יהודים ובניהם הפעוטים נרצחים בעינויים וייסורים קשים, חלקם נותרים חיים קטועי איברים, יהודיות נאנסות שוב ושוב על רקע לאומני, בתים ויישובים שלמים ננטשים או מפונים ע"י הממשלה, ורבים מהם נבזזים, נשרפים או נחרבים עד היסוד.
הקורא הסביר עלול לחשוב שמדובר בתיאור הטבח של השביעי באוקטובר, אולם הדברים נכתבים על אשר התרחש בישראל ביום זה, י"ז באב בשנת תרפ"ט. 95 שנים עברו מאז מאורעות תרפ"ט, אותם פוגרומים ערביים ששטפו את הארץ, זעזעו את הישוב היהודי ואת יהודי העולם, ובראשם: הטבח הנורא ביישוב היהודי בחברון. דבר אחד השתנה בין המאורעות והזוועות: השחתת קודשי ישראל – בתי כנסת וספרי תורה.
שלשה ימים לפני הטבח בחברון ניסו אנשי ההגנה לשלוח לוחמים שיגנו על היישוב היהודי בחברון, אך הם סורבו, בטענה שליהודים ישנם יחסי שכנות טובים עם הערבים ושליחת לוחמים עלולה דווקא להזיק להם. משום מה בספרי הלימוד של משרד החינוך הוטמעה טענת כזב זו, לפיה יהודי ארצות האסלאם חיו באופן יחסי טוב ואף היו ביחסי שכנות סבירים עם שכניהם. מי שמכיר את ההיסטוריה של יהודי ארצות האיסלאם, יודע כי מדובר בשקר אותו ניתן לספר רק למי שלא מכיר את ההיסטוריה באמת.
כשאלג'יריה קבלה עצמאות בשנת 62' בסוף מלחמה עקובה מדם, 99% מיהודי אלג'יריה לא המתינו לבדוק מה יעלה בגורל היהודים, אלא ברחו כל עוד נפשם בם, פעמים רבות תוך השארת רכושם מאחור. סבי זצ"ל שהיה רב עיר באותה תקופה, התבקש ע"י שלשה מתוך שנים עשר מנהיגי הטרור באלג'יריה להגיד ליהודים שלא לעזוב. תגובתו הייתה ברורה בפשטותה: "הרי אתם תשחטו אותנו!".
כך, מי שמכיר את ההיסטוריה של יהודי ארצות האיסלם, לא הופתע מהטבח שהתרחש בשמחת תורה האחרון; לא מההיקף, לא מהעינויים והזוועות, ולא מהרוע הצרוף שהיה באותו היום, באותם מחבלים ארורים. במקרה זה ההפתעה הייתה מהיכולת לפרוץ את הגדר, מחוסר המוכנות של צה"ל ומאי תפקוד מערכת הביטחון כולה, אך לא מעצם הטבח. ומדוע?
ההיסטוריה מעידה שוב ושוב כי הסיפור מעולם לא היה "הכיבוש". אחרת, מדוע היו פוגרומים לפני קום המדינה? למה התרחשו פוגרומים בארצות האיסלאם? מדוע התרחשו מאורעות תרפ"ט? הסיפור הוא בכלל לא קשור ללאומיות היהודית בארץ, אלא אך ורק ליהודים באשר הם שייכים לדת היהודית. את העובדה הזו דואגים הפורעים להזכיר לנו בקריאה שלא השתנתה: "אידבח אל יאהוד". מסיבה זו, לאורך ההיסטוריה, בתי הכנסת וספרי התורה היו מטרה ראויה מאין כמוה להתקפות, להשחתות ולשריפות, במסגרת הפוגרומים ביהודים.
אל נא נתבלבל לחשוב שהמאבק השתנה מחברון לבארי, גם בהיעדר שריפת בתי כנסת וספרי תורה. אל לנו לטעות לחשוב כי הסכסוך הוא סכסוך טריטוריאלי, זהותי או עממי. ההיסטוריה היהודית מלמדת לדורותיה שאין אנו במאבק על בסיס לאומי כי אם במאבק על בסיס דתי; מאבק בו אם רק נכיר את ההיסטוריה על בוריה, ונכיר בהיסטוריה כהווייתה - לא נופתע.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה