בשנים קודמות אולי לא שמנו לב לתאריך הזה, אבל השנה הוא חשוב במיוחד: היום תתקיים האזכרה הרשמית לנרצחים של פרעות תרפ"ט. 95 שנים מלאו לרצח האכזרי בשנת 1929 של 133 יהודים.
מה שקרה בתשפ"ד קשור למה שקרה בתרפ"ט. המתקפה – הפתיעה מאוד. היא הייתה בניגוד לקונספציה, בניגוד להנחת היסוד של היהודים, שוחרי שלום שבאו רק לפתח את הארץ. התגובה הבינלאומית – הייתה חלשה וצבועה. והאכזריות – הייתה בלתי נתפסת.
ביישוב היהודי בחברון ובערים נוספות נרצחו ילדים, נשים, גברים, משפחות, על ידי מוסלמים צמאי דם, שחלקם היו שכנים שלווים עד אותו יום.
שימו לב לתגובות של ההנהגה אז. יצחק בן צבי אמר אחרי הטבח דברים שחשובים גם היום: "הרוצח לא הפלה בין זקן לנער, בין גבר לאישה, בין רב לבעל מלאכה. אחרי חורבן קהילת יהודי עזה (!), עברו התושבים לחברון והביאו איתם את דלת בית הכנסת משם. וכעת – הפרעות פרצו באופן סמלי במקום שאותו אברהם אבינו קנה, בכסף מלא".
מנחם אוסישקין אמר אז: "בטבח חברון אשמים הערבים, המסיתים והמוסתים. אשמים גם אנו היהודים על כך שהתרשלנו בבניין הארץ".
והרב קוק, הרב הראשי, שמע תחילה על מספר ההרוגים והפצועים, והתעלף. הרב אריה לוין סיפר: "הוא בכה וכאב על כל קורבן, כאילו זהו בנו או אחיו. זו הייתה הדרגה של אהבת ישראל שלו".
אבל אחרי שהתאושש, החל לפעול בתקיפות: "הוא לא פנה לשלטון הבריטי כמו מי שמבקש ומתחנן, אלא כתובע משפט. הוא לא חשש להרגיז את השלטון הזר אלא דיבר איתם בזעם של נביא אמת, בשם אלוקי האמת, ודרש צדק".
התקדמנו הרבה, אבל כל הלקחים האלה עוד רלוונטיים. לזכרם של אחינו מתרפ"ט. לא נשכח גם אותם.