"אני כבר 20 שנה הולכת למטפלים הכי נחשבים, ניסיתי כמעט את כל השיטות ואני מרגישה שכלום לא עזר לי. אני ברמת מודעות מאוד גבוהה ולמרות זאת, לא הצלחתי להפסיק את הנטיות השליליות שלי", אמרה אתי בעצבות.
"למה את מתכוונת ב'נטיות שליליות'?", שאלתי בסקרנות.
"אני מרגישה שאני לא מצליחה להפסיק להתעסק בכעסים, פחדים ובכל הדברים שמעציבים אותי בחיים. אני רואה רק את מה שאין וחסר לי. במילים אחרות, כמו שאמרתי למטפלת הקודמת שלי: כנראה שטוב לי כשרע לי. ואת יודעת מה? נמאס לי מזה ואני רוצה שתסבירי לי למה אני נמשכת ככה למקומות השליליים האלה", שאלה אתי בחוסר אונים.
"זה בגלל שהקב"ה רוצה שתהיה לך בחירה אמיתית בין הטוב לרע. אם היית מתנהלת כל חייך בצורה שכלית, סבירות אפסית שהיית בוחרת בדברים שרעים לך באופן מודע. בעצם, לא היית בוחרת בכלל. היית חיה על העדפה אוטומטית קבועה של אותם דברים טובים כי יש להם יתרון מובהק וברור. בחירה נוצרת רק בין דברים שאין העדפה חזקה יותר לאחד מהם.
על מנת לייצר איזון בין הטוב לרע ולאפשר בחירה, הקב"ה נתן עדיפות למקום הרע שאליו את נמשכת, לאותם דמיונות שמנפחים אותנו ואנחנו מאמינים שאם יהיה לנו אותם, נהיה מאושרים. המאבק הזה בין הטוב לרע הוא הדבר היחידי שבאמת מאפשר לנו בחירה אמיתית בנפש.
הבעיה היא שכאשר לא לומדים לעבוד עם המנגנון הזה בצורה נכונה, הפעולה שנוצרת היא הפוכה, והמקום הרגשי השלילי שאליו את נמשכת מתחיל לנהל את השכל. זה יוצר העדפה מובהקת שמנטרלת לך את יכולת הבחירה. שימי לב, מה עובר עליך כשאת פוגשת מחשבות שליליות או דמיונות לא רצויים?" שאלתי אותה.
"אני מרגישה שהם נדבקים בי ואני לא מצליחה להשתחרר מהם", ענתה אתי.
"ומה קורה כשמחשבות ורגשות חיוביים מגיעים אליך?" שאלתי.
"אני מרגישה שאני לא מצליחה להאמין להם, לא משנה כמה אני מנסה. אני מיד שולפת את עצמי החוצה, ובמקרה הטוב, מסתכלת עליהם מהצד ומנסה להבין אם יש בזה קצת אמת. אולי כדאי להאמין לזה?" היא שאלה.
"איך אני אמורה לעבוד עם המנגנון הזה בצורה הנכונה?" שאלה אתי.
"כל עוד לא תרכשי כלים שיעזרו לך לדעת איך לצאת מעצמך, לא תוכלי להיפגש עם עצמך. הכלי שנלמד לעבוד איתו הוא כלי 'דמיונובע' של דו-שיח. המקום שבו את כלואה הוא מעין הגדרה של עצמך משנות חייך הראשונות, שכנראה נוצרה מהמשובים שקיבלת מהסביבה שלך. קיבלת אותם כמציאות מוחלטת מגיל צעיר, ולכן מישורים אחרים של האישיות שלך לא קיבלו מקום ולא הצליחו להופיע".
"למה?" שאלה.
"כי הם היוו איום והכחשה למציאות המוכרת והנוחה שלך, ומקום הישרדותי מיד הרחקת אותם. מתוך המרחב העצום של הנפש שלך, של מי שאת באמת, נשארה פינה מצומצמת וקטנה, הפינה של אתי. הפינה הזו לא אפשרה לך לממש את המרחבים האדירים שנמצאים בתוכך".
"אז איך הדו-שיח הדמיוני הזה יעזור לי?" שאלה אתי בקוצר רוח.
"כל מה שאנחנו רוצות זה לאפשר את הופעת מכלול החלקים שבתוכך. לתת להם ללמוד לתקשר אחד עם השני, ומתוך זה, לאט לאט, להתקרב ולגלות את המהות האמיתית שלך".
"זה שאני לא מאפשרת לכל החלקים שבי להופיע, זה מה שתוקע אותי בחיים?" שאלה.
"זה בגלל שאת פועלת דרך חלק אחד מתוך מבנה האישיות שלך, והרבה פעמים החלק הזה אינו מתאים לשלב הזה של החיים. זהו חלק שהתרגלת לחשוב שהוא מגן עליך ומתגמל אותך, אבל הוא לא רלוונטי להתמודדות הבוגרת שלך, שבה חלקים אחרים אמורים להופיע ולקחת פיקוד. ככה נתקעת עם החלק הזה, ועד היום את חוזרת על אותם דפוסים.
אבל יש בשורות טובות…"
"איזה בשורות טובות כבר יכולות להיות?" שאלה בחשדנות.
"אותם כוחות, אותם פתרונות ותובנות שיכולים לשנות לך את המציאות, מתדפקים על דלתך כל הזמן ומנסים להופיע. המקום המצומצם, הפינה של אתי, הוא מעין צילום מסך מאוד שטוח של השכל, עם חוקיות שאת רכשת מהעולם ואיתו את פועלת, ובה את שבויה. זה לא באמת השכל שלך. אנחנו נלמד לעקוף את השכל הזה ונתחבר לשכל עמוק יותר שמגיע מעצם הנפש, שהוא גילוי של האינסוף שבתוכנו".
"אז למה דווקא דמיון?" שאלה.
"חלק מהיתרון הגדול בעבודה עם דמיון הוא שהדמיון עוזר לנו לעקוף את השכל המגביל. בתהליך של דמיון, אני לוקחת דימוי זר למציאות המוכרת לי, ומאפשרת לעצמי לחוות את המציאות דרך עיניו".
"איך זה חלק נוסף שלי? זה נשמע כמו חלק זר אלי, לא?" שאלה.
"להפך, אותו דימוי מאפשר לכל המקומות שאת פוחדת לתת להם במה ומאיימים עליך להופיע ולהיפגש עם עצמך בצורה הנקייה ביותר, כי אין עליהם הגבלות שכליות.
נלמד לעבוד עם שני מצבי תודעה:
א. להסתכל על הדבר מבחוץ.
ב. לחוות את הדבר מבפנים.
כשאני מסתכלת על הדבר מבחוץ, הוא נכנס לפרופורציה, הוא הולך וקטן ואני מתרחקת ממנו. יש לזה הרבה יתרונות, כמו מבט שקול וראייה רחבה יותר. כשאני רואה את הדבר מתוכו, הוא מתעצם ואני הופכת להיות הדבר. זה ממש מגדיר את מי שאני באותו הרגע. בואי ניקח רגש שחווים אותו פעמים רבות כשלילי. נניח שאת חווה עכשיו פחד. אם תסתכלי עליו מבחוץ, תוכלי להגיד שיש בתוכך פחד, אבל יש גם בתוכך כל מיני חלקים אחרים. כשאת הופכת להיות הפחד, את חווה אותו במלוא עוצמתו".
"ומה לגבי רגש חיובי?" שאלה.
"נניח שאת חווה אהבה. אם תסתכלי על האהבה מבחוץ, תרגישי שיש קצת אהבה, אפילו קטנה ושולית. אם תכנסי ותחווי את האהבה מבפנים, תמלאי את כל המציאות שלך באהבה. אנחנו רוצות להחזיר את מנגנון הבחירה אלינו, ללמוד מתי אנחנו בוחרות לצלול פנימה ומתי אנחנו בוחרות לחוות את הדבר מבחוץ בצורה מושכלת. כל פעם שייפתח בפנייך חלון עם חוויות חיוביות, נתרגל צלילה פנימה, וכל פעם שתחושי חוויות שליליות, נתרגל שאיבה החוצה על מנת להסתכל עליהן מבחוץ".
"אז אני צריכה לעשות הכל על מנת לא להישאב לרגשות השליליים שלי?" שאלה אתי.
"לא. את תלמדי להיות מסוגלת לפעמים לצלול לתוך הרגשות השליליים שלך, אבל בלי פחד. נבנה יחד מיומנות שבה כל פעם שתצללי לתוך רגשות שליליים, תוכלי להוציא את עצמך בכל עת שתרצי. זה שריר שנלמד לפתח והוא ייתן לך עוגן משמעותי. הרבה פעמים, האור הכי גדול נמצא במקומות שנראים לנו הכי חשוכים ומפחידים ואף פעם לא העזנו לפגוש באמת. ככל שהמדרגה של החושך גדולה יותר, כך האור שם גבוה יותר. כלי הדו-שיח בדמיון הוא כלי משנה מציאות. כשתלכי עם התודעה הזאת, תוכלי לשנות לעצמך את כל החיים".
בהשראת שיטת דמיונובע (מתוך לימודי הכשרת המנחים במכון דמיונובע).
******************
חנה דיין
טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים
פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש
קליניקה פרטית בשפלה
אפשרות גם בזום ובטלפון
054-4480705
מייל: [email protected]
לכל המאמרים : www.hannad.co.il
(טיפול פרטני לגברים ינתן על ידי מטפל)