פיגוע הירי שבו נרצח בשבוע שעבר יהונתן דויטש הי"ד באזור צומת מחולה היה איתות נוסף למגמה של התגברות הטרור באזור בקעת הירדן, שאולי פחות מדוברת תקשורתית, אבל מטרידה מאוד את תושבי האזור.
ימים ספורים לפני הפיגוע פתחה חוליית מחבלים באש לעבר היישוב בקעות. אחרי זמן קצר הבינו בצבא כי היה מדובר בפיגוע משיכה, שבו האש שנפתחה נועדה לפתות את הכוחות לרדוף אחרי היורים, ולהגיע לזירת מטענים משמעותית שהתגלתה בקרבת מקום.
וזה קורה כל הזמן. כך לדוגמה בחודש יוני התגלתה הסתננות של שישה בני אדם, שלא זוהתה בזמן אמת על ידי כוחות סיור שהוזעקו למקום בעקבות התרעה, ורק בדיעבד גשש של צה"ל איתר אותה.
באפריל פתח מחבל באש במעבר נהר הירדן בצפון הבקעה, לאחר שחצה את הנהר. הכוח השיב בירי של כעשרה כדורים לעבר מקור הירי, ולנקודה הוזנקו כוחות גדולים של צה"ל. לא היו נפגעים בצד הישראלי, אבל נזק נגרם לג'יפ הסיור.
במרץ נתפסו שני חשודים חמושים ברובי קלצ'ניקוב סמוך למושב פצאל, וסיפרו בחקירתם כי חצו את הגבול מירדן במטרה להגיע ליפו. התברר כי השניים תכננו לבצע פיגוע ירי בעומק ישראל. באותו חודש נפצעו שלושה בני אדם כשמחבל, קצין באחד ממנגנוני הביטחון הפלשתיניים, ירה על כמה כלי רכב, בהם אוטובוס הסעות ממוגן.
בחודש ינואר פנו ראשי יישובים מבקעת הירדן, עמק הירדן ועמק המעיינות לשרים ולחברי כנסת וטענו כי במשך לילות רבים מתבצע ירי מאזור ירדן, קרוב ליישובים שלהם. מדובר בירי ירדני סמוך לגבול שמכוון לעבר סבך הצמחייה באזורים שונים בתוך נהר הירדן ולשטחה של ישראל.
כל אלו אירועים שפורסמו וזכו להד תקשורתי. תושבים באזור מספרים לנו שתקריות רבות נשארות מתחת לרדאר.
לצד זאת במערכת הביטחון מעריכים כי מתחילת השנה האזרחית ועד היום הסתננו לישראל דרך הגבול עם ירדן יותר מ־4,000 בני אדם. שיעור הנתפסים מהם הוא שולי מאוד - כמה עשרות. בגדר הגבול עם ירדן יש לא מעט פרצות, ומכשול חדש בינתיים לא נבנה וממתין לתקציב. בחסות המצב הזה ההסתננות הופכת קלה יותר, והקושי של כוחות הביטחון להתמודד איתה - גדול יותר.
על כך ניתן להוסיף את העובדה שבמערכת הביטחון רואים גידול ניכר מאוד בהברחת אמצעי הלחימה דרך גבול ירדן, למרות ניסיונות רבים וחלקם אף מוצלחים לסכל את ההברחה. לפני כמה חודשים פרסם העיתון 'ניו יורק טיימס' תחקיר שהצביע על נתיבי הברחת נשק איראני ליהודה ושומרון, ואחד העיקריים שבהם הוא הגבול עם ירדן.
היחסים העדינים בין ישראל וירדן, במיוחד על רקע המלחמה, גורמים כנראה לשני הצדדים להימנע כמה שיותר מעימותים בגבול וגם מהטחת האשמות הדדיות. אולי גם זה אחד מהגורמים להתדרדרות המצב הביטחוני בבקעת הירדן, שמורגשת בחודשים האחרונים. עם זאת יש לציין כי גם לפני המלחמה היו מי שאמרו שבמערכת הביטחון לא מקדישים מספיק כוח אדם לטפל בסוגיות הביטחון באזור.
הצפה מכוונת
מנכ"ל הביטחוניסטים, סגן אלוף (מיל') ירון בוסקילה, ששימש בעבר קצין המבצעים של אוגדת יהודה ושומרון וקצין מבצעים מיוחדים בבקעה, מסביר את הדרך שהובילה להתדרדרות הביטחונית בבקעת הירדן.
"אנחנו רואים יותר ויותר פיגועים מבקעת הירדן משתי סיבות: הראשונה, שכמות הסד"כ שיש שם היא קטנה ביחס למקומות אחרים ביהודה ושומרון, מה שמאפשר למחבלים לנוע בצורה יותר חופשית באזור. קל להם יותר להימלט, והיקף המארבים והפעילות המבצעית פחות בבקעת הירדן. הסיבה השנייה היא שהפעילות שאנחנו עושים ביהודה ושומרון מאז מבצע 'חומת מגן', גרמה למחבלים להידחק יותר מזרחה, למקום שהיום הוא סוג של ואקום. אנחנו לוחצים אותם בצפון השומרון ואז הם נדחקים לאזור גב ההר, ומשם נוח להם יותר ללכת מזרחה ולפגע מאשר לכיוון מערב ודרום. זה קרה גם בעבר אחרי חומת מגן, וזה אותו דפוס".
אחת הבעיות שנוצרות באזור היא היותו מקום מועדף על מבריחי נשק להעביר את סחורותיהם לפלשתינים ביהודה ושומרון.
"בגבול המזרחי עם ירדן צה"ל פשוט נכשל. הצבא אמור לשמור על הגבול ככזה שלא חוצים אותו, לא למטרות פליליות וודאי שלא למטרות טרור. למעשה, בהיעדר נוכחות מספקת של צה"ל וגם של הצד הירדני שפועל שם בעצימות פחותה בניגוד לעבר, אנחנו רואים במשך שנים יותר ויותר הברחת אמצעי לחימה דרך האזור הזה בהכוונה איראנית, במטרה להציף את השטח בנשק, גם ביהודה ושומרון וגם בתוך ישראל. צריך להבין שגם כשזה מגיע לידיים פליליות זה יוצר כאוס ביכולת המשילות של מדינת ישראל.
"האיראנים גם בונים על כך ומקווים שאותם אמצעי לחימה יופנו מפעילות פלילית לפעילות טרור נגדנו. ביהודה ושומרון הנשק הזה מגיע בעיקר לידיים של גורמי טרור, ועל כן אנחנו רואים תהלוכות עם המון אנשים שאוחזים בנשק, כי כמות הנשק שמגיעה ומציפה את השטח מכיוון ירדן היא עצומה. צה"ל לא מציב באזור כוחות בהיקף שאפילו מתקרב להיות מספק אל מול האתגר של הברחות הנשק, האתגר הביטחוני שמחבלים יוצרים בגב ההר, ואם זה יימשך נראה עוד עלייה באירועי הטרור בבקעה".
איך אתה מסביר את המצב הזה?
"צה"ל במידה רבה די מתעלם מההברחות מאזור הבקעה, כי הוא מתעסק בכאן ועכשיו - ונקודת המוצא היא שההברחות לא מייצרות פיגוע בטווח הזמן המיידי. נכון, הרבה מאוד אמצעי לחימה מוכנסים ליהודה ושומרון ולשטחי ישראל, אבל בצה"ל מסתכלים על כך בתור בעיה בטווח הבינוני והרחוק. כיום יש בעיה לתגבר את הכוחות בגלל המלחמה, אבל גם לפני 7 באוקטובר צה"ל לא ממש תכנן לתגבר את הסד"כ שם. להפך, הוא דווקא הפחית אותו, גם משיקולים כספיים.
"היום אנחנו מתמודדים גם עם אתגרי טרור וגם עם אתגרי משילות בגלל אותו היעדר כוח מספק בבקעת הירדן, גם בשל חוסר באמצעים לטיפול בהברחות באזור, ולדעתי כאמור צה"ל נכשל כאן כישלון גדול".
איך אפשר לשנות את המצב הזה? אתה רואה מוטיבציה במערכת הביטחון לשנות אותו?
"אני רואה את המצב משתנה בהחלטה של אלוף הפיקוד הנוכחי אבי בלוט. אני מזהה יותר תנועות של סד"כ שמופנה לבקעת הירדן, בעיקר נוכח התגברות הטרור. כרגע מדובר בעיקר בכוחות של משמר הגבול, וייתכן שהפתרון כרגע הוא להקים את המשמר הלאומי, להחזיר את משמר הגבול לייעוד המקורי שלו - שמירה על הגבולות - ולצייד אותם באמצעים הנדרשים. זה אירוע אסטרטגי שאם לא ניתן לו מענה, האמל"ח ימשיך לזרום ליהודה ושומרון ונמשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמנו.
"בסוף המלחמה שלנו היא לא רק נגד הרצון אלא גם נגד היכולת. הרצון של חמאס לפעול נגדנו ברור, ואמצעי הלחימה שזורמים פנימה למעשה מעניקים לרצון הזה גם יכולת לפעול נגד ישראל".
אוגדה מזרחית
חבר הכנסת דן אילוז, יושב ראש השדולה לריבונות בבקעת הירדן תחילה, קורא בשיחה עם 'בשבע' למערכת הביטחון לשנות את החשיבה בכל הקשור לאזור. "המצב הביטחוני בבקעת הירדן מצביע על הצורך הדחוף בהערכה מחודשת של נוכחות הכוחות באזור. אומנם אנו מעריכים את מאמצי מערכת הביטחון, אך ברור כי ישנו פער משמעותי בין האיומים הגוברים לבין המשאבים המוקצים".
הוא גם מרחיב בסוגיה: "הגבול עם ירדן, בשל מיקומו האסטרטגי והחולשה הפוליטית בירדן, הפך לזירת פעילות עוינת, בין השאר בעקבות הניסיונות האיראנים לבנות מסלול ישיר מטהרן דרך עיראק, עד ירדן ומשם ישר אלינו. יתרה מזאת, אותו גבול הפך בשנים האחרונות לציר הברחות מסוכן, דרכו חודרים גם כלי נשק רבים שמשמשים בקלות את הטרור. בישראל עוד לא נפל האסימון, עלינו להבין כי איננו יכולים להסתמך על גורמים חיצוניים, והבטחת ביטחון האזור מחייבת נוכחות צבאית משמעותית, יחד עם מערך מודיעיני מתקדם".
אתה מקדם מהלך להחלת ריבונות בבקעת הירדן. האם לא נכון שיהיה מענה ביטחוני טוב יותר לפני החלת ריבונות?
"השאלה אם יש לתת עדיפות להתיישבות או לביטחון בבקעת הירדן אינה במקומה. שתי המטרות הללו אינן סותרות אלא משלימות זו את זו. ההתיישבות, ביטוי לריבונות הישראלית, תורמת באופן משמעותי וישיר להגברת הביטחון באזור, שיגיע יחד עם נוכחות יהודית־ישראלית מוגברת".
כיצד לדעתך אפשר ונכון לפתח הרתעה באזור הבקעה?
"ללא ספק, הרתעה היא מרכיב חיוני בהתמודדות עם האיומים הביטחוניים בבקעת הירדן. בתוך כך הריבונות הישראלית על האזור, המשקפת את הזכות ההיסטורית והביטחונית של העם היהודי, מהווה את ההרתעה האולטימטיבית. עלינו להתחיל לגבות מחיר בשפה שאויבינו מכירים - שטח".
אחרי הרצח של יהונתן דויטש פתח צה"ל במבצע מיוחד בהשתתפות מאות לוחמים שהוקדש לזכרו ונקרא 'קשת יהונתן'. הכוחות, בפיקוד של מח"ט הבקעה אלוף משנה אביב אמיר ובהובלת אלוף הפיקוד אבי בלוט, פעלו באזור הכפרים טמון וטובאס באופן אינטנסיבי במשך יותר מ־12 שעות ופגעו בתשתיות טרור ובמחבלים בבקעת הירדן. במסגרת זו, לראשונה אי פעם באזור, חוסל מחבל על ידי כלי טיס של חיל האוויר. בצבא רואים במבצע הזה התחלה של מהלך ולא תגובה חד פעמית.
יחד עם הגדלה ניכרת של היקף הכוחות בבקעה, בימים האחרונים דווח כי הרמטכ"ל צפוי להכריע בנוגע להקמת אוגדה חדשה לאורך גבול ירדן בשל האיומים הגוברים באזור. בגלי צה"ל דווח כי האוגדה החדשה, אם תוקם, תיפרס לאורך מאות קילומטרים של קו הגבול, מאזור בית שאן ועמק הירדן ועד לדרום הערבה ושדה התעופה רמון. היא תתמודד גם עם האיומים הפנימיים מתוך יהודה ושומרון, כמו סיכול פיגועי טרור והגעה ליוזמיהם.
בצה"ל חוששים מערעור היציבות בגבול הירדני, כאשר הגורם העיקרי שמעוניין בערעור המצב הוא איראן, שמנסה להבריח אמצעי לחימה ולהפעיל מיליציות באזור.
גורמים בצבא מציינים כי הצבא פועל מסביב לשעון לצד כיתות הכוננות וצוותי החירום, להגנה לכל אורך הגבול, תוך פעילות מתמדת לשיפור מרכיבי הביטחון. עוד הם מוסיפים כי "יכולות אמצעי הגילוי והתצפית לאורך הגבול משתפרות כל העת, ובתוך כך הוקמו והורחבו יחידות מיוחדות לתגובה מהירה הנותנות מענה לאירועים מתפרצים לאורך הגבול".
אין ספק שסוגיית בקעת הירדן מטרידה מאוד את הצבא ונמצאת על שולחנם של מקבלי ההחלטות בצה"ל. התושבים מצפים לשינוי, בעיקר אחרי 7 באוקטובר, גם באופן החשיבה אבל גם באופן מעשי, כזה שיורגש בשטח ויחזיר את תחושת הביטחון שהולכת ופוחתת ככל שהתקריות והפיגועים מתגברים.
***