב עם הסוד.
קרם הגנה
מאז שבא לעולם הפך לקודש קודשים, ואי אפשר להיחשף לשמש בלי להתמרח, וכוויות וקילופים והכי גרוע - סרטן העור. וממש מעניין אותי לבדוק פעם - בדור של ההורים שלי זה היה הפוך, כולם הלכו לים כדי להשתזף, ולא היה קרם הגנה, ואפילו מרחו עצמם בשמנים, שכמובן רק מגבירים את צריבת השמש. ומעניין אם מישהו חקר פעם אם באמת הדור ההוא סבל מסרטן העור יותר מדור הנמרחים. רגע אחרי שכתבתי, קראתי קצת בגוגל ולמדתי שהתשובה היא כן, שהמשתזפים ההם משלמים את המחיר. ועדיין אני תוהה, כי לכאורה דור שלם שהשתזף בלי הגנה ובלי הבחנה, היה אמור לחלות בממדים הרבה יותר גדולים. שאלה.
צדפים
קצת מסודות הים נפלטים אל החוף בצורת צדפים. תמיד התפעלתי בילדותי מהיופי המגוון הזה, ואיך אין צדפה דומה לחברתה, ומעולם לא נתתי דעתי על כך שהצדפות היפהפיות הללו הן שלדים של יצורי ים מתים. עכשיו אני חושב שבעולם הסוד אפילו המוות מתקבל אחרת, אפילו בו יש יופי. ככה זה סוד. אבל אפילו בעולם הנגלה הצדפות הללו אינן סוף פסוק. בזמן הגאות הים נוטל מהן אליו ומחזיר חומרים שהוא זקוק להם, גם בעלי חיים ימיים משתמשים בצדפות הללו להישרדותם, כך שמקומן של הצדפות בים ולא טוב לקחת אותן משם. כשהייתי ילד, ברחוב הרצל בכפר סבא, הרחוב הראשון ב"מושבה" היה בית שכולו מכוסה צדפים. מי שבנה אותו כנראה לא הכיר את כללי האקולוגיה הימית הללו, אבל חוש מפותח לאסתטיקה היה לו. מישהו התרשל בעירייה בעמידה על משמר הבית לשימור, למזלם של היורשים, והיום הבית כבר איננו וצמח לבית קומות. אבל אז, כשעמד על תילו, לא היה אדם אחד שהלך ליד הבית הזה המכוסה במזכרת מן הים, ולא הסתכל.
דגים של קיץ
וגם טיולים יש בחופש, לפחות בחופש נטול מלחמות, ואחת הקושיות שיש לי בטיולים: לפעמים מגיעים, דווקא בטיולי חורף, למקומות שזורם בהם נחל. יש בו דגים, בנחל, והמדריך מסביר שבקיץ הנחל יבש. ואני תמיד שואל את עצמי מי הפקח שאחראי להביא את זוג הדגים הראשון כשהנחל ממשיך שוב לזרום...
פירות קיץ
העין הרעה אומרת שהעולם אכזר – שפירות הקיץ טעימים בהרבה ועתירי סוכר להחריד, שבקיץ צורכים הרבה יותר ומשמינים הרבה יותר, ודווקא כשהולכים עם בגדים קצרים ודווקא כשהולכים לבריכה ולים ומשלמים על כל קלוריה במזומן.
העין הטובה אומרת שהעולם רחמן – שהניחו לנו את הפיתוי לצד מחירו במזומן, שמשהו יעצור אותנו בזמן.
העין המפוכחת מסתכלת במראה ומגלה איזו עין צדקה: הטובה או הרעה.
שביתה
והנה אולי אחד מחוקי הקיץ שלעולם לא יישברו: ארגוני המורים יאיימו בשביתה, ידברו על אטימותם של אנשי האוצר שבשלם ישבו התלמידים בבית באחד בספטמבר במקום ללכת לבית הספר. ואני דווקא זוכר את עצמי כילד מעודד את שר האוצר בכל ליבי, שיהיה חזק, שלא יישבר, שיאריך את החופש שלי.
לשנה הבאה
חופש עצוב נפל עלינו. לשנה הבאה בקריית שמונה הבנויה, ובארי, והגולן, ושדרות, ומטולה ויערה וכולם כולם. אמן.
לתגובות: liorangelman@gmail.com
***