אתמול בגלי צה"ל המגישה יעל דן ראיינה את האלוף במיל אייל בן ראובן וגם הציגה את עמדתה בנוגע למשא ומתן עם סינוואר.
מתברר שיעל דן בעד לתת הכל לסינוואר. אבל כפי שהיא מעידה על עצמה - דעתה לא חשובה. עד כדי כך לא חשובה, שגם אין לה ׳כל השפעה׳ על בחירת המרואיין שאומר גם הוא,כמה מפתיע - שצריך להפסיק את הלחימה. ובעצם למראיינת הותיקה
שאוחזת במקרופון עשרות שנים גם אין כל נגיעה לניסוח השאלות, אופי הראיון, והכותרות שיוצאות לאחר מכן. אז זהו שפחות.
פליטת הפה של יעל דן במהלך השידור, שהיא ניסתה לתקן על ידי מזעור מעמדה, בתוספת צחוק נבוך מן הצד, הסירה שוב את מסכת האוביקטיביות המעושה של שדרנים בכירים בגלי צה"ל שבמשך שנים מתווכים לנו את המציאות.
יעל דן, מראיינת בעלת ניסיון רב,מכירה היטב את רזי המקצוע. היא יודעת טוב מכולם עד כמה יקר המשאב הזה שיש בידיה -המיקרופן , ועד כמה אפשר באמצעותו להשפיע על סדר היום הציבורי. היא גם יודעת שלאמירות שלה יש מאזינים בצד הישראלי וגם בצד האויב.
ומה לדעתה חושבים החיילים ששומעים את האמירות האלה מעומק השטח ? האם זה מחזק אותם ? האם זה מעלה להם את המורל ? סביר להניח שלא. את מי זה כן מחזק ? את מי שרוצה שיתנו לו הכל -את סינוואר.
ולכן גברת דן, גם אם זו הייתה פליטת פה לא מוצלחת את עדיין יכולה לתקן.
במקום לחזק את האויב האכזר שלנו , לחזק את החיילים. במקום לתת דגש לצד שמשדר תבוסה - להציג את עמדת הרוב המוחלט של לוחמי צהל. לא כניעה אלא השמדת חמאס והשבת החטופים.
את זה אומרים אלו שאמנם אין להם מיקרופון, אבל דעתם לחלוטין חשובה. הגיע הזמן שתשמיעי אותה, בבית של החיילים.