"פיגוע ירי מרכב חולף לעבר רכב ישראלי אירע לפני זמן קצר", זוהי כותרת שלצערנו הרב כבר התרגלנו אליה.
מרוב שהתרגלנו, לא שמנו לב שלא צוין בידיעה מי היורה? הרי ברור שכאשר מחבל ערבי יורה על אזרח יהודי תמים הוא יורה עליו מהיכן-שהוא, אז מדוע כל כך קריטי למנסחי החדשות לציין מהיכן בוצע הירי תוך השמטת זהות היורה?
מדוע מתקבל הרושם כאילו הנרצחים הם קורבנות הסכסוך המשתולל בעולם הרכב? ככה סתם: ירי מרכב חולף. מי מאיתנו לא ראה פעם רכב שמחליט לרסס באש עוברי אורח תמימים?.. קורה!
לא הייתי מתעכב על סמנטיקה, אם לא היה קשר בין הניסוח המעוות של הידיעה לבין התכיפות המחרידה של אירועי הירי הללו. אך הקשר ביניהם בוהק באדום עז. מסתבר ששינויים בטרמינולוגיה עולים לנו בדם. בואו נדבר רגע על איך שמתנסחים פה:
משחר האנושות, עמים נלחמו זה בזה. המאבק היה על טריטוריה, על שליטה אזורית, על מקורות מים ומזון, לעיתים הוא נבע מרצון לקחת עבדים ושפחות ולהשית מיסים כבדים, מאימפריאליזם כוחני או מניסיון להשליט בכוח הזרוע את הדת ולהכרית את הכופרים בה. כל אדם שויך לעם שלו, והעם היריב נקרא אויב.
לפני כמאה שנה הוחלפה המלחמה באויב במלחמה בטרור. זהו שינוי דרמטי. טרור זו תופעה, ולא אנשים. אין בעיה בערבים, הבעיה היא בטרור הערבי. ממילא, לא צריך לחסל את האנשים, אלא צריך לחסל את הטרור. איך? בין השאר גם על-ידי הגדלת מכסת הפועלים, הטבת מצבם הכלכלי של ערביי יו"ש, ומחוות נדיבות.
מכאן כבר קצרה הדרך למסקנה המתבקשת שטרור הוא לא ענין לאומי אלא תופעה בינלאומית. "ישראל ניצבת בחזית המלחמה בטרור העולמי" זה מסר שחזר רבות בפי מנהיגינו. אין כבר אנטישמיות, יש טרור עולמי שסתם אנחנו לרוע מזלנו חוטפים ממנו הכי הרבה. ולפיכך, אנו למעשה 'מגן-המערב' ומצופה ממדינות הקואליציה לתמוך בנו במלחמתנו-מלחמתם.
למי שמבין כבר לאן זה הולך, השלב הבא הוא: שכיון שטרור זה לא אנשים אויבים ורעים אלא תופעה, והתופעה הזו היא לא ענין לאומי, היא לא פוסחת על שום אומה ולשון, וגם אצל היהודים יש טרור! כך למעשה נולדה לה הבדותא המכונה 'טרור יהודי'.
אין פה מלחמת יהודים וערבים, אלא רק טרוריסטים משני הצדדים, שמפריעים לכולנו לנגב חומוס בדמשק ולשיר שיר לשלום. הם הבעיה! הקיצוניים, המשיחיים, הקנאים. הם המכשול לשלום. הם האויב. לא חמאס.
פעולת הטרור מוצגת כעומדת לעצמה, לא כפועל יוצא מחינוך והסתה לרצח, לא כפעולה אופיינית לאומה רצחנית, אלא רק 'תקלה' לא מייצגת. 'טרור בודדים'. מה לא קרה לכם שיצאתם לדקור אזרחים כשנכשלתם בטסט?! קורה!
לכן כמעט שאין הרתעה וענישה קולקטיבית אלא רק סיכול מקדים. כמו שוטרים שמחפשים גנב, צה"ל מחפש טרוריסטים. הוא לא הבחין בדרך למעצר המחבל שכל קירות הכפר מלאות תמונות שהידים וכתובות בשבח המחבלים. הוא מתעלם מכך שאחרי שהוא יהרוס למחבל את הבית הרשות הפלסטינית תבנה לו בית מפואר יותר (צה"ל 38?), ותשלם לו משכורות שמנות לפי מספר היהודים שרצח. רק המחבל הוא הבעיה, ולא זולתו. היתוש הוא הבעיה, ולא השלולית שהולידה אותו.
עתה יובן מדוע דובר-צה"ל מתעלם במכוון מהמעורבות הזועקת לשמים של הרש"פ בטרור. באמת מה אשמה הרשות שעובדיה בחרו בדרך הטרור? היא הפרטנר לשלום! ואם לא די בכך, הפצ"רית אסרה על צה"ל לחסל את חוטפי משפחת ביבס מארגון 'אדוני השממה', כיון שאינם מוגדרים ככוח שנמצא בלחימה מול ישראל! גם את משתתפי הטבח היא אסרה לחסל, כי הם רק טבחו, אנסו וערפו ראשי תינוקות – אבל הֵי, אין להם שיוך ארגוני!
לאחר כל פיגוע, אוהבים להצהיר במערכת הביטחון: "ידו הארוכה של צה"ל תשיג את הרוצחים" או זה: "נבוא חשבון עם הרוצחים השפלים". ומה עם הרצח הבא? כיצד אתם מתכוונים למנוע אותו? צה"ל איננו צבא התקפה לישראל, לצערנו גם לא צבא הגנה, אלא צבא התגובה והסיכול. שינויי הלשון הללו הם סימן לעומק הריקבון שפשה בצה"ל, אך הם גם סיבה לתרדמה שאפיינה אותנו עד השביעי באוקטובר. תחילת התיקון הוא בניסוח נכון. שפה יוצרת תודעה יוצרת מציאות.
לסיום, בימים אלו אנו מציינים 95 שנה לפרעות תרפ"ט. בעקבות המאורעות, פרסם הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור הודעה חריפה בעיתונות, שאף הודפסה והופצה על ידי אווירונים מעל ירושלים. שימו לב כיצד התנסח הנציב הבריטי דאז (הלוואי על דו"צ תגובות כאלו):
"שבתי מאנגליה, ולחרדתי מצאתי את הארץ במצב של אי-סדר והיא שלל למעשי אלימות בלתי חוקיים. מתוך אימה למדתי לדעת את מעשי הזועה אשר עשו חבורות אנשי בליעל צמאי דם ורוצחים פראים לבני היישוב העברי מחוסרי מגן מבלי הבדל מין או גיל ואשר נלוו, כמו בחברון, במעשי פראות בל יתוארו, בשרפת בתים וחוות בעיר ובכפר ובמעשי שוד והרס. הפשעים האלה הביאו על ראש עושיהם את קללת כל עמי התרבות בכל קצוי תבל. חובתי הראשונה היא להשליט סדר בארץ, ולהעניש באופן חמור את אלה אשר ימצאו אשמים במעשי אלימות..."
על החתום: ג'.ר. צנסלור, נציב העליון ומפקד ראשי". ('דבר', 2 בספטמבר 1929).
אם הגענו למצב שצריך ללמוד מהבריטים כיצד לטפל בטרור הערבי, מצבנו חמור. אם דו"צ מתקשה, הנה הצעה לניסוח: "רוצח ערבי צמא דם ירה ממכוניתו באזרח יהודי למוות. וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. צה"ל וכוחות הביטחון ייקחו את נקמתו גם מידי שולחיו וסביבתו התומכת של הרוצח השפל". ביום שדובר צה"ל יתנסח כך, אולי רכבים יפסיקו לירות זה על זה…
הכותב הינו חבר בארגון 'תודעת זהות' ומרצה במיזם 'דור הניצחון'.
לתגובות: ori15cohen@gmail.com