דילמה מורכבת ואכזרית

היממה האחרונה הייתה קשה מאוד, והשיח סביב העסקה היה נוראי. זה גרם לי לחשוב בלילה.

105 יהודים נחטפים על יד מחבלים ומוחזקים 3,800 ק"מ מישראל. יותר רחוק מאיראן. בלב מדינה עוינת עם צבא אמיתי.

דרישות החוטפים: שחרור של 53 אסירים, פחות מחצי מכמות בני הערובה שבידם, וקצת כסף קטן לבזבוזים. מחיר קטן מאוד כביכול.

האולטימטום של המחבלים: אם תוך שבוע ממשלת ישראל לא נענית לדרישות שלנו - אנחנו מתחילים להוציא להורג חטופים כל שעתיים.

תגובת ממשלת ישראל: שולחת 100 מהלוחמים והמפקדים הטובים ביותר שיש למדינה למבצע שנלקח מז'אנר מדע בדיוני.

עכשיו תארו לכם שתוצאות מבצע אנטבה היו הפוכות לחלוטין. תארו לכם שהיינו מאבדים את אלמנט ההפתעה והמחבלים היו רוצחים את כל 105 החטופים, בנוסף היו נהרגים לנו למעלה מ 20 חיילים ועוד מספר לא מבוטל של פצועים.

האם ממשלת ישראל דאז הפקירה את החטופים כי לא הייתה מוכנה לשלם בשחרור של פקטטה 50 מחבלים וקצת כסף?

האם הייתם אומרים שרה"מ לא רוצה את החטופים בחיים ולכן לא הסכים לעסקה עם מחיר נמוך בצורה מגוחכת?

האם הייתם אומרים שסיכנו את חיי החטופים והחיילים שלנו לשווא מתוך שיקולים פוליטיים?

נסו לחשוב על זה. נסו להבין שגם מי שמתנגד לעסקה מהסוג הזה עם החמאס, עושה את זה מתוך תפיסה ביטחונית מגובשת ומתוך עולם ערכים מוצק. אין אחד שלא רוצה לראות את החטופים שלנו משתחררים בזה הרגע, אבל המציאות הביטחונית שלנו, הנוכחית והעתידית נמדדת כאן בדילמה מורכבת ואכזרית.

מי שהבין זאת היטב אז, היה אחד אולי אתם זוכרים, רה"מ יצחק רבין.

אגב, רבין הכין מכתב התפטרות למקרה שהתסריט הנ"ל שתיארתי היה מתרחש. כי פעם גם הייתה הבנה של מהי מנהיגות ומהי אחריות.

הכותב הוא הדובר לשעבר של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד