ביום רביעי שעבר התרחש במליאת הכנסת אירוע חריג, כזה שלא התרחש מאז השבעת הממשלה לפני יותר משנה וחצי.
לראשונה הצליחה האופוזיציה לנצח בהצבעה ולהפיל חוק של הממשלה. החוק המדובר, תיקון פקודת התעבורה, אינו משמעותי, ומראש רק כשליש מחברי הכנסת נכחו בהצבעה עליו, אלא שהאירוע הזה סימן שיא חדש במשבר החריף המתחולל כבר שבועות ארוכים בין עוצמה יהודית לבין שאר השותפות לקואליציה.
כבר כמה שבועות הקואליציה מתקשה להעלות חוקים להצבעה, בעקבות הסכסוך הרב־זירתי של מפלגת עוצמה יהודית עם שאר שותפותיה בקואליציה. קו המאבק הבולט ביותר הוא בין עוצמה יהודית לש"ס, שכן עוצמה יהודית מסכלת כבר תקופה ארוכה את חוק הרבנים שש"ס חפצה בו. כפי שחשפנו כבר לפני כחודשיים, סוגיית חוק הרבנים אינה סוגייה של סידורי תפקידים לאנשי ש"ס, אלא אחת הדרכים של הקואליציה להתמודד עם משבר חוק הגיוס שמאיים להפיל את הממשלה.
בקצרה נזכיר, בקרב רבני ש"ס קיים החשש, שקיבל אישוש מאת גורמים בכירים בציבור הליטאי, כי אם אכן צה"ל ינסה לגייס את 3,000 תלמידי הישיבות החרדיות שעליהם דובר בוועדת החוץ והביטחון, אלה יבואו כנראה משורות הישיבות הספרדיות, ולא הליטאיות. משמעות הצעד היא פגיעה בעולם הישיבות של ש"ס, ובהתאמה פגיעה בהשפעתם של רבני ש"ס. חוק הרבנים אמור לפתור בעיה זו, ובעקבות כך לשחרר חלק ניכר מהלחץ שמפעיל חוק הגיוס על הקואליציה. יחד עם זאת, מדובר רק בענף אחד של התסבוכת הפוליטית סביב חוק הגיוס. נוסף לכך ישנם אירועי משנה של ביטול חוק הגיוס בבג"ץ, דוגמת ביטול סבסוד המעונות למשפחות אברכים, נושא שהרחבנו בו בשבוע שעבר.
בעוצמה יהודית משתמשים בהתנגדותם לחוק, התנגדות שנמשכת זמן רב, על מנת להשיג חלק מהמטרות של המפלגה. העומד בראשה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, מתנהל כך מול נתניהו ביתר שאת, שכן יושב ראש עוצמה יהודית רוצה השפעה רבה בהרבה על ניהול המלחמה ממה שיש לו בפועל. יושב ראש ש"ס אריה דרעי מטיל וטו על כל ניסיון לתת לבן גביר השפעה על ניהול המלחמה במסגרת קבינט מצומצם לקבלת החלטות.
יש לציין שאנשי עוצמה יהודית אינם רואים בהתנגדות להעברת חוק הרבנים רק נקמה בדרעי על הווטו שהטיל, אלא גם עניין עקרוני. לתפיסתם של אנשי עוצמה יהודית, חוק הרבנים למעשה מאפשר לש"ס שליטה נרחבת במינוי רבנים ובעלי תפקידים נוספים בשלל מקומות, תוך הדרה של רבנים משורות הציונות הדתית. גורמים ניטרליים המעורים בפרטים מצדדים גם הם בטענה זו.
מהעבר השני, דווקא מצד מפלגת הציונות הדתית, זאת שאמורה לייצג את הציבור שעלול להיפגע כביכול מהחוק החדש, תומכים בו, והוא מקודם בוועדת חוק, חוקה ומשפט של חבר הכנסת שמחה רוטמן. גם דמויות כמו שר הדתות לשעבר חבר הכנסת מתן כהנא וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו מצדדים בגרסה הנוכחית של החוק.
השב"כ ימשיך לשחרר
העימותים בין עוצמה יהודית לשאר השותפות לא מסתכמים רק בחוק הרבנים, והם רחבים בהרבה מאשר המאבקים מול מפלגתו של דרעי. למעשה, בין כלל השותפות לבין עוצמה יהודית יש חוסר אמון נרחב. "התחושה היא שאי אפשר להיכנס עם איתמר לחדר מבלי שמה שייאמר שם ידלוף החוצה. אי אפשר לעבוד ככה", אומרים גורמים בכירים בקואליציה ל'בשבע'.
במה זה מתבטא?
"אין אף שחקן פוליטי שהוא ביחסים טובים איתו. עם כולם הוא הצליח לריב. הוא רב עם נתניהו והוא רב עם גלנט. הוא רב עם סמוטריץ' והוא רב עם דרעי. הוא גם רב עם הרמטכ"ל. והריבים האלה לא נשארים בתוך החדרים כך שאפשר לפתור את אותן מחלוקות. הכול יוצא החוצה. בעבודת ממשלה תמיד יש עימותים, אבל לרוב משתדלים לסגור את הדברים בחדרים הסגורים. פה יש תחושה שהכול נועד לשם קמפיין פוליטי, וכל שאר השותפות משמשות תפאורה בהצגה של בן גביר".
זה באמת שונה משרים אחרים? הרי הדלפות ותדרוכים יש מחלק ניכר מהשרים הבכירים. באמת אפשר לומר שדווקא ההתנהלות של בן גביר חריגה עד כדי כך שזה מפריע לקדם מהלכים?
"בהחלט. בפועל שום דבר מהותי לא מתקדם. בסוף הוא השר לביטחון לאומי. הוא אחראי על המשטרה ועל הטיפול בפשיעה בישראל. מה שקורה במגזר הערבי זו פשוט הפקרה. יש שיא של כל הזמנים בהיקפי הנשק הבלתי חוקי במגזר. אנחנו מדברים על כמויות אדירות של רובים תקינים גנובים, טילי לאו, פצצות וארסנל של נשק שלא מבייש נשקייה בבסיס חוד של צה"ל. בכל יום יש נרצח נוסף במגזר הערבי. מעבר לכך שמדובר בהזנחה של מכת מדינה כלפי המגזר הערבי, בסוף כל הנשק והפשע הזה יופנו גם כלפי הציבור היהודי".
אולי במשמרת של בן גביר הגענו לשיאים, אבל מכת המדינה הזאת לא החלה בתקופתו, והוא ירש מציאות קשה במיוחד.
"נכון, אבל בסוף זה היה הטיקט שאיתו הוא רץ בבחירות. הוא כל הזמן דיבר על חיזוק הביטחון האישי. בשביל להתמודד עם הבעיה הזאת צריך שיתוף פעולה בין־משרדי. לדוגמה, זה דורש שיתוף פעולה עם משרד המשפטים שיעזור בנושאי חקיקה לגבי ענישה, משרד האוצר שיתקצב, משרד הפנים שיעבוד עם הרשויות הערביות ועוד לא מעט גופים רלוונטיים. אם אף אחד מהם לא סומך עליך, וכל אחד מהם חושב שאתה מנסה לעשות עליו סיבוב, איך בדיוק תצליח לקדם משהו בנושא?".
אם מחפשים את הנקודה שבה הכעס על עוצמה יהודית מצד שאר השותפות עלה מדרגה, כנראה הוא יימצא בדיוני התקציב המתוקן שעבר בחודש מרץ. במהלך דיוני התקציב עלתה לדיון סוגיית המחסור בתאי הכליאה, שהוביל לטענת השב"כ לשחרורם של מחבלי חמאס שנעצרו במהלך המלחמה, מבלי לקבל שום תמורה בעבורם. בעקבות הדיונים בממשלה הוחלט על בנייה של אלפי תאים חדשים. בשלב זה החל סכסוך בין משרדי הממשלה השונים על מקורות המימון לבנייה זו. באוצר דרשו שהכסף יגיע ממשרדו של בן גביר, שזכה להגדלה עוד במסגרת עדכוני התקציב לשנת 2023. בן גביר סירב שהכסף יגיע ממשרדו, בטענה כי בכספים הללו הוא מקדם תוכניות אחרות שכבר יצאו לדרך ונצרכות גם כן, לדוגמה הקמת כיתות כוננות וחימושן, גיוסם של שוטרים חדשים ושמירה על כוח האדם הקיים בשורות המשטרה.
לאחר דיונים ארוכים הוחלט לערוך קיצוץ רוחבי בכלל משרדי הממשלה, למעט המשרד לביטחון לאומי, במטרה לממן את בניית התאים. בסך הכול הועברו 5.9 מיליארד שקלים לטובת בניית תאי כליאה חדשים. אלא ששלושה חודשים לאחר מכן, באמצע חודש יוני, התפוצץ מחדל שחרור האסירים הביטחוניים משדה תימן, ובראשם מנהל בית החולים שיפא. האירוע הזה העיר את חמתם של השרים שנאלצו לוותר על תוכניות של המשרדים שלהם לטובת בניית התאים.
"התברר לנו שבמשך שלושה חודשים לא התקדם כלום. לא ניתנו שום פתרונות לבעיה", אומר גורם בכיר בממשלה. "השב"כ הזהיר במשך חודשים שהוא לא יכול להמשיך ולהחזיק את האסירים הביטחוניים כי אין לו מקום, והוא נאלץ לשחרר אותם. מדובר בעשרות מחבלים מדי יום, וגם עכשיו עדיין יש לנו עשרות מחבלים שמשתחררים כל יום. הוא היה צריך למצוא פתרונות לאירוע, ולא עשה את זה. הוא קיבל את כל הכלים, על חשבון המשרדים שלנו, ולא ברור למה במשך כל כך הרבה חודשים לא ראינו תוצאות בשטח".
גורמים במשרד לביטחון לאומי דוחים את הטענות בסוגיית הכליאה. הנתונים שיוצאים משירות בתי הסוהר מלמדים כי דווקא כן נבנים תאי כליאה חדשים, ובהיקף ניכר. כך למשל מהנתונים עולה כי החל מחודש אוקטובר 2023, האיצו בשב"ס פרויקט בינוי של מקומות כליאה חדשים. במסגרת זו נוספו 2,500 מקומות כליאה בבתי הכלא הביטחוניים, מהם 1,600 מקומות כליאה בבינוי ו־900 מקומות כליאה באגפי אוהלים בכלא קציעות. מחודש אפריל 2024, בהתאם לתקציב שאושר בממשלה, החל שב"ס בבניית 936 מקומות כליאה נוספים, והיא צפויה להסתיים בחודשים הקרובים. בנוסף לבינוי החירום במלחמה, ישלים שב"ס עד לסוף שנת 2024 פרויקט בינוי של כ־1,200 מקומות כליאה חדשים בבתי הכלא ברחבי הארץ.
"האמת היא שגם אם היו נבנים עוד 20 אלף תאי כליאה, השב"כ היה משחרר מחבלים", אומרים גורמים המעורים בפרטים. "הדיון פה הוא לא על מספר התאים, כי מקומות כליאה יש מספיק, ובקרוב יתווספו עוד המוני מקומות כליאה חדשים. גם אחרי שבניית כל התאים תסתיים, עדיין השב"כ ישחרר מדי יום עשרות מחבלים".
מה הסיבה לכך?
"יש מחלוקת עניינית בין השב"כ לבין בן גביר על תנאי הכליאה. בן גביר דרש והוביל החמרה של תנאי הכליאה, במיוחד של המחבלים שהשתתפו בטבח או במלחמה בעזה. בשב"כ לעומת זאת לא רוצים לפגוע בתנאים שהיו למחבלים. מדובר בתנאים מפליגים, בין היתר היכולת לבשל ולאפות לעצמם אוכל, טלוויזיות בתאים וכל שאר הדברים שהציבור הישראלי נחשף אליהם בשנים האחרונות. השב"כ טוען שהחמרת תנאי המאסר יוצרת דה לגיטימציה לישראל, על רקע הדיונים בהאג, ולכן הוא מחליט לקדם מדיניות עצמאית בנושא. אלה דברים שראש השב"כ רונן בר כתב במכתב רשמי שגם הודלף אחר כך לתקשורת".
הלאפה של ביבי
העימותים של בן גביר עם שותפיו לשולחן הממשלה מגיעים כאמור עד לנתניהו, ובנושא החשוב ביותר בימים אלה, ניהול המלחמה. במשך חודשים ארוכים דרש בן גביר יחד עם שרים נוספים, בהם בצלאל סמוטריץ' וגדעון סער, כשעוד היה חלק מהממשלה, כי נתניהו יביא את ההחלטות האסטרטגיות על ניהול המלחמה לקבינט הרחב ולא יסתפק בדיונים בקבינט המלחמה. מאחורי דרישה זו עמדה הטענה כי כשהוקם קבינט המלחמה לא הועברו אליו הסמכויות לקבל החלטות אסטרטגיות. חברי קבינט המלחמה, החל מנתניהו ועד לגנץ ואיזנקוט, סירבו לבקשה זו. למעשה, בכל פעם שנתניהו כן הסכים להביא את הדיונים המהותיים לקבינט, גנץ ואיזנקוט יצרו משבר פוליטי.
סער היה הראשון שהחליט לעזוב אם הוא לא יוכנס לקבינט המלחמה. ביוני, לאחר שורה ארוכה של משברים פוליטיים, פרשו גם גנץ ואיזנקוט מהממשלה. בעקבות כך הוחלט כי קבינט המלחמה יבוטל, והדיונים כולם יחזרו לקבינט הרגיל, אך בפועל המהלך התרחש חלקית. הסיבה לכך, לפי סביבת ראש הממשלה, היא ההדלפות מהקבינט, כשראש הממשלה לא מסתיר ולו לרגע את חשדו כי מאחורי ההדלפות הרבות מהקבינט עומד בן גביר. בתוך כך בן גביר ממשיך בניסיונותיו לגבש את פורום מקבלי ההחלטות, שגם הוא ישתתף בו.
"זה בחיים לא יקרה", אומרים בכירים בסביבת ראש הממשלה. "יש חוסר אמון מוחלט כלפי בן גביר בסוגיה, ונתניהו לא ייתן לו להתקרב לפורום שיקבל החלטות על ניהול המלחמה. הכי הרבה שנתניהו יהיה מוכן לתת זה פורום עדכונים. וגם פה יצטרכו לבנות מנגנון כך שדברים רגישים לא יצאו החוצה".
באילו פורומים מתקבלות ההחלטות בנושא קידום המלחמה?
"בפורום רחב הרבה יותר ממה שהיה בימי קבינט המלחמה. היום נתניהו מתייעץ גם עם שרים כמו יריב לוין, אבי דיכטר ובצלאל סמוטריץ'. הבעיה היא בן גביר. נתניהו לא סומך עליו, וזאת בעיה קשה".
בסביבתו של בן גביר מציירים תמונה אחרת, כזאת שלא מצביעה על חוסר אמון, אלא דווקא על חשש אלקטורלי. אותם גורמים מבססים את הדברים על נתוני הסקרים והמגמות, שמצביעים על כך שהמפלגה היחידה בשורות הקואליציה שגדלה היא עוצמה יהודית. בסקרים החלשים מבחינתה, היא עומדת היום על 9 מנדטים, בחזקים היא מגיעה ל־11 מנדטים. בה בעת הליכוד מאבדת קרוב לשליש מכוחה, ש"ס נחלשת, והציונות הדתית נופלת עד לסף אחוז החסימה.
גורמים בעוצמה יהודית טוענים כי הקרב על מאגר הקולות הדומה הוא זה שמוביל לעימותים בקואליציה, בדגש על ש"ס. במערכת הפוליטית נוטים כבר זמן רב לראות דמיון רב בין קהלי היעד שאליהם פונים הן בש"ס והן בעוצמה יהודית. "במשך שנים ש"ס הביאה את הקולות שלה מהפריפריה, בדגש על הפריפריה המזרחית. היא למעשה שיחקה על אותו מגרש בדיוק שהליכוד היה בו, ולקחה לו המון קולות. עוצמה עושה עכשיו לש"ס מה שש"ס עשתה לליכוד", אומרים שחקנים מרכזיים במערכת הפוליטית.
עד כמה זה מצליח? כי בסקרים תמיד ראינו נתונים יפים לבן גביר, אלא שבקלפי הגיעו תוצאות אחרות לגמרי.
"לעולם לא נדע עד שנגיע לבחירות, אבל כנראה הנתונים הללו די מבוססים. אתה רואה את העמדות שמציגים חברי הכנסת והשרים של ש"ס ומבין שהם באופסייד לעומת המצביעים שלהם, שהם הרבה יותר ימניים. בש"ס הגיעו למצב שדרעי הוא כבר לא הסמן השמאלי במפלגה, כי ארבל הצליח לעקוף אותו. בכל פעם שבן גביר או דמות מרכזית אחרת במפלגה, כדוגמת וסרלאוף או עמיחי אליהו, מגיעים למעוזים חרדיים, הם מתקבלים בתשואות שבאף אחת מהמפלגות החרדיות לא זוכרים. גם ביהדות התורה חוששים מהאהדה שבן גביר מקבל ברחוב החרדי, אבל הם יודעים שאצלם עדיין יש כוח גדול יותר לרבנים ולהנחיות שלהם בהצבעה בקלפי. זה לא המקרה בש"ס. שם יש פחד עמוק".
גורמים אחרים בכנסת מצביעים על קהל אחר שבן גביר מצליח לצבור בו תמיכה רחבה, והוא הקהל שהעלה בסקרים את ליברמן. "בסוף מדובר בשתי דמויות פופוליסטיות, שמדברות הרבה, נותנות המון הצעות ללא שום צורך לכסות אותן. הם גם אומרים את אותם דברים בנוגע למלחמה. קשה שלא לראות ששניהם מדברים לאותו קהל, ומדובר בקהל שגדל משמעותית מאז תחילת המלחמה, ומסיבות מובנות", הם טוענים.
"בן גביר אולי מקבל הרבה קולות בסקרים, ואולי הוא אפילו יצליח להביא אותם בקלפי, אבל צריך להבין שהוא הגיע לשיא הפוליטי שלו", אומר יועץ התקשורת אביב בושינסקי, לשעבר יועצו של נתניהו. "בשום ממשלה עתידית שתקום, במיוחד אם נתניהו כבר לא יהיה ראש הממשלה, הוא לא ימונה שוב להיות שר, ובטח ובטח שלא שר בכיר כל כך כמו שר לביטחון לאומי וחבר קבינט".
ומה משמעות הדברים? שהוא לא יפרוש בכל מקרה?
"כן. בסוף, גם אם זה לא נראה ככה יותר מדי, בן גביר מספק יציבות קואליציונית. נתניהו אפילו למד להתנהל איתו. כשהוא נעלב, נתניהו דואג ללטף אותו ולהרגיע אותו, אבל בשורה התחתונה נתניהו עושה עם בן גביר מה שהוא רוצה. בן גביר לא חלק ממעגל מקבלי ההחלטות על ניהול המלחמה, הוא מגיע לישיבות הקבינט כחשוד המיידי להדלפה, ובסוף כולם נהנים מהסיטואציה. נתניהו לא מתחשב בו בקבלת ההחלטות, ובן גביר צובר עוצמה בציבור וקהל".
העובדה שבן גביר גדל כל כך בסקרים לא מלחיצה את נתניהו?
"לא, כי כאמור בן גביר הגיע לשיא שלו. אני לא רואה קונסטלציה אחרת שבה הוא שוב יגיע למעמד כזה. היחיד שבכלל יכול להכניס אותו לממשלה הוא נתניהו. כל שחקן אחר, וזה כלל לא משנה אם מדובר במישהו מהליכוד או מחוץ לליכוד, לא יכול להרשות לעצמו שבן גביר יהיה בממשלה שלו. לא פנים־ישראלית, ובטח שלא בזירה הבין־לאומית. נתניהו יכול להרשות לעצמו את זה, כי הוא עדיין מותג פוליטי גדול יותר מיריביו".
זה נכון גם כיום, נוכח המלחמה?
"כן. נתניהו קנה לעצמו מספיק מעמד, כך שכולם יודעים שהוא לא עומד בכל הבטחה שלו. הוא הבטיח שלושה ימים לפני הבחירות שבן גביר לא יהיה שר בממשלתו, ויש לו כתפיים מספיק רחבות כדי כן למנות אותו, למרות הלחצים. מהפרת בחירות שכזאת, שמישהו אחר היה עושה, הוא לא היה מצליח לקום. לנתניהו דבר כזה עובר. זה כמו שאתלט אולימפי יכול להרשות לעצמו לאכול לאפה מפעם לפעם מבלי שיסתכלו עליו בעין עקומה, אבל לאדם עם עודף משקל בולט זה לא יעבור".
אם בקואליציה יודעים שאין לבן גביר לאן ללכת, ולכן הוא לא יפרוש, למה כל השותפות, כולל נתניהו עצמו, תומכות בהתלהבות בהכנסת סער?
"יש כמה סיבות. קודם כול, זה נכון שלבן גביר אין לאן ללכת, אבל הוא כן מצליח לאמלל את הקואליציה בהחרמות שלו. סער נכנס, ובן גביר מאבד באופן מיידי חלק ניכר מהכוח הזה, כי הוא כבר לא האצבע המכריעה. יש 61 גם בלעדיו. בנוסף לכך, זה מסייע בזירה הבין־לאומית. כיום בגלל בן גביר הממשלה נתפסת כמאוד קיצונית בזירה הבין־לאומית. סער מאזן את זה. מבחינת עמדות באשר לניהול המלחמה הוא בחלק הניצי, כמו בן גביר ושרים רבים אחרים, אבל מבחינה תדמיתית הוא תורם מאוד לנתניהו".