בשבוע שעבר, ציינו 19 שנים לביצועה של תוכנית ההתנתקות, ולעקירתם של יישובי גוש קטיף וחבל עזה.
לפני כמה זמן, דיבר ידידיה מאיר בתוכנית הפטריוטים, על כך שקשה לו שגרשון הכהן, מי שהיה מפקד תוכנית ההתנתקות, נהיה כוכב באולפנים. במהלך השיחה התערבו תא"ל במיל' אמיר אביבי וינון מגל ואמרו שלא הייתה לו ברירה. יותר מכך אמר ינון לידידיה מאיר "אם אתה בא בטענות לגרשון, אין לך זכות לבוא בטענות לאחים לנשק".
להערכתי מגל ואביבי טועים בהבנתם על ההבדלים שבין 2 המקרים הללו. ישנו הבדל עצום בין פקודת ההתנתקות לבין הסרבנות של אחים לנשק!
פקודת ההתנתקות הייתה פקודה ספציפית שאיננה חוקית בעליל, ואסור היה לערב את צה"ל בה. בשימוש צה"ל לקיום הגירוש, הכניסו למעשה את צה"ל לתוך הפוליטיקה. את פקודת הגירוש היו צריכים לעשות כוחות משטרה בלבד וזה לא תפקידו של צה"ל להילחם באזרחים.
משימתו של צה"ל היא אך ורק להילחם באויב. לא לעקור מתיישבים או להילחם באזרחים שלו, ששולחים אותו להילחם באויב. בנוסף, לא נאמר בהתנתקות שאם היא תבוצע אז לא נגן יותר על הגבולות או שלא תהיה תקיפה באיראן. על הפקודה הזאת אנשים אמרו שהם אינם יכולים לבצע, מטעמי מצפון ורגישות למשימה שנוגדת את הערכים בשמם הם התגייסו לצה"ל. ניתן להשוות זאת לפצפיסט שאינו מסוגל לירות בנשק, ולכן הוא מקבל פטור ספציפי לעניין זה.
המקרה של אחים לנשק הוא מקרה שונה לגמרי. שמה זאת הייתה סחיטה באיומים על משהו שאינו פוליטי. להגיד שאם חוקי הרפורמה המשפטית יעברו אז לא תהיה תקיפה באיראן, אין קשר בין 2 הדברים. זה לא שדרשו מאנשי הארגון להצביע בעד החוקים. אפשרי שהחוקים יעברו ועדיין לעשות תקיפה באיראן.
החוקים הם עניין פוליטי ותקיפה באיראן היא עניין קיומי לאומי שאין בו מחלוקת פוליטית, שצריכה להתקיים במוקדם או במאוחר (ולעניות דעתי עדיף כמה שיותר מוקדם).
להגן על גבולות המדינה אין מחלוקת שזה דבר נצרך וחיוני. אותם סרבנים איימו שאם לא יתממשו רצונותיהם, אזי ימוטטו את המדינה כי זה לא מוצא חן בעיניהם. ואני עוד לא מדבר על כך שמטרתם לא הייתה ש 'חוקי ההפיכה המשפטית' לא יעברו, אלא פשוט לבטל את תוצאות הבחירות ובכך לבטל דה פקטו את המושג "דמוקרטיה".
לכן אני מאוד מסכים עם ידידיה שגם לי קשה לפעמים לראות את גרשון הכהן ככוכב באולפנים. ובכל זאת אני מנסה ללמד עליו זכות, כיוון שהיום הוא בין הקולות הבולטים שיוצאים נגד ההתנתקות ונגד הסרבנות שהייתה כאן. ייתכן שאולי זו מעין חזרה בתשובה שלו על מה שנעשה, או כדי לדאוג שדבר כזה שוב לא יקרה בעתיד.
הכותב הוא עיתונאי במגזין 14 ובערוץ TOV-אקטואליה יהודית