
נס גדול התרחש באמריקה! סוף סוף יהודי אמריקה יכולים לומר "נס גדול היה פה". לא שמעת על זה? רב אורתודוקסי באמריקה אמר לקהילתו "השעון מתקתק.
הגיע הזמן לעזוב את אמריקה ולחזור הביתה לישראל!" מדהים! הקמת מדינת ישראל לא הספיקה כדי לגרום ליהודי אמריקה לעלות על המטוס. התחדשות הבנייה המופלאה של האומה היהודית בארץ הקודש לא הספיקה לגרום ליהודי אמריקה להתעורר. קריאת התורה השבועית בשבת וקריאה בספרי הנביאים לא הספיקו כדי לגרום ליהודי אמריקה להקשיב.
בדיוק כפי שהרב קוק הזהיר לפני תשעים שנה במהלך דרשת ראש השנה המפורסמת שלו בבית הכנסת צ'ורבה, נדרש שופר טמא של אנטישמיות כדי לאלץ את יהודי אמריקה להבין שהם לא שייכים לארץ נוכריה.
רב אורתודוקסי צדיק אחד. אולי שניים. בכל ארצות הברית, רק קומץ רבנים אמיצים הרימו את קולם לקרוא ליהודי אמריקה לעלות לארץ. היהודים עצמם ושאר ההנהגה היהודית האמריקאית עדיין נאחזים בפנטזיה שגלות הזהב תימשך לנצח.
כאשר ה' התגלה לראשונה למשה ליד הסנה הבוער, הוא ציווה על משה לצאת למשימה להוציא את היהודים המשועבדים ממצרים ולהובילם לארץ המובטחת. בנאמנות, משה התעמת עם פרעה והעביר את צו ה' "תן לעמי ללכת!" זעקת החירות הזו הפכה לזעקתו של תיאודור הרצל ולאחר מכן במהלך המאבק למען יהדות ברית המועצות – "תן לעמי ללכת!" כיום זעקת ההנהגה היהודית ברחבי הגולה התהפכה להיפוך הגמור: "תנו לעמי להישאר!"
במקום להשתוקק לגאולה במולדת היהודית, היהודים שנותרו בארצות הגויים זועקים "הבה נישאר כאן בין הגויים, בארץ לא שלנו!" הם דורשים את זכותם הדמוקרטית כאזרחי אמריקה וצרפת ואנגליה ובלגיה, להישאר אזרחים נאמנים של מדינות גויות אלה, חופשיים לחיות שם בחופש ובשוויון כמו כולם. אבל יהודי התפוצות אינם אזרחים כמו כולם - הם יהודים, ויהודים תמיד יהיו זרים ולא שייכים בארצות זרות. ועכשיו היום, עם התפוצצות האנטישמיות בכל העולם, יהודי התפוצות זועקים באופן טרגי: "תנו לעמי להישאר!"
באמריקה, הפדרציה היהודית זועקת "תנו לעמי להישאר!" ועידת הנשיאים האמריקנית של ארגונים יהודיים גדולים זועקת "תנו לעמי להישאר!" הקונגרס היהודי האמריקני זועק "תנו לעמי להישאר!" התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות האמריקאיות זועקות "תנו לעמי להישאר!" מועצת הרבנים של אמריקה זועקת "תנו לעמי להישאר!" קהילות אורתודוכסיות מודרניות ברחבי אמריקה זועקות "תנו לעמי להישאר!" ארגון ליובאוויטש זועק "תנו לעמי להישאר!" הליגה נגד השמצה זועקת "תנו לעמי להישאר!" ארגון הלל וקבוצות הסברה פרו-ישראליות בקמפוסים בקולג' זועקים "תנו לעמי להישאר!" עיתונים יהודים אמריקאים זועקים "תנו לעמי להישאר!" הנדיבים הגדולים של יהדות אמריקה זועקים "תנו לעמי להישאר!""
למרות שהאדמה בוערת מתחת לרגליהם, יהודי אמריקה זועקים "תנו לעמי להישאר!" "תנו לנו להישאר אמריקאים נאמנים", הם מתחננים. "אל תכריחו אותנו לעבור לישראל. אנחנו כבר לא בני ישראל! אנחנו בנים של אמריקה. יש לנו דרכונים אמריקאים כדי להוכיח זאת. אנחנו מעדיפים להישאר כאן כמיעוט בארץ הפלאות שלנו. השנאה הזמנית תעבור!"
על פני קשת הארגונים היהודיים ברחבי התפוצות, העלייה לא נמצאת על סדר היום של אף אחד. פה ושם רב אמיץ אולי יעז לדבר על המצווה הגדולה של ישוב הארץ, אבל לא קיימת תנועת עלייה. בצפון אמריקה, ארגון נפש בנפש הממוקד בירושלים עובד קשה כדי להציל את כל היהודים האמיצים שהוא יכול, אבל אותם אלפיים עד שלושת אלפים עולים חלוצים מגיעים מדי שנה, בין אם בזמנים טובים ובין אם בזמנים רעים, זה זרזיף עצוב של יהדות ארה"ב.
החודש נקרא בתקשורת על "מספר השיא" של עולים חדשים המגיעים בטיסה-אחר-טיסה מאמריקה, אבל קיבוץ הטיסות במהלך הקיץ הוא רק גימיק יחסי ציבור שאורגן על ידי ראשי החברות השונות. סוכנויות העלייה לתת להם הזדמנות לשאת נאומים גרנדיוזיים. אמנם אנו שמחים עם הגעתו של כל יהודי לארץ ישראל, אך סך העולים השנתי יהיה זהה לשנה שעברה ובשנה שלפני כן, ואף נמוך ממספר היהודים שהגיעו בעקבות בהלת הקורונה. כשלוש אלף מתוך בערך חמש מיליון היהודים באמריקה.
רבים מיהודי התפוצות תומכים בישראל מרחוק, תורמים סכומי כסף גדולים למען שפע של מטרות בישראל, ומגיע להם על כך שכר מן השמיים וישר כוח כנה. אחרים תומכים בישראל במישור המדיני, ומנסים להשפיע על מדיניות החוץ לטובתה של ישראל. אבל תפיסתם את ישראל כמולדת יהודית דומה יותר לנוסטלגיה מאשר לכמיהה אמיתית לחיות כאן. באופן טראגי, יהודי התפוצות שכחו לאן הם באמת שייכים. אבל ה' לא שכח. הוא שולח את האיבה של האנטישמים של היום כדי להזכיר לנו מי אנחנו. להזכיר לנו שאנחנו לא שייכים לארצות זרות, בדיוק כפי שהוא הזכיר לנו פעם אחר פעם בנדודינו על פני הגלובוס בכל פעם שהאמנו שסוף סוף מצאנו מקלט בארץ נוכרית ידידותית.
זה כמעט מאוחר מדי להימנע מהבלתי נמנע. כבר עכשיו, ההתבוללות הרסה שבעים אחוזים מיהדות התפוצות. עם העלייה באנטישמיות שבוודאי תגבר ככל שישראל תיאלץ להגן על עצמה מפני אויבים שקמים מכל עבר, יהודים בתפוצות ימצאו את עתידם פחות ופחות בטוח. ובכל זאת יש סיכוי. בתור התחלה, רבנים בישראל צריכים לקרוא ליהודי התפוצות לעלות בקול הרבה יותר חזק.
ממשלת ישראל צריכה לצמצם את המכשולים הבירוקרטיים העומדים בפני עולים, לבנות מרכזים חדשים אטרקטיביים של קליטה, ליצור הזדמנויות עבודה בצורה אגרסיבית יותר ולקבל את כל הסטודנטים בידיים פתוחים, לקבל בקלות את הקרדיטים שסטודנטים כבר אספו בחו"ל - שלא כמו הביוקרטיה הבלתי גמישה במערכת הקיימת כיום, אשר מכבידה על עולים פוטנציאליים רבים.
מאז קום המדינה, ממשלת ישראל וסוכנויות העלייה שלה לא הצליחו למשוך עולים מהמערב. בארבעים השנים האחרונות, מאז שעבדתי במרכז העלייה לישראל של הסוכנות היהודית במנהטן, כאב לי מיעוט העולים מאירופה ומצפון אמריקה שכן מגיעים כל שנה.
כיום, למעלה ממחצית מהעולים החדשים לישראל הם לא יהודים. אני מאמין שיש להקים מיד ועדה ציבורית לאומית שתנתח את פעולתן של סוכנויות העלייה הרשמיות, כדי לראות כיצד מנוצלים התקציבים העצומים שלהן, ולקדם את השינויים הנדרשים כדי להחזיר הביתה את יהודי המערב המאוימים. אולי לא מאוחר מדי לשנות את הקריאה של "תנו לעמי להישאר!" בחזרה לזעקה המקורית של "תן לעמי ללכת!" כפי שאנחנו מתפללים "אור חדש על ציון תאיר" וכפי שמכריז הנביא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים."