בין סיום מושב הקיץ הסוער שהתקיים בצל מלחמת 'חרבות ברזל', ורגע לפני כניסתו לשנה השלישית כחבר בבית המחוקקים, יו"ר סיעת עוצמה יהודית ח"כ יצחק קרויזר מסכם מושב פורה במיוחד וכאחד משיאני החקיקה של הכנסת.
שלא כמו מרבית אזרחי ישראל ובמידה רבה גם קבינט המלחמה, הממתינים בדריכות לתגובה של איראן וחיזבאללה על חיסולם של פואד שוכר, יועצו הצבאי הבכיר של חסן נסראללה, ויו"ר הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה, ח"כ קרויזר רואה את התמונה לגמרי אחרת.
"לא יכול להיות שמדינת ישראל, שמחזיקה בפער את הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, תהיה שבועיים וחצי בכוננות ספיגה ותחכה למוצא פיה של מעצמה כזו או אחרת שהאינטרס שלה הוא לפייס את איראן. צה"ל מסוגל וצריך להשמיד את האויב שלו, בוודאי כשהוא יוזם את מכת המחץ הראשונה. לאזרחי ישראל, בפרט ל-100 אלף תושבי הצפון שמפונים מביתם, אין את הלוקסוס להמתין אלא דורשים הכרעה ברורה. יש לשים סוף לדוקטרינת המב"מ (מערכה בין המלחמות), כשאנחנו נמנעים מהעימות הוא לא נעלם אלא אנחנו רק מכפילים את כוחו של האויב".
קרויזר (39) מתגורר במושב נטור במרכז רמת הגולן עם אשתו ושלושת ילדיהם. על אף שהאזור כבר חודשים ארוכים נמצא בקו האש וסופג מטחים כבדים של רקטות וכתב"מים, תושבי הגולן לא מתכוונים בשום אופן להתפנות, גם במחיר של הסלמה למערכה כוללת.
"התושבים קיבלו החלטה צודקת ומוסרית שהם לא מפנים את ביתם. תפקידן של מערכות המדינה והצבא הוא לדאוג לביטחון חיי התושבים כשהם בביתם ולא להפקיר את השטח לאויב, ובטח שלא לספק לו תמונת ניצחון וזריקת מרץ מוראלית. אני מקדיש המון זמן לסיורי שטח בצפון ולמפגשים עם התושבים, ואתה ממש רואה את חוסר האונים שהם מצויים בו. הבאתי לכנסת לא מעט מהנושאים שעלו בשיחות איתם במטרה לסייע בשינוי המצב ולקדם את צרכיהם של בעלי העסקים והעצמאיים, החקלאים, גורמי הרווחה, ועוד. לשמחתי ראש הממשלה ושר האוצר נענו לקריאתי להקמת מנהלת בצפון (המקבילה של מנהלת תקומה בעוטף עזה) כגוף על-משרדי שייתן מעטפת שיקומית לכלל הבעיות".
לפני כניסתו לחיים הפוליטיים עסק קרויזר במגוון פרויקטים בחקלאות ועמד בראש חברת בנייה שקידמה פרויקטים שונים, בין היתר ברמת הגולן. הרקע וההיכרות עם ענפי החקלאות והבנייה היוו בסיס טבעי עבורו לחוקק את חוק הפרוטקשן, אשר נחשב לאחד מחוקי הדגל של סיעת עוצמה יהודית. לאחרונה החוק עבר מבחן ראשון מוצלח לאחר החלטה תקדימית של בית המשפט השלום בטבריה להרשיע את איש העולם התחתון ראמי הייב, אחד מגובי דמי החסות הבכירים בארגוני הפשע באזור הגליל. החוק בא לתת מענה לתופעה שבה עבריינים בכל רחבי הארץ, ובפרט באזורי הפריפריה, מטילים את אימתם על בעלי עסקים, קבלנים וחקלאים וסוחטים אותם לשלם דמי חסות, ולא - הם עלולים להיפגע קשות.
מה השתנה?
"צריך להבין שלאורך כמעט חמישים שנה לא הייתה התייחסות מוגדרת לסוגיית הפרוטקשן שממררת את החיים לרבבות בעלי מפעלים ועסקים שמחזיקים את הכלכלה. רק במקרים מסוימים הדבר הוכנס תחת "סחיטה באיומים", לכן דבר ראשון - החוק מגדיר זאת כעבירה".
חוק הפרוטקשן לא מצריך עוד מהנסחטים להגיש תלונה במשטרה, מה שמנע עד היום מאלפי בתי עסק ומפעלים להתלונן כנגד עבריינים, וגם מעניק פטור מנטל ההוכחה של הנסחט ומאפשר פתיחת חקירה בעקבות איום מרומז המנצל את מצוקתו של הקורבן כדי לבסס את היסוד הנפשי. בנוסף, החוק קובע רבע מעונש המקסימום הקבוע בחוק ומאפשר חילוט רכושו של העבריין בשווי העבירה, גם ללא הרשעה פלילית אלא ברף הוכחה נמוך בהליך אזרחי.
"החוק", ממשיך קרויזר, "מוכיח את עצמו ומהווה פריצת דרך בכל הקשור למאבק העיקש והמתמשך בארגוני הפשיעה. בזכות החוק יש כיום לרשויות האכיפה ומערכת המשפט כלים יותר אפקטיביים למצות במהירות וביעילות את מלוא חומרת הדין כנגד כל מי שמטיל אימה על אזרחים ישרים שומרי חוק. אני גאה שהצלחנו לחוקק חוק חשוב שמגן על בעלי העסקים ומרתיע עבריינים". קרויזר מוסיף ומציין שבימים אלה מתנהלים הליכים משפטיים נגד עשרות עבריינים נוספים שיותר מכל מפחדים שיגעו להם בכיס. לקיחת רכבי הפאר, הכסף, הרכוש והמצלמות היא פגיעה בתמריץ הכי גדול של משפחות הפשע.
חוק הפרוטקשן הינו רק צלע אחת במשולש "חוקי המשילות" שח"כ קרויזר התחייב לקדם בחקיקה כבר מראשית הקדנציה, לצד חוק איסוף כלי נשק וחוק מניעת גניבת תחמושת מבסיסי צה"ל שנכנסו לאחרונה לספר החוקים של מדינת ישראל. ריבוי כלי הנשק הבלתי חוקיים, בפרט במגזר הערבי, הפך בשנים האחרונות לתופעה נרחבת שעומדת בבסיס האתגר של המשטרה בטיפול בארגוני הפשיעה. "רק בשבוע שעבר כוחות של משטרת ישראל פעלו ברחבי הארץ ותפסו אמצעי תחמושת רבים, ביניהם 19 אקדחים, עשרה רובים, חמישה רימונים, שני מטעני חבלה ועשרות חלקי נשק", הוא מדגיש.
מה מנע עד היום מהמשטרה לקיים מבצעי איסוף של כלי נשק?
"לפני שהחוק שחוקקתי עבר, היה נדרש מהמשטרה לקבל צו מיוחד של שופט בכדי לאסוף כלי נשק, מה שהרבה פעמים עיכב או מנע חיפוש, ובינתיים הנשק הזה קטל אזרחים ואפשר לעבריינים להעלים ראיות או לשנע את הנשקים ממקום למקום. הבנתי שגם כאן חייבים להעניק כלים אפקטיביים להיאבק בתופעה, ויצרנו עילה מיוחדת לחיפוש נשק בלתי חוקי או אפילו חלק מהנשק שעשוי לשמש ראייה לביצוע עבירה שתוביל לחיפוש מידיי גם ללא צו, אלא באישור קצין משטרה בדרגת רפ"ק ומעלה. בזכות החוק, כיום כל מפקד תחנה יכול להורות על חיפוש ופשיטה מידיים במקרה של חשד או מידע מודיעיני להימצאות של כלי נשק לא חוקי. בנוסף, הוספנו עונש של שלוש עד חמש שנות מאסר בגין אחזקה או רכישה של חלקים מהותיים מכלי נשק שלא כדין, וגם קבענו הוראות חילוט כגון מצלמות, מסמכים וציוד".
הגניבות מבסיסי צה"ל הפכו אף הם למכת מדינה קשה שמחמשת את הארגונים באמצעים חסרי תקדים.
"בהחלט. האמל"ח שנגנב מגיע לידיים עברייניות ולא אחת גם לגורמי טרור בביצוע פעילות פח"ע. זהו מקרה קלאסי נוסף של היעדר סמכויות מספקות לגורמי האכיפה, שלאט לאט כרסם במשילות בשטח. הבנתי שכדי למגר את התופעה צריך לטפל הן מתחילת השרשרת, מהגניבה משטח האש או הפריצה בפועל לבסיס, והן בסופה, במצב בו חלילה התחמושת הגיעה לידיים הלא נכונות. החוק מעניק סמכויות לחייל בבסיס או בכל שטח שהוגדר למטרות אימון לעקב, לערוך חיפוש ואף לעצור במקרה של חשד לגניבה. בנוסף הוא מחייב את צה"ל לסמן כלי נשק ותחמושת כדי לסייע לגורמי האכיפה להתחקות בהקדם אחרי הציוד הגנוב".
ואם זה לא מספיק, אז ל"משולש המשילות" של קרויזר מתווספים שני תיקוני חקיקה משמעותיים שקידם במושב האחרון: תיקון לחוק הנוער לצד תיקון חוק המאבק בטרור - הסתה ברשתות החברתיות. עד היום מבצעי עבירה מתחת לגיל 14 לא היו ברי שפיטה, אלא המערכת הסתכלה עליהם בפריזמה של שיקום ולא של ענישה. התיקון לחוק הנוער קובע כי כאשר התכלית של ביצוע העבירה היא לאומנית - אין שיקום, והחוק דרוש ענישה זהה לקטין ובגיר כאחד. "אין הנחות במלחמה נגד הטרור", הוא מדגיש. "קטין שביצע פיגוע טרור הוא מחבל ולא נער בסיכון ומקומו מאחורי סורג ובריח".
ואיך נלחמים בהסתה לטרור במרחבי הרשת?
"בשנים האחרונות התמיכה בטרור ברשתות החברתיות הלכה והתעצמה, כולל שימוש בסמלים ודגלים של ארגוני טרור. תופעות של ביזוי, לעג או שמחה לאיד של קורבנות טרור לא זכו להגנה מפורשת בחוק, וזאת כשהתכנים מפורסמים בפומבי על ידי אזרחים ישראלים שנהנים מזכויות אזרחיות וחופש ביטוי שאותם הם מנצלים, והגיעו לשיאן לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר.
"החוק שחוקקתי מגדיר מהי הסתה לטרור ומציע עבירה חדשה שעניינה פרסום דברי שבח, אהדה, תמיכה או הזדהות עם מי שביצע מעשה טרור שגרם למותו של אדם, והעונש המרבי עליה יהיה שלוש שנות מאסר. החוק מקנה סמכויות נרחבות לרשויות אכיפת החוק ומאפשר פיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל פרסום מצד תומך טרור, כשכל אזרח שנחשף לפרסום עומדת זכות התביעה. יידע כל מי שמסית ומעודד לטרור שחופש הביטוי אינו חופש השיסוי שמעודד רצח ופגיעה בחיי אדם. בהובלת השר לביטחון לאומי בן גביר אנחנו מחוללים מהפכה במשילות, שמתבטאת במעשים ופחות בדיבורים. אלה שלושת חוקי הדגל שסיעת עוצמה התחייבה לחוקק כחוקים מצילי חיים שנלחמים בארגוני טרור ופשיעה ומעניקים ביטחון אישי: מבטיחים, מקיימים ומצילים חיים".
עם כל הכבוד לחוקים החשובים הללו, חלק מהמשילות זה גם לקדם את הרפורמה המשפטית שנגנזה.
"חיזוק המשילות והריבונות בא לידי ביטוי בשני אופנים. ערוץ אחד הוא הביצוע בשטח, באמצעות חקיקה שתכליתה לתת הן לפקידות ולדרג הביצועי והן לרשויות האכיפה את היכלות לממש את המדיניות שלנו, על-ידי הרחבת סמכויות ומתן כלים אפקטיביים. בזה סיעת עוצמה יהודית הצליחה מעל ומעבר והצליחה להעביר שורה ארוכה של חוקים משני מציאות. ערוץ נוסף הוא ברמת עיצוב המדיניות כגון האיזון בין הרשויות, אופיים של מוסדות השלטון ועוצמתה של מערכת המשפט.
"אין ספק שלאורך הדרך שנעשו כמה טעויות בקידום הרפורמה, בעיקר סביב הצורך להביא לחקיקה בהסכמה, לערוך את השינויים באופן מדורג ובהסברה יותר נכונה לציבור. מצד שני, אסור לרגע לשכוח מול אלו כוחות עמדנו. המחאות מהר מאוד הפכו מלגיטימיות למסוכנת וחסרות אחריות שכללו עידוד לסרבנות בצה"ל, השבתת המשק, הוצאת כספים מהמדינה, שתדלנות בלתי פוסקת מול חברות דירוג האשראי לפגיעה בדירוג ופירוק מבפנים של החברה הישראלית, תוך שיסוי איש באחיו. את מובילי המחאה לא עניין להגיע לפשרה, אלא בעיקר לחולל אנרכיה וכאוס רק בגלל שהעזנו לערוך שינויים בקודש הקודשים של השמאל. האויבים שלנו הביטו על כל זה מהצד ואת התוצאות ההרסניות לכך ראינו ב-7 לאוקטובר".
ומה יבטיח שזה לא יקרה שוב אם הרפורמה תתחדש?
"ראשית, אני מקווה שהשנה הסוערת שקדמה למלחמה לימדה את כולנו שהאויב אינו נמצא במחנה השני אלא מעבר לגבול. שנית, עלינו כממשלה להפיק את הלקחים מהפעם הקודמת ואל עף ששינויים במערכת המשפט חיוניים מאין כמותם, צריך לעשות אותם בצורה טובה יותר".
"הגיע הזמן ששופטים יתמנו לפי כישורים, ולא קשרים"
בין שלל תפקידיו בכנסת, ח"כ קרויזר חבר גם בוועדה לבחירה ומינוי שופטים ששוב נמצאת בעין הסערה. לאחר שהמתיחות בין שר המשפטים יריב לוין לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן, הגיעה לשיאה סביב הביקורת על העיכוב במינוי שופטים, קרויזר דווקא מצנן את הרוחות ומבהיר – "פועלים בצורה מקצועית".
"בשנה שעברה הארץ רעשה וגעשה מכך שלכאורה פעלנו בכוחניות ודורסנות, ועכשיו כשהשר לוין התעקש למנות שופטים אך ורק לאחר הסכמה רחבה, פתאום גם זה לא בסדר. ההתעקשות הזו השתלמה ויחד עם השרה אורית סטרוק ויתר חברי הוועדה פעלנו כדי להוביל להסכמות רחבות והצלחנו למנות עד כה מספר חסר תקדים של 181 שופטים חדשים לערכאות השונות. מדובר בפסיפס שופטים מגוון שכולל את כל מנעד המגזרים והאוכלוסיות במדינת ישראל, שעד כה לא הצליחו להגיע לכס השיפוט למרות ניסיונם ויכולותיהם המקצועיות. בעיניי הדבר שמערכת המשפט הכי זקוקה לו הוא גיוון ופתיחת השורות לשופטים שמייצגים את כלל החברה הישראלית. לא רק שמות משפחה מסוג מסוים ולא רק כאלה מאזורי חיוג מאוד מסוימים. לתת מקום גם לשופטים שיש להם את הכישורים, אבל עד היום לא היה להם את הקישורים הנכונים. זה מה שיחזיר את אמון העם במערכת".
בכלל, אתה נחשב כחבר כנסת שמקיים שיתופי פעולה עם חברי כנסת מכל סיעות הבית
"זה נכון, כי בסופו של דבר באנו לעבוד ולהשפיע לטובת כלל הציבור, והנושאים שאני מקדם לא נוגעים למחנה זה או אחר, בפרט בשנה כל כך מורכבת שאין סקטור או קבוצה שלא נפגעה מהמלחמה המתמשכת".
לא הלומי קרב, אלא 'יהלומי קרב'
ביחד עם ח"כים נוספים עומד ח"כ קרויזר בראשות שדולת המילואים בכנסת, שקידמה חקיקה מסייעת לזכויות המילואימניקים ובני משפחותיהם בהם עצמאיים וסטודנטים, וכן יזם במהלך המלחמה מספר ימי ההוקרה בכנסת למשרתות ומשרתי המילואים ולאימהות הלוחמים. קרויזר עצמו שרת בתחילת המלחמה 80 יום ברציפות במילואים כלוחם בגזרת הצפון. "בבוקר של שבת שמחת תורה, לאחר שהבנתי מה קורה, התקשרתי לקצין מילואים ראשי והודעתי שאני מתגייס. הצוות שלי ואני היינו שותפים לפעולות מוצלחות על הגבול וסיכלנו לא מעט ניסיונות חדירה של חוליות מחבלים. הייתה לכך אמירה מבחינתי שכנבחר ציבור אני לוקח חלק יחד עם המילואימניקים ולא נמצא מאחורה. בנוסף, החיבור הזה עם החבר'ה בשטח, והעובדה שימים ארוכים אתה לא נמצא בבית עם המשפחה אלא בחוץ, בבוץ, בחורף, מנהל מלחמה עצימה ולאחר מכן חוזר לעבודה הפרלמנטרית בכנסת - הניב לא מעט בשורות טובות לטובת המילואימניקים".
בנוסף, הקים קרויזר את השדולה למען הלומי הקרב ובני משפחותיהם והוא עומד בראשה בצוותא עם ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי). "המלחמה הביאה לעלייה מטאורית של נפגעי נפש שמחכה להם התמודדות ארוכה ומורכבת עם השלכותיה של הפציעה השקופה. אלה לא הלומי קרב אלא 'יהלומי קרב'. מדובר באנשים יקרים שלחמו עבור כולנו ונתנו הכל למען המדינה. לצערי, לא אחת הם נתקלים בטחנות רוח ובחומות הבירוקרטיה כדי לקבל הכרה, טיפול ושיקום הולם. לנוכח המצב, יזמתי בתחילת המלחמה דיון חירום בשדולה שאליו הגיעו כלל הגורמים והגופים הרלוונטיים, ולשמחתי הצלחנו להביא לשינוי המשוואה: קודם הכרה ורק אחר-כך טיפול. הדבר הזה הוכיח את עצמו בשטח באמצעות תחנות קדמיות לבריאות הנפש שנפרשו בסמוך לאזורי הלחימה, עיבוי הצוותים ופתיחה של מוקדים ומרפאות ייעודיות לתגובת קרב. יש עוד המון מה לעשות בסוגייה ובכוונתי לקדם חוק רשות לאומית לנפגעי פוסט טראומה משירות ביטחון כגוף על-משרדי שייתן מענה מקיף לכלל הסוגיות הכרוכות בטיפול בהלומי קרב: הכרה, שיקום, טיפול, סיוע ברווחה, חינוך והסברה ועוד".
הראיון עם ח"כ קרויזר מתקיים בעיצומם של המגעים לעסקה לשחרור חטופים לאחר 320 ימים בשבי החמאס. מפרוץ המלחמה הוא מקפיד לקיים עם משפחות החטופים ואוכלוסיות נוספות שנפגעו במתקפת ה-7 באוקטובר קשר רציף שכולל שיחות ומפגשים שוטפים. לאורך השנה פעל קרויזר בכנסת לקידום שורה של יוזמות וחוקים הנוגעים לזכויותיהם ותנאיהם הסוציאליים בקשת רחבה של מענים, וכבר בחודש נובמבר דרש לקבל לידיו את ניהול תת-הועדה של ועדת החוקה של הכנסת שעוסקת במעמדם של החטופים והשבים. בשיתוף פעולה עם משפחות חטופים, מטה המשפחות בת"א ומנהלת החטופים במשרד רה"מ, הוועדה בנתה מספר מתווים משמעותיים שמקלים, ולו במעט, על סבלן של המשפחות.
החוק הראשון שקודם הוא "חלף שכר", המעגן את התגמולים החודשיים המיוחדים שניתנים כחלף שכר לחטופים והנעדרים. גובה התגמול נקבע לפי הכנסתו הממוצעת של החטוף או הנעדר בשלושת החודשים שקדמו למועד החטיפה. אלא שלמרות החשיבות הרבה בתגמול כספי זוהי טיפה בים בהשוואה לצרכים העצומים של המשפחות. המהלך הבא שהתבקש היה לבצע תיקון נדרש לחוק "פדויי שבי", במסגרתו החטופים מאירועי ה-7 באוקטובר יוכרו באופן אוטומטי כבעלי דרגת נכות בשיעור של 50%. הגדרה זו מזכה את החטופים בכל הזכויות והמעטפת השיקומית הנלווית שמוענקת לנכי צה"ל המוכרים כנפגעי פוסט-טראומה עם אפשרות עתידית לתבוע 100% נכות במסלול ירוק מהיר להחמרה.
"עד לאסון, מדינת ישראל לא התמודדה עם אירוע בסדר גודל כזה שכולל כמות בלתי נתפסת של חטופים בעת ובעונה אחת", מדגיש קרויזר. "מה שעמד לנגד עיניי כמחוקק היה לתפור את המעטפת הזו עבור המשפחות ולשדרג באופן דרמטי את סל הזכויות המינימאלי שהיה קיים עד אז. קבענו מענק הסתגלות לחטוף בגובה של 50,000 ש"ח, וקצבה חודשית בסך 3,300 ש"ח לכל החיים. בנוסף, שילשתי את התשלום החודשי לפדויי שבי, גם לשבים מהמלחמה הנוכחית ולייתר פדויי השבי שחזרו ממלחמות ישראל בעבר".
אקורד הסיום למושב העמוס של ח"כ קרויזר היה בדמות מחזה שלא רואים בכל יום במשכן הכנסת. שלושה ימים לפני היציאה לפגרה, הצביעו הח"כים בקריאה טרומית על החוק שלו להקמת רשות לאומית להנצחה וזיכרון אירועי ה-7 באוקטובר, בתמיכה של 86 תומכים וללא מתנגדים.
"לצד החושך הגדול והאכזריות הנוראה שהביא עלינו האסון בשמחה תורה, התגלו גם המון ניצוצות של אור לנוכח מעשי גבורה וחסד עילאיים, שרבים מהם נעשו על-ידי אזרחים ואנשי כוחות הביטחון תוך סיכון חיים אישי. האירועים הקשים ייחרטו לנצח בלב העם ויש לנו חובה מוסרית ערכית וקדושה להעלות על נס ולהנציח את זכרם וגבורתם של הנרצחים, הנופלים, הגיבורים והחטופים. זהו סוד קיומו של העם היהודי".
