הרב של כולם

מלחמת חרבות ברזל החזירה את הרב אביחי קצין יותר מארבעים שנה אחורנית בזמן, אל מלחמת שלום הגליל, שבה נפצע ואף איבד את כף רגלו.

הרב קצין התגייס לחיל השריון בצה"ל בשנת 1981, כשהיה תלמיד ישיבת ההסדר כרם ביבנה, ערב פרוץ מלחמת שלום הגליל. "קצת לפני המלחמה סיימנו את פרק השירות הראשון ושוחררנו שבועיים ימים לפני פרוץ המלחמה. כשפרצה המלחמה גויסנו חזרה במהירות והתפזרנו בין היחידות השונות", הוא משחזר. "הגעתי לפרברי ביירות. בשבת לפני תשעה באב התברר שצריך להחליף נהג טנק שנפצע בתוך ביירות. בתור נהג טנק נלקחתי לשם וסופחתי למחלקה של צנחנים".

24 שעות מאוחר יותר, כאשר שהה בתוך מבנה, שמע לפתע בום עוצמתי. "עפתי לצד השני של החדר", הוא מספר. "שמעתי מישהו צועק: 'נקטעה לו הרגל'. הסתכלתי על עצמי וראיתי מיד שהוא צודק. הוטסתי לרמב"ם אחרי שאיבדתי את ההכרה. בימים הבאים התברר לי גודל הנס. שמתי לב לדבר מאוד מעניין שהיה מוזר בעיניי: הרגל נקטעה, אבל חוץ מזה לא היו לי שום פגיעות. בדיעבד התברר שהפגז קטע את הרגל אבל לא התפוצץ. הוא פשוט נפל. יש לי תמונה שלו שלם אחרי הנפילה. חצי שנה הייתי בשיקום בתל השומר ולמדתי ללכת מחדש".

האם קטוע יד חייב בנטילת ידיים וברכה

כאשר נחשף הרב קצין לעובדה שהמלחמה הנוכחית צירפה אל מעגל הפצועים עשרות רבות של קטועים חדשים, חלקם אפילו קטועי שתי רגליים, החליט להצטרף למערכה והחל להשתתף במיזם 'הצעד הבא', שבו קטועי רגליים מסבבים קודמים עוזרים ומסייעים לפצועי גפיים מהמלחמה הנוכחית. פצוע שנקשר אליו באופן מיוחד הוא יששכר כהן, שגר ליד נתיבות. "כשהוא שמע אזעקת צבע אדום, הוא נשכב על הרצפה, ורסיס גדול קרע לו את הרגל". השניים נפגשו בשבת מרגשת במלון בירושלים לפני שלושה חודשים, שבה השתתפו כעשרים וחמישה קטועים חדשים ומספר דומה של קטועים ותיקים. "במהלך השבת ועוד לפניה היו כל מיני סדנאות של הסברים, של איך בוחרים פרוטזה ואיך אפשר לעשות ספורט וכדומה. עצם המפגש הבלתי אמצעי הוא מלמד ומעצים", מסביר הרב קצין. "הביחד הוא הרבה יותר עוצמתי. התמיכה כיום היא הרבה יותר משמעותית. מעבר כמובן למערכת הפורמלית הרפואית, ישנו הליווי החברתי, הפסיכולוגי, וזה דבר מדהים".

הרב קצין מתאר התפתחות דרמטית בתפיסה הטיפולית בקטועי גפיים: "יש הבדל גדול בין מה שהיה בזמני לפני ארבעים שנה, לבין מה שיש עכשיו. קודם כול ברמת הפרוטזות יש כאן צעידה משמעותית קדימה. אבל גם במבנה האנושי, כמו ארגון 'הצעד הבא' בראשות המנכ"ל רונן ליטווק, שעושים דברים יוצאים מן הכלל, כמו השבת שהזכרתי ועוד המון פעילויות בנושא של ספורט לנכים וליווי אישי. יש פרויקט שהוא עכשיו בשיאו, שנקרא: עמית מלווה. במסגרתו מצוותים קטוע ותיק לכל קטוע חדש, ואז הוא יודע שבכל שאלה ובכל בעיה, הוא יכול לפנות אליו ולהתייעץ איתו בגובה העיניים".

באותה שבת מרוממת בירושלים השתתף גם עמיחי שינדלר מכרם שלום. בבוקרו של שמחת תורה שינדלר שהה בממ"ד עם אשתו והילדים, כשמחבלים חדרו אליו הביתה. הוא החזיק את דלת הממ"ד בשתי ידיו, אך המחבלים הצמידו מטען לדלת וידיו נקטעו. "שינדלר סיפר לי שהוא הלך להתפלל אצל רבה של העיר העתיקה בירושלים, הרב נבנצל, וביקש לשאול אותו אם הוא חייב ליטול ידיים. יש לו יד אחת פצועה לחלוטין וביד השנייה שתי אצבעות. הרב השיב לו שהוא חייב בנטילה. ואז הוא שאל אם הוא חייב לברך על נטילת ידיים. זה מה שמטריד בחור שאין לו שתי ידיים? אם הוא צריך ליטול ידיים? אם הוא צריך לברך? לא ייאמן כמה עוצמה יש בדור הזה", מציין הרב קצין בהתפעלות.

הרב קצין מבקש להפריך את התדמית השלילית בנוגע ליחס המדינה לנכי צה"ל. "הרבה פעמים מתלוננים, אבל בהיותי נכה צה"ל אני יכול להגיד שהמדינה דואגת לכמעט הטוב ביותר. כדי לסבר את האוזן, לא אגיד לך בדיוק כמה הפרוטזה שלי עולה, רק אגיד שהיא עולה יותר מהרכב שלי. אלו פרוטזות יקרות, שיש להן מנגנונים חדשניים שמסייעים להולך. אצלי למשל הקטיעה היא מתחת לברך, אז אין לי שליטה עצמית. אני צריך לשלוט בצורה מכנית, טכנית, והמנגנונים מאפשרים לי לעשות את זה, וככה ההליכה שלי היא הרבה יותר טובה. בעזרת הפרוטזה המתקדמת אנשים יכולים ללכת אפילו שאין להם שתי רגליים, לפני 40 שנה זה היה כמעט בלתי אפשרי".

בתור אחד שביקר רבות במחלקת השיקום בתל השומר, הרב קצין נדהם מהאווירה המיוחדת ומהגילים הצעירים של הפצועים. "גיל הפציעה הממוצע ירד מאוד, והאווירה היא בסך הכול צעירה ותוססת. יצא לי לפגוש בחור קטוע שתי רגליים, שאמר: אתה יכול להתמקד בשלושת אלפים הדברים שאתה כבר לא מסוגל לעשות, ואתה יכול להתמקד בשבעת אלפים הדברים שאתה כן יכול לעשות. אז תתמקד בהם! מדהים לראות את העוצמה של החבר'ה, בלי ידיים, בלי רגליים אבל ממשיכים קדימה", הוא מציין בהערכה. "אני עדיין משתדל לשמור על קשר, לבוא למחלקת שיקום, לפגוש את החבר'ה ולראות במה אפשר לעזור".

השורשים והלב ברעננה

הקשר של הרב קצין עם העיר רעננה הוא שורשי ועמוק. "המשפחה שלי הגיעה לכאן לפני בדיוק מאה שנה, בשנת 1924. אבא של סבא שלי, שהיה רב בליטא, לקח את ילדיו ועלה ארצה בלי לדעת לאן יגיע. הם היו מעשר המשפחות הראשונות בעיר, כשהייתה כאן שממה", הוא מציין. כמו סבו ואביו, גדל גם הוא ברעננה. לאחר הפציעה והשיקום חזר להמשך לימודיו התורניים בישיבת כרם ביבנה, משם עבר לישיבת מרכז הרב והצטרף למחזור הראשון של 'ארץ חמדה'. בהמשך היה כמה שנים ר"מ בישיבת נתיב מאיר. "בשנה הראשונה שלימדתי שם, היה לי תלמיד שקראו לו עמוס הוכשטיין, מי שמשמש שליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית", הוא מזכיר בחיוך.

אחרי ארבע שנים קיבל הצעה להתמנות לתפקיד ראש ישיבת בני עקיבא ברעננה, ובתום שש שנים החליט לעבור לתחום רבני יותר והפך לרב קהילת 'לכו נרננה' ברעננה. אחרי כמה שנים עבר לצד השני של העיר, וכיום הוא משמש רב של שתי קהילות בעיר. נוסף על כך ייסד ברעננה בית מדרש שנקרא 'ראשית', שעורך מגוון פעילויות. "בשבת האחרונה קיימנו שבת מיוחדת לקראת ט"ו באב בנושא זוגיות ושידוכים. חיים פלק, מנכ"ל מעלה, נתן שתי הרצאות בנושא שידוכים, אחת לצעירים, אחת למבוגרים. הזוג יסכה ויונתן שומר נתנו שתי הרצאות על זוגיות, בהשתתפות ציבור גדול. כמו כן אני מלמד קורס ביהדות במכון הטכנולוגי בחולון, כרגע בעברית, עוד מעט גם באנגלית".

לאחר שנים רבות במגוון תפקידי רבנות בעיר רעננה, בעקבות פרישתו של הרב יצחק פרץ מרבנות העיר לאחר 60 שנה בתפקיד, הודיע הרב קצין על כוונתו להתמודד על משרת רב העיר. "אני מוכרח להודות שהפנייה הראשונית אליי הייתה לפני 25 שנה", הוא מחייך. "לפני 25 שנה קראתי ידיעה בעיתון שאני מועמד. אפילו לא ידעתי את זה עד שנפטר הרב האשכנזי. אז נותר הרב פרץ שיחיה לבדו בכהונה, עד שפרש לפני שנה. החלטתי להתמודד על תפקיד רב העיר, כמי שקשור לרעננה בעבותות של קשר, שמכיר את האוכלוסייה לעומק, וכמי שרואה אתגר גדול בשיפור מצבה של הרבנות", הוא מציין. "אני מאמין ברבנות שיכולה להיות בקשר עם כל הגוונים השונים של החברה, עם חרדים, דתיים וחילוניים, לדעת לעמוד איתם בקשר, להעניק להם מענה, להפעיל ולהשתדל לייצג את תורת ישראל. אני רואה בזה אתגר גדול".

הרב קצין בהחלט מודע לכך שרעננה היא עיר מעורבת, עם אוכלוסייה מגוונת. לכן מבחינתו המטרה היא להעמיק את הקשרים האישיים עם מנעד רחב של נציגי התושבים. "מכיוון שרב צריך להיות הרב של כולם, הוא צריך להיות בקשר עם כולם. אי אפשר כמובן להכיר את כולם, גרים בעיר כמעט מאה אלף איש, אבל חשוב להכיר את נציגי הגוונים השונים ואת הגורמים השונים. הייתי רוצה מאוד לפגוש בצורה מסודרת את מגוון הזרמים, כדי שאם בבית הספר החילוני ירצו להזמין מחר הרצאה שקשורה לחנוכה, יכירו את הרב וידעו שהוא כתובת, שיש לו מה לומר וששפתו נשמעת. כל זה כמובן לצד העשייה הרשמית של כל השירותים הדתיים, שגם אותם צריך לעשות ולדאוג לסדר ולעשות בצורה מקצועית, נגישה ומתאימה, שירצו גם לצרוך אותה".

בצד הפרקטי של תפקיד רב העיר, מרחיב הרב קצין, יש תחומים כמו שירותי נישואין וכשרות שבהם הרב הוא מנהל המערכת. "יש לדאוג שהדברים יהיו בצורה הטובה ביותר, המונגשת והראויה ביותר. אדם שחושש שהבגד שלו שעטנז, האם הוא בכלל יודע איפה אפשר לבדוק? האם כל המידע הדתי נגיש? הרבה פעמים הרגשתי שתושב העיר מקבל הרבה יותר מידע לגבי הקונצרטים שיש בחודש מסוים מאשר על שירותי הדת הניתנים בעירו. זה לא צריך להיות כך", הוא קובל. "היום, בעידן של נגישות אינטרנטית, התושב צריך לקבל מידע על כל השירותים הדתיים שלרשותו, והרבנות צריכה לסייע בכך. מצד שני, צריך לדעת לעמוד בקשר ולהפעיל את המערכת הרוחנית של העיר עם שיעורי תורה, פעילויות וכדומה. זה גם ליזום, וגם להיות בקשר עם כל הספקטרום הרחב של העיר, כדי שתהיה לו הזדמנות לבוא ולבטא את קולה של התורה".

לאחרונה הוציא הרב קצין ספר חדש על פרשת השבוע בשם 'חברותא'. זאת כחלק מתפיסתו שאחד התפקידים החשובים בדורנו הוא להנגיש את התורה. "יש היום הרבה ספרים שעצם הצלחתם היא ביכולת לפתוח את התורה. כך עשה ר' פנחס קהתי שפתח את המשנה, הרב שטיינזלץ והרב שוטנשטיין שפתחו את הגמרא. הדור שלנו בעצם מנגיש את לימוד התורה של כל הדורות. הספר רוצה לתת כלי ביד האדם היושב ליד שולחן שבת עם משפחתו, או בחברותא. הרצון הוא לקחת רעיון של דבר תורה לשולחן שבת, במקום לקחת מאמר ארוך שצריך להרחיב ולנסות לתמצת אותו. הספר הזה מנסה לתת על כל פרשה תשעה מדורים שונים, בנושאים שונים - פרשנות, מדרש, חסידות, הלכה, רש"י, ולהנגיש בצורה בהירה וברורה דברים קצרים, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם הלכה למעשה. בעזרת השם אני כבר עובד על הספר הבא, מתוך הרצון לקחת את התורה ולהנגיש אותה לכל הציבור כולו".