במכתב ששוגר לשר החינוך יואב קיש מוחה יושב ראש ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) פרופ' דניאל חיימוביץ, בשם נשיאי אוניברסיטאות המחקר, על תוכנית הממשלה לבחירת חברי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). במכתבו הוא מאשים את השר בפוליטיזציה של האקדמיה, בפגיעה בחופש הביטוי באקדמיה ובהחשת קץ הדמוקרטיה בישראל.
מכתב זה הוא נדבך נוסף במסכת ארוכה של יחסים עכורים בין ראשי האקדמיה המתוקצבת מקופת הציבור לבין שר החינוך, הממונה מטעם הממשלה על האקדמיה. אין זה המקום להתייחסות מעמיקה ליחסים אלו, אבל חשוב בעיניי להגיב למכתב הנ"ל בקצרה, עקב התהודה התקשורתית שנוצרה סביבו.
ועד ראשי האוניברסיטאות טועה בשלוש האשמות נגד שר החינוך. ראשית, בעניין הפוליטיזציה. "השתלטות של הפוליטיקה על האקדמיה היא תחילת סופה של הדמוקרטיה", כותב פרופ' חיימוביץ. בחברה פלורליסטית חופשייה הפעילות הפוליטית באמצעות נבחרי העם הריבון היא נשמת אפה של משטר ליברלי נאור. דווקא אלו שמבקשים לעקוף ולעקור את המעשה הפוליטי הם אלו שמבקשים להשליט משטר רודני המייצג מיעוט כוחני. (להרחבה בנושא חשוב זה, ממליץ בחום לעיין לדוגמה בספר הקלאסי: Bernard Crick, "In Defence of Politics", 1962).
טענה מוכרת של מוסדות מתוקצבים מהקופה הציבורית בארץ, היא שאל לה למערכת הפוליטית הנבחרת להתערב בניהול והחלטות של הגופים המקצועיים, ועליה להסתפק במתן תקציבים לאקדמיה, למערכת המשפט, למערכת הביטחון, למוסדות תרבות כמו מועצת הקולנוע, וכדומה. תכלית המעשה הפוליטי היא בקבלת החלטות במרחב הציבורי. וצריך לזכור שהחלטות משמעותיות מורכבות תמיד משני ממדים: הממד השיפוטי־אובייקטיבי־מקצועי מצד אחד, וממד ההעדפות הסובייקטיבי־ערכי מצד שני (הדברים מוכרים במדעי ההחלטה ומתוך הספרות המקצועית הענפה בתחום. כדאי לציין את ספרו הקריא של דניאל כהנמן "לחשוב מהר, לחשוב לאט", 2013). בהתאם לכך גם מקבלי החלטות אקדמאים, שופטים, מפקדים צבאיים וכד' שוקלים את שני הממדים בקבלת החלטות בתחום עיסוקם. הציבור הבוחר ממנה נציגים באמצעות נבחרי הציבור שישפיעו על קבלת החלטות בפעילויות הממונות על ידו בהתאם לערכי הציבור. חשוב מאוד להדגיש שבנוסף להתמצאותם בצד המקצועי צריכים נציגי הציבור לשקף גם את ערכי הציבור, ובהקשר של האקדמיה זה בדיוק תפקידם של חברי המל"ג, ומכאן שהמשא ומתן הפוליטי בעניין מינוי חברי המל"ג ראוי ורצוי.
בנוסף, תמוה מאוד שראשי האוניברסיטאות רואים לנכון להאשים את הממשלה בפוליטיזציה כאשר אלו הפגינו פוליטיזציה קיצונית בשנים האחרונות, ובפרט בעניין הרפורמה המשפטית ובענייני ניהול המלחמה. ללא ספק העיסוק האובססיבי והקולני של האקדמיה בעניינים פוליטיים הוא זה שגרם, ובצדק, לנבחרי הציבור לנסות לאזן את הצבע הפוליטי השולט באקדמיה על פי ערכי הציבור.
שנית, בעניין האשמה בפגיעה בחופש הביטוי: דומני שוועד ראשי האוניברסיטאות מתבלבל בין חופש ביטוי לבין חופש מימון. תשע האוניברסיטאות החתומות על המכתב הן מוסדות מתוקצבים על ידי הקופה הציבורית. אכן, אוניברסיטת רייכמן איננה חתומה על המכתב בהיותה מוסד פרטי. כל עוד המוסדות ניזונים מהקופה הציבורית עליהם להתחשב בדעת בעל המאה. אכן המל"ג הוקם במטרה להיות גוף מקצועי המפקח על הפעילות האקדמית ולמנוע התערבות פוליטית שוטפת בענייני האקדמיה, אבל בחירת חברי המל"ג חייבת לשקף גם את ערכי הציבור, כפי שהוסבר לעיל, ולא שייך כאן הטיעון של חופש ביטוי.
מותר וראוי לאדם לעמוד בפינת הייד פארק ובמוסד פרטי ולהתבטא כאוות נפשו, במסגרת החוק. ברם, אם האדם או המוסד מבקש מימון לפעילותו, אזי הוא חייב לקיים תנאי חוזה עם המממן. לכן אין כל פסול בבקשת נציגי הציבור הנבחרים לבחור נציגות שתסייע לציבור הבוחרים לפקח על המוסדות המתוקצבים על פי ערכי הציבור. מובן שתמיד קיימת האפשרות ללכת בדרכו של פרופ' רייכמן ולהקים מוסדות פרטיים, ובכך להתנתק מדעותיו של בעל המאה ולממש את חופש הביטוי באופן מוחלט, וראוי לציין שכך פועלים מרבית מוסדות מחקר העילית בארצות הברית ובהצלחה גדולה.
בעניין הפגיעה בדמוקרטיה: נושאי הפוליטיזציה וחופש הביטוי לעיל נוגעים כמובן ישירות במהות הדמוקרטיה, והתייחסותנו אליהם לעיל מפריכה האשמה זו. בהקשר זה ראוי להוסיף כאן הערה כללית. האשמת יושב ראש ור"ה שצוטטה לעיל על "סופה של הדמוקרטיה" מצטרפת למקהלת האשמות דומות נגד הממשלה הנבחרת ששמענו בשנים האחרונות מפי מוקדי כוח שונים ובמיוחד בתקשורת, במערכת המשפט, בצבא וכמובן באקדמיה. לעניות דעתי ולדעת רבים, איפכא מסתברא.
עם כל הכבוד למושג 'דמוקרטיה מהותית', בסופו של דיון צריך שיהיה, במילותיו של פרופסור ישראל אומן ,"לפחות קצת דמוקרטיה". כידוע מושג הדמוקרטיה הוא חמקמק, וכל המשטרים כולל האפלים ביותר מנכסים לעצמם את כותרת הדמוקרטיה. לכן העדפנו בראשית דברינו על הפוליטיזציה להימנע משימוש במינוח זה. אולם כולנו מבינים מה היא הכוונה במשטר דמוקרטי, פלורליסטי וחופשי. ועל פי הבנה זו, בעיניי, מכתב ור"ה לשר החינוך הוא דוגמה מצערת לבקשתם של מוקדי הכוח הנ"ל לחתור נגד הבחירה הדמוקרטית ולהשליט כאן משטר אוליגרכי.
פרופסור גבי הנדלר הוא מומחה בתחום חקר הביצועים וההחלטות