התחלה// נולדה בקדומים לפני 45 שנה, השלישית מארבע בנות.
אבא// אמנון וייס, בן 81, איש עסקים. "אבא הוא אלוף העולם, כפשוטו. מתמודד עם מחלת הפוליו מגיל שלוש, ואנחנו כילדים מעולם לא הרגשנו שהוא לא מסוגל לעשות משהו. הוא השתתף וזכה בתחרויות פראלימפיות בתחומי ספורט שונים, בהם הטלת כידון, כדור ברזל, כדורסל ועוד. אדם אוהב חיים, שחי את החיים במלוא עוצמתם. אף פעם לא עושה עניין מקשיים. אוהב את החיים בגדול".
אמא// דניאלה וייס, בת 79, יושבת ראש תנועת נחלה. "פעילה ציבורית, מנהיגה ולוחמת למען ארץ ישראל מזה שישים שנה. הקשר בינינו מיוחד מאוד. היא משלבת בצורה מופלאה את היותה אמא למופת ושליחת ציבור. כל חייה היא משלבת את שתי האהבות שלה: המשפחה וארץ ישראל".
מתנחלים// בת היישוב קדומים שבשומרון, "יישוב שהוא חלוץ ההתיישבות ויש בו קהילה חמה ומגובשת. זכיתי לגדול מתוך שילוב של תחושת חלוציות גדולה וילדות רגילה ומאושרת. מגיל צעיר הזהות המתנחלית הייתה אצלנו חזקה מאוד. הייתה לנו גאווה שאנחנו מתנחלים שמחוברים לאדמת הארץ. הרבה חיבור לשליחות הגדולה יחד עם שעות של משחקים בחוץ ובני עקיבא".
מכונן// אירוע הרצח של הילד רמי חבה הי"ד. "הייתי בת שמונה ואלו היו הימים של טרום האינתיפאדה. רמי היה בן גילי מהיישוב אלון מורה. הוא יצא לרכוב באופניים ביישוב ונרצח. זו הייתה הפעם הראשונה שגן העדן שלי נסדק. הרצח הזה נחקק בי כהבנה של מורכבות המציאות". ביסודי למדה בבית הספר הממלכתי־דתי נחשון בנות בקדומים. "היו לנו חיים מאוד שגרתיים, נעימים ועטופים, יחד עם הבנה שאנחנו בתוך משימה גדולה".
אולפנה// בתיכון למדה באולפנת להבה, כשבראש האולפנה עמדה המנהלת המיתולוגית שרה אליאש. "האולפנה הראשונה בשומרון, לכל בנות האזור. אני מאוד אוהבת ללמוד, וכתלמידה אני זוכרת את חוויית הלימודים באולפנה כחוויה טובה מאוד. האולפנה עיצבה את הזהות הנשית היציבה שלנו וגם את הזהות שלנו כנושאות הלהבה של ההתיישבות היהודית בשומרון. הלכנו להפגנות נגד הסכמי אוסלו, למבצעי התיישבות, הרגשנו שותפות לדרך".
מורה בישראל// הייתה מדריכה בסניף בני עקיבא. "ההדרכה הייתה לי משמעותית, בנתה לי את האישיות וגם הפגישה אותי עם האהבה שלי לחינוך. הנושא של החינוך תמיד פעם בתוכי. אני אוהבת לעבוד עם אנשים. בתוך תוכי ידעתי שיבוא יום ואהיה מורה. אפילו החלום להפוך למנהלת היה בתוכי כבר מגיל צעיר".
שנת שירות// קריית שמונה. "עבדתי באולפנית 'המתמיד' בקריית שמונה והדרכתי בסניף המקומי של בני עקיבא, שנה של היכרות עם עולמות מאוד שונים מאלו שגדלתי בהם. למדתי שיש הרבה סוגים של חלוציות במדינת ישראל ופגשתי שם הרבה חום אנושי ואהבה".
אברהם הי"ד// בהפגנות נגד הסכמי אוסלו פגשה את בעלה הראשון, רס"ן אברהם גביש הי"ד. "שם הכרתי את אברהם, תלמיד בישיבת קרני שומרון, בן היישוב אלון מורה. ההורים שלו, רחל ודוד גביש הי"ד, היו ממקימי אלון מורה. הייתה בינינו אהבת נעורים והתחתנו בסוף השנה הראשונה של השירות. גרנו בקדומים. אברהם היה קצין בסיירת מטכ"ל. אחרי שנה וחצי נולדה בתנו הבכורה דריה".
הפיגוע// בפסח תשס"ב נסעה עם בעלה ובתה התינוקת לליל הסדר אצל הוריו באלון מורה. "היה לנו חג משפחתי מיוחד מאוד. בארץ הייתה כוננות גדולה. גם באלון מורה הייתה דריכות לאורך החג כי היו התראות על מחבל באזור. במוצאי החג הראשון היינו בתוך בועה משפחתית של הרבה אהבה ואמונה. פתאום פרץ מחבל לתוך הבית ופתח באש לכל עבר".
האימה// "אני בדיוק עמדתי ליד דריה, שהייתה בת שנתיים וחצי. שמעתי את קולות הירי ומיד הבנתי שהתפקיד שלי הוא להגן עליה. לקחתי אותה מהר בידיים והשתטחתי איתה מתחת לשולחן במטבח. חיבקתי אותה חזק ושמתי את היד שלי על הפה שלה כדי שלא תבכה. המחבל רצח את ההורים של אברהם ואת סבא יצחק. בזמן הזה אברהם נלחם, אך לבסוף המחבל הכריע אותו. אברהם היה לוחם, והיה לי ברור שהוא מנהל את הקרב. באותו זמן לא דמיינתי שיקרה לו משהו".
הבריחה// "אלו לא רגעים של מחשבות, אלא של אינסטינקטים אימהיים של הישרדות. כל מה שרציתי זה להציל את הילדה. היה לי ברור שאני חייבת לצאת משם, כי אם לא אנחנו נהיה הבאות בתור. ניצלתי איזה רגע שהמחבל טיפה התרחק מהאזור וברחתי דרך הדלת האחורית והזעקתי את כיתת הכוננות שכבר הייתה בחוץ. הם באומץ רב פרצו לתוך הבית והמשיכו לנהל את הקרב עם המחבל והצילו את שאר האחים. בהמשך החיילים של אברהם מסיירת מטכ"ל הוקפצו והכריעו את המחבל".
אלמנה// "הייתי בת 23, אלמנה צעירה עם ילדה קטנה. התחלתי מסע ארוך של התמודדות עם מציאות חדשה ועצובה מאוד. במשפחת גביש נותרו ארבעה אחים ושתי אחיות ועברנו מסע משותף יחד. כולם עטפו אותנו ותמכו בנו. זה היה מסע קשה מאוד שצמחתי ממנו. האהבה שקיבלתי מכל המעגלים עזרה לי לחזור לחיים. מדובר במשא שאנחנו מחזיקים אותו מאז ועד היום. מסע שלא נגמר".
פרק ב'// אחרי שנתיים נישאה בשנית לאליאב. "מי שידע טעמה של אהבה, מחפש אותה פעם נוספת ובעזרת ה' זוכה לה. מסתבר שהלב הוא גדול ויש בו הרבה חדרים, והאהבה מרחיבה את הלב ובאמת ברוך ה' זכיתי שוב לאהוב".
החצי השני// אליאב מילר, בן 44, מנכ"ל יקב גבעות בגבעת הראל. "הוא השותף באופן הכי עמוק שיש לי למסע החיים, מעיין של אהבה ושמחה". הם נשואים מזה 20 שנה.
הנחת// חמישה. הבכורה דריה בת 24, נשואה לשמואל. איתן בן 19, הדס בת 16, זיו בן 14, ושחר בן 10. "הם מקור הכוח שלי בחיים".
להיות מורה// את התואר הראשון במינהל חינוכי ותולדות עם ישראל למדה בבר אילן. לאורך השנים שימשה מורה ומחנכת באולפנת אמי"ת להבה. "ההוראה היא האהבה הגדולה שלי. אני מרגישה שזו שליחות שהקדוש ברוך הוא הכניס לתוכי. אהבה ללמד ולהצמיח את דור ההמשך".
דוקטורט// לפני שנים אחדות עשתה הפסקה מהוראה והקדישה את זמנה לכתיבת דוקטורט במורשת ישראל. "עשיתי דוקטורט על סיפור הקמתה והתפתחותה של אוניברסיטת אריאל שבשומרון. במקביל עבדתי במטה של רשת אמי"ת וליוויתי בתי ספר מטעם הרשת. חמש שנים לקח לי להשלים את הדוקטורט. זה בונה בך יכולות ותחושת מסוגלות עמוקה".
להבה// בתחילת שנת הלימודים תשפ"ד מונתה לעמוד בראש אולפנת אמי"ת להבה בקדומים. "למדתי באולפנה וגם הייתי מורה בה, ועכשיו אני זוכה גם להוביל אותה. בימים אלו האולפנה חוגגת 40 שנה ומונה 800 תלמידות מכל האזור. זה מוסד שיש בו המון בינה וחוכמת הלב. לבנות באולפנה יש נשיות בוטחת שנשענת על עוצמתן של נשות ישראל לאורך כל הדורות. אני קוראת לתלמידות שלי נשים צעירות וגיבורות".
גיבורות// "הרב קוק זצ"ל אומר שאם אתה מגדל אנשים, אז העולם כולו גדל יחד איתם. החזון הוא להצמיח בנות עם רוח גדולה, מתוך שותפות חינוכית עם כל השותפים שמסייעים בהצלחת בית הספר. למרות כל הקושי והאתגר במציאות של מלחמה, הבנות מחזיקות את שגרת היומיום והלימוד. האווירה היא של גאווה שלמרות הכול הן ממשיכות להחזיק את כל המשימות שיש לבנות בגיל הזה, ללמוד, להתנדב ולהתפתח. וזה חשוב במציאות הזאת אולי אפילו יותר מתמיד".
מנהלת במלחמה// מונתה לכהן כראש האולפנה חודש בלבד לפני פרוץ המלחמה. "שנת הניהול הראשונה שלי מקבילה למלחמה. אבל הצוות אצלנו מורגל בהרבה שנים של התמודדות עם מצבים ביטחוניים מורכבים, וכבר בשבוע הראשון חזרנו לעבוד כדי ללוות את הבנות בימים הלא פשוטים האלה. הטלטלה היא גדולה, אבל גם העוצמה והרוח של הבנות".
דור של אריות// "היו לי מורות שהיו להן בנים ובעלים מגויסים, יש בוגרות של האולפנה שהתאלמנו ותלמידות שהפכו לאחיות שכולות. זה לא קל, אבל החוסן של הצוות נסך המון כוח. מההתחלה התלמידות שאלו שאלות מאוד קשות על איך להמשיך מכאן את החיים בצורה יותר נכונה ומדויקת, והשתדלנו להיות שם בשבילן כמה שאפשר. גם ההתגייסות של הבנות למען עם ישראל נתנה המון כוח".
ובמגרש הביתי:
מה הלו"ז// "'מודה אני' לפני שבע בבוקר, ואז מתארגנים יחד ליום חדש. תפילה, ואת הקפה שותה בדרך לאולפנה שברוך ה' קרובה לבית, אין פקקים. במהותי אני ציפור לילה. הולכת לישון מאוחר".
פלייליסט// "כשיש לי שקט אני נהנית ממנו מאוד ולא זקוקה למוזיקה ברקע. ביום שישי יש פלייליסט רגוע כמו אביתר בנאי, ישי ריבו ועידן רייכל. כשמתקרבת כניסת השבת עוברים לשירי קודש, בעיקר 'שירים מבית' - האלבום של גיסי אביגדור גביש שמחייה את שירי שולחן השבת של משפחת גביש. עצב ותפארת כרוכים יחד".
השבת שלי// "זמן משפחתי במיטבו, בלי מסכים שמפריעים. וגם אפשרות להתענג על לימוד וקריאת ספרים בנחת. תודה ה' על המתנה הזאת".
דמות מופת// שרה אהרונסון. "אני מתרגשת מאנשים שנאמנים לערכים שלהם".
מפחיד אותי// "דואגת לאהוביי".
משאלה// "שהנחמה תהיה גדולה ועמוקה כפל כפליים מהצער והכאב שחווינו בשנה האחרונה".
כשאהיה גדולה// "כיום אני שקועה כל כולי במשימה הגדולה הנוכחית של ניהול האולפנה. בוטחת בה' שיכוון את דרכי בהמשך כפי שהיה עד כה".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***