תחגגי את החיים נועה. רקדי בשבילך. רקדי בשבילינו.
כי למען הריקוד שלך נלחמנו, למען ישוב החיוך שנחטף ממך, שלחנו את ילדנו לקרב. למען תחיי באושר לחם ונהרג אהובנו ארנון זמורה.
גם אני, אב שכול מבן שלחם להצילך, שמחתי כשנולד נכדי, בנו של יהונתן וחגגתי ימי הולדת בצחוק גדול.
רקדתי בחתונות וסתם כך, בעיתות אושר. לא עלה בדעתי לרגע שאני פוגע בזכרו או מפחית במשהו מהכאב על מותו.
ליבך-ליבנו רחב, בו שני חדרים ויש בו מקום לשמחה שלמה, בחדר אחד וכאב על אלו שנפלו למענך ועל אלו שאת מצפה לשובם, בחדר שני.
השמחה לא מפחיתה מהכאב, והכאב לא מפחית מעוצמת השמחה.
אל תקשיבי לקולות אנשי ה'אין' התמידיים. למתלוננים. לצקצקנים. לאלופי העצב. לאלו שלעולם לא יחוו ולו קמצוץ מהייסורים שעברת ובכל זאת מרשים לעצמם, בפטרונות אין קץ, לכפור בזכותך לשמוח. התעלמי מהם.
עם ישראל הציל אותך מהמוות לא כדי שתמשיכי למות. כדי שתחיי. אז רקדי נועה אהובה, שמחי בשבילך וגם בשבילינו, כי חיוכך מאיר לנו ימים אפלים וריקודך מרקיד את ליבנו באושר וחייך מנחמים מכל נחמה.
חגי לובר,
אב שכול.