19 שנים חלפו. 19 שנים של כאב שלא נגמר. של עלבון, של זעם, של טלטלה, של תסכול, של דמעות, של תפילות, אבל לא שנייה אחת של ייאוש. כולנו מעולם לא התייאשנו.
כשהעירו אותי בשמחת תורה בשבע בבוקר ואמרו לי שיש טנדרים עם מחבלים בשדרות ויש קרב בנחל עוז, הדבר הראשון שעלה מיד בראשי היה: זה בגלל גוש קטיף. היום ברור לכל אדם, לכל בר דעת, שההתיישבות היא עצם הקיום ונשמת אפה של מדינת ישראל. אנחנו רואים את מה שקרה בגוש קטיף. שמעון פרס אמר שאחרי ההתנתקות עזה תהיה "הסינגפור של המזרח התיכון". אז קיבלנו ב־7 לאוקטובר את "סינגפור". בגוש קטיף קיבלנו "סינגפור", ומצפון השומרון, שרוב רובו של גל הפיגועים מתחיל משם, קיבלנו רקטות. כולנו מבינים שבת חפר וכפר סבא עלולות להיות כמו כפר עזה. כולם מבינים את זה, ומצד שני יודעים שההתיישבות היא חגורת המגן של מדינת ישראל.
אנחנו צריכים להגיד לעצמנו, מכאן עם ישראל רק עולה. אנחנו הגענו למטה כתוצאה ממאיסה בארץ חמדה, וכעת כולנו צריכים לקחת דוגמה מיהושע בן נון וכלב בן יפונה ולתקן, זה בידינו.
השנה חזרנו צבאית לרצועת עזה וחזרנו אזרחית לחומש, ועלינו לומר: הצבא שלנו בעזה, ויש משפחות עם ילדים וישיבה לומדת תורה בחומש. אנחנו עוד נחזור לגוש קטיף. צריך להגיד את זה בפה מלא ולהילחם על זה, כל עוד אנחנו נושמים.
לחלוצים של כפר עציון לקח 19 שנה. לחלוצים של חומש לקח 18 שנה. לחלוצים של שא נור, של גנים וכדים וגוש קטיף יכול לקחת 19 שנה, יכול לקחת 20 שנה, יכול לקחת 36 שנה, אבל כל עוד נשמה באפנו, כל עוד אנחנו נושמים, כל עוד אנחנו חיים, אנחנו נילחם, אנחנו נחלום, נפעל ונילחם לתקן את הפשע הזה.
אנחנו לא הציבור של 2005. אנחנו לא הציבור המוכה שהיה אז. אנחנו ציבור שיודע מה הוא שווה, יודע מה הוא עושה למען מדינת ישראל, ואנחנו לא ננמיך את הראש יותר אף פעם. לא יסתמו לנו את הפה. אנחנו ננצח בעזרת ה', ומתוך האהבה הגדולה לעם שלנו והאהבה הגדולה לארץ שלנו אנחנו נתחזק, ומתוך כל הקושי עם ישראל ינצח. אחרי כל ירידה יש עלייה, והעלייה עכשיו היא המשימה של כולנו.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית שומרון.
מתוך נאומו באירוע המרכזי לציון 19 שנים לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון
***