בראיון מיוחד לערוץ 7 מתייחס הרב זלמן ברוך מלמד, ראש ישיבת בית אל, מראשי רבני הציונות הדתית וממקימי ערוץ 7, לשורת סוגיות על סדר יומה של ישראל הנתונה במלחמה, במחלוקות קשות, בפערים בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים ועוד.
בראשית הדברים מתייחס הרב מלמד למתקפת המנע הישראלית טרם מתקפת הטילים מצפון כחלק משורת ניסים וישועות שמתרחשים באחרונה לעם ישראל ועליהם יש להודות לרבש"ע ולצבא העושה חיל ולא לראשונה. "אנחנו אמנם מתמודדים התמודדויות לא פשוטות, אבל כל הזמן מתקדמים ומצליחים בסיעתא דישמיא, ויש להודות לריבונו של עולם על כך".
בהתייחס לאסון השבעה באוקטובר מדגיש הרב מלמד כי הכאב גדול ועצום, אך עם ישראל עבר אסונות קשים כדוגמת מלחמת יום הכיפורים שהציבה את מדינת ישראל בסכנה קיומית. "ההתנהגות של האויב הייתה איומה ומזעזעת, מה שלא היה במלחמת יום הכיפורים שהייתה מול צבאות, אבל זו הייתה מלחמה מסוכנת מאוד, וברוך ה', מכל מלחמה שהייתה לנו מאז ראשית הציונות ומכל קושי יצאנו להצלחות חדשות והתקדמנו עוד מהלך במהלך הגאולה".
הרב מזכיר כי כבר בתקופתו עמד על כך הראי"ה קוק זצ"ל כאשר לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעה הצהרת בלפור, ובהמשך אחרי מלחמת העולם השנייה קמה מדינת ישראל, וכך מכל מלחמה ומשבר יצא העם עם התפתחות נוספת בשלבי הגאולה. הרב מזכיר בדבריו את החשש הגדול שקדם למלחמת ששת הימים כאשר ההערכות היו לעשרות אלפי הרוגים ובתי קברות המוניים הוכנו במרכז הארץ, "ומהדאגה הזו היה ניצחון עצום שכל העולם עמד משתאה והתרחבנו לכל מרחבי יהדה ושומרון".
כך גם אחרי מלחמת יום כיפור כאשר ההתיישבות ביהודה ושומרון החלה את דרכה וכיום היא מבוססת ומהווה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. "וגם מהמלחמה הזו נצא עם הצלחות גדולות, אבל כשנמצאים באמצע לא רואים זאת. אנחנו עדיין באמצע המלחמה, אבל בהסתכלות ארוכת טווח נראה שכגודל המלחמה כך גודל התוצאות הטובות שיעלו ממנה".
"יש לנו מלחמה ואנחנו צריכים להכריע את האויב המאיים עלינו, וכמובן בראש ובראשונה זו איראן, ויש להניח שתוצאות המלחמה יהיו שאיראן כבר תפסיק לאיים עלינו", אומר הרב, וכשהוא נשאל אודות המושג 'ניצחון מוחלט' הוא משיב כי ניצחון מוחלט שייך רק לגאולה השלמה, אך כעת אנו מתקדמים אל אותה גאולה. "בכל הדורות עם ישראל היה חי בנס ולא בדרך הטבע", אומר הרב הרואה במציאות של 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו' מציאות קשה שאינה שיר, מציאות שבה אכן האויבים מנסים ואינם מצליחים כי הקב"ה עם עמו ישראל, "וגם את המלחמה הזו אנחנו צריכים לראות כך".
"היינו רוצים שהניצחון יהיה יותר בולט ויותר גדול, אבל אנחנו כל הזמן מנצחים. כל חייל שנהרג הוא יקר מיקר אבל בכל יום מפרסמים על עשרות מחבלים שנהרגים וכבר נהרגו אלפים רבים מהם, ובפרופורציה, עם הכאב הגדול כמובן, אנחנו מנצחים".
לשאלת היחס לראשי מערכת הביטחון אומר הרב מלמד כי אכן ישנן חילוקי דעות בציבור ובקרב המומחים הצבאיים באשר לדרך הנכונה בה נכון לנהל את המלחמה "ואני בעמדה שאינה כמו זו של הרמטכ"ל. אני חושב שהמלחמה צריכה להיות אחרת, אבל הצבא לא מוכן לצורה אחרת. ההסתכלות צריכה להיות התקפית יותר, לא ראיה של התגוננות, מבט של הבא להורגך השכם להורגו, אבל במשך שנים רבות התרגלנו לכך שאנחנו מתגוננים ומונעים התקפות במקום לתקוף קודם לכן", אומר הרב ומציין את ייחודיותה של מתקפת המנע האחרונה וקובע כי זה אמור להיות סדר הדברים הקבוע, מתקפה שמונעת תקיפה של האויב.
המקור לתפיסת המגננה הזו, אומר הרב, היא הגישה הפוסט מודרנית הרואה בכל אחד כבעל זכויות וכנושא צדק משלו, וכך גם האויב. לעומת תפיסה זו "לנו יש השקפת עולם ברורה על תפקידו וייעודו של עם ישראל. יש לנו דרך ארוכת טווח. במבט כזה כל ההנהגה צריכה להיות אחרת".
עוד נשאל הרב אודות סוגיית החטופים שנראה שהפכה לשאלה של ימין ושמאל, דתיים מול חילוניים, שאלה שלכאורה הציבה את הציונות הדתית כמתנגדת לעסקה. "הציונות הדתית מסתכלת במבט אחר, ארוך טווח על תוצאות העסקה הזו בעוד שנה שנתיים ושלוש, ולא רק על התוצאות העכשוויות של הצלת החטופים בלי לראות מה יקרה הלאה".
"הציונות הדתית לא מסתכלת רק על הכאן והעכשיו, אלא במבט ארוך טווח. החטופים יקרים מאוד לנו כפי שכל נפש בישראל חשובה ויקרה לנו, אבל המבט צריך להיות רחב. להציל עכשיו את החטופים ואחר כך ייפגעו מאות רבות? צריך לשקול את הדברים זה מול זה, לבחון את המחיר, והמבט שלנו הוא יותר ארוך ורחב. אם לא ננצח את החמאס זה יחזור על עצמו שוב ושוב. אם ננצח את החמאס ייפסק האיום עלינו מצד החמאס לכל הפחות".
בפני הרב הועלתה גם שאלת היחס הרבני לאותם פורעים ביהודה ושומרון שמבעירים את שטחי יהודה ושומרון על ידי פגיעה בערבים ולעיתים גם בחיילי צה"ל. האם ומדוע לא נשמעת אמירה ברורה ונחרצת של ההנהגה הרבנית אל מול התופעה?
הרב מלמד משיב ומדגיש את ההתנגדות של כלל ההנהגה הרבנית לפעולותיהם של אותם "נערים חצופים שגם אינם שומעים לרבנים, אבל לא צריך לחזור בכל יום על הגינויים. אותם שדורשים מאיתנו את הגינויים האלה רוצים לשייך את ציבור המתנחלים אל אותם פורעים ואז אנחנו צריכים להתנצל. אנחנו לא צריכים להתנצל. כבר חיווינו את דעתנו ואמרנו שהתנהגות הפרחחים האלה מנוגדת למה שהרבנים מורים ואין צורך לחזור על זה בכל פעם מחדש".
לזאת מוסיף הרב מלמד ומספר כי לטעמו יש לכך פתרון שאותו חלק באופן ישיר עם ראש השב"כ. "השב"כ לא יודע להתנהג נכון מול הנערים הללו. השב"כ מסתכל עליהם כאל אויב וכאל אנשי טרור. זה לא טרור אלא ילדים חמומי מוח שרוצים את טובת עם ישראל והם שלנו, ילדי האנשים הכי טובים בציבור שלנו והם אינם ממושמעים. אם היה עומד בראש המחלקה היהודית מתנחל זה לא היה קורה. הוא היה יודע לתעל את הנערים האלה למקומות טובים".
בהתייחס לפולמוס גיוס צעירי המגזר החרדי, אומר הרב מלמד כי העמדה העקרונית של ראשי הציונות הדתית היא שאין פטור מגיוס לצבא בשעת מלחמת מצווה שאליה כולם צריכים להתגייס, אך מדינת ישראל עושה את שיקוליה ובוחנת את המציאות לאשורה.
אם אכן היה צורך בכולם לטובת המלחמה לא היה מקום לפטור בחורי ישיבות, "אבל זה לא המצב. לא כולם צריכים להיות מגויסים ולכן מדינת ישראל עושה את שיקוליה", אומר הרב ומספר על המפגש שקיימו הרבנים עם האחראי מטעם הצבא על הגיוסים, מפגש בו דנו הצדדים במציאות כאשר גם לקצין ברור הצורך בלומדי תורה וגם הרבנים מבינים את הצורך בלוחמים.
"מובן שבחורים שאינם לומדים תורה אין להם שום פטור מגיוס לצבא. יש לנו צער גדול מאוד מכך שהציבור החרדי יצר חומה בינו לבין שאר הציבור כדי להגן על עצמו, והוא חושש מאוד מקלקול, וגם לציבור החילוני יש תרומה לחששות הללו כך שיש חוסר אמון נורא בין הציבורים. אם היה יותר אמון של ראשי הישיבות שלא רוצים לפגוע בבחורים ויתנו להם את כל התנאים זה היה אחרת, אבל הם לא מאמינים. גם כשמבטיחים להם חטיבה משלהם הן אומרים שכך זה יתחיל אבל בהמשך יכניסו בנות וכך הלאה. יצירת האמון היא דרך ארוכה".
ומה באשר לסוגיית הרבנות הראשית? הרב מלמד היה כזכור חבר הועדה שבחרה את נציג הציונות הדתית, הרב מאיר כהנא, אך מאז התקיימה הבחירה קמו עליה עוררין ויש רבנים אחרים המבקשים להתמודד במקביל לרב כהנא. הרב מלמד מספר כי מלכתחילה התלבט אם להשתתף בוועדה הבוחרת, ורק כאשר ראה שמדובר בוועדה המורכבת מרבני כלל החוגים בציונות הדתית וקיים רצון משותף לבחירת רב שכולם יסכימו על בחירתו, נאות להצטרף. לטעמו של הרב מלמד "אחרי שהייתה החלטה אני לא חושב שיכול רב שהבטיח וחתם שלא יעמיד את מועמדותו לעשות זאת. זה לא יהיה הגון ולא מוסרי ובוודאי לא מתאים לרב".
האפשרות היחידה אותה רואה הרב מלמד ככזו שיכולה להביא לשינוי היא התכנסות של כלל רבני הוועדה והסכמה של כולם לשנות את ההחלטה שהתקבלה בעבר לאחר שישתכנעו שאין כל סיכוי לרב שנבחר, ורק אז הפה שאסר הוא הפה שיוכל להתיר, אך כל עוד הדבר לא קורה "רב לא יכול לחזור בו מחתימתו".
לקראת תום השיחה עמו נשאל הרב מלמד אם לטעמו אחרי אסון השבעה באוקטובר נכון לישראל ללכת לבחירות. הרב מצידו מעדיף שלא להיכנס לפן הפוליטי של הסוגיה, בעיקר לא בשעת מלחמה שמחייבת שיתוף כוחות ואחדות, וקובע כי "אפשר לעשות אחדות גם בלי בחירות חדשות".
"אני חושב שכשני שלישים מהציבור תומכים בקו של הממשלה, גם בין אותם שבאופוזיציה יש לפחות שתי מפלגות שתומכות בדרכה של הממשלה. לכן אני לא חושב שבחירות זה הדבר הנכון כעת", אומר הרב.
ובאשר לאחדות ככלל בתקופה סוערת שכזו, אומר הרב כי ניתן לראות כיצד המלחמה מחברת בינינו, ואותם המפגינים זה נגד זה מוצאים עצמם בצבא מחובקים זה עם זה. המשמעות היא שבעומק ובמהות כולם מאוחדים וחילוקי הדעות הם רק הקצף שמעל, והדבר עוד יתגלה כפי שמתגלה כבר כעת במהלך המלחמה בה ניתן לראות גם התעוררות דתית רבה. גם האנטישמיות הבינלאומית גורמת לעם היהודי להתאחד ולהבין שאין לו מקום בעולם ונכון לו לעלות לארץ ישראל. אמנם מן הראוי היה שיעלו לארץ ישראל מצד ערכה של הארץ, אך "כשלא עושים כך הקב"ה דוחף אותנו בכוח לארץ ישראל".
"אלה ייסורים שממרקים, שמעוררים אותנו יותר לחשוב מי אנחנו ומדוע אנחנו נלחמים. כשיש מלחמה אדם חושב מדוע אנחנו צריכים למסור את הנפש, מהו העם היהודי ומהו האידיאל הגדול שמצדיק מסירות נפש. זה מפתח את עומק השקפת העולם של הציבור", אומר הרב מלמד המשוכנע שמתוך כל זאת נכיר את אחדותו של העם על אף כל המחלוקות הרבות שבתוכו. "מצב המלחמה מראה לנו שלמרות כל הפערים אנחנו עם אחד. זה הולך ומתברר בימי המלחמה האלה".