הרב עמיחי אייל בפעולה
הרב עמיחי אייל בפעולהצילום: באדיבות המצולם

זה קרה בזמן פעילות מבצעית בעזה. חבר צוות של עומר, חובש קרבי במילואים שהוא חילוני תושב חיפה, נורה בצוואר. עומר החובש מיהר לבצע החייאה בפצוע, אבל הבין שמצבו קשה מאוד.

למעשה הוא העריך שהחבר לא ישרוד את הפציעה, אבל החליט להילחם על חייו וניסה לשמור עליו בהכרה. החבר היה בחור דתי, מה שהעלה בראשו של עומר רעיון די נועז מבחינתו. "אם תישאר בחיים", אמר עומר לחברו המדמם, "אני מבטיח שאתחיל להניח תפילין". לא ברור אם החבר הפצוע שמע את הדברים או לא, אבל ההבטחה עשתה את שלה. מסוק אסף אליו את הפצוע, פינה אותו לבית החולים וחייו ניצלו בנס.

זמן קצר אחר כך קיים עומר את הבטחתו. מכשיר הטלפון של הרב עמיחי אייל, מייסד ומנהל ארגון 'קשר של תפילין', צלצל, ומעבר לקו היה עומר. "תוכל להשיג לי זוג תפילין?" הוא ביקש, תוך שהוא מגולל את סיפור ההבטחה וההצלה. כבר למחרת בבוקר היו בידיו של עומר זוג תפילין מהודרות ומחודשות, ומאז הוא זוכה להניח אותן כבר כמה חודשים. עם או בלי קשר, הוא גם זכה להתחתן בינתיים, והחבר שנפצע הספיק להשתקם ואף לרקוד איתו בחתונה.

מצידה האחר של המלחמה הגיע אל הרב עמיחי אייל סיפור דומה. היו אלה שלושה חברים בנובה, שהיו במנוסה מטורפת מהמחבלים שירו לכל עבר. אבל בכל פעם שהתחבאו במקום מסוים הגיעו אליו המחבלים, והם נאלצו לברוח ולחפש מחסה אחר. תוך כדי בריחה חוזרת ונשנית מכדורי המחבלים, קיבל על עצמו אחד הבחורים להתחיל להניח תפילין אם יינצל. בסופו של דבר הוא חזר הביתה בשלום, אבל את ההבטחה הזאת שכח. כמה חודשים מאוחר יותר עבר תאונת דרכים קשה, אך בניסי ניסים יצא ללא פגע. אז נפל אצלו האסימון. הוא הבין ש"הקדוש ברוך הוא סוגר עליי מכל הכיוונים, אני צריך להתחיל להניח תפילין". טלפון לרב עמיחי אייל העניק לו זוג תפילין והתחלה חדשה בחייו.

אבל סיפורי הניסים והנדרים הללו הם רק האנקדוטות שבקצה. לאמיתו של דבר, מאבחן הרב עמיחי אייל, מאז תחילת המלחמה מתרחש תהליך אמיתי ועמוק של התעוררות גדולה בקרב שכבות רחבות בציבור הישראלי. לא רק כאלה שנודרים בעת צרה להניח תפילין, אלא רבים רבים שמבקשים לראשונה בחייהם להניח תפילין, כמעט בלי שהם יודעים להסביר מדוע. קרוב ל־500 הפניות שקיבל מאז תחילת המלחמה מאנשים שמבקשים ממנו להשיג להם תפילין מנומקות במילים פשוטות, כמעט היוליות: אנחנו רוצים להתחבר לשורשים, למסורת, לזהות, לעם ישראל. והארגון 'קשר של תפילין' שייסד מעניק להם את האפשרות לעשות זאת לראשונה.

לזכות את צאצאי גדולי ישראל

החיבור בין חילונים לתפילין מעסיק את הרב עמיחי אייל כבר 20 שנה. הוא בן 48, אב לשמונה, תושב היישוב בית אל ובוגר הישיבה ביישוב. לימד כר"מ בישיבת 'בני צבי' ובמקומות נוספים, ובכובעו הנוסף משמש מנכ"ל ארגון 'נהורא' ברמת גן, שמלווה חוזרים בתשובה.

כאברך צעיר בישיבת בית אל, אי אז לפני שני עשורים, הוא החל בפעילות של קירוב ליהדות. הצעד הראשון היה חוג בית בפרשת השבוע שהעביר בבית של משפחה לא דתית בפסגת זאב בירושלים. החוג הלך והתרחב, עבר לפאב במרכז העיר ולאחר מכן לבית כנסת בנחלת שבעה. רבים מחברי החוג ההוא התחזקו, חלקם חזרו בתשובה והצטרפו למגזר החרדי. תוך כדי תהליך ההתחזקות, פנו אליו כמה מהלומדים וביקשו: "אתה מדבר איתנו על מצוות, תעזור לנו לקיים. תשיג לנו תפילין".

הרב עמיחי ידע כי רכישת תפילין היא הוצאה כספית של אלפי שקלים, שאותם מתחזקים לא התכוונו או לא יכלו להשקיע. אז הוא חיפש ומצא פתרון. הוא פנה לאדם שעוסק בייצור תפילין, ושמע ממנו כי אנשים שבאים לרכוש תפילין חדשות משאירים אצלו את הישנות, אבל ניתן לתקן ולחדש אותן ולהשתמש בהן שוב. "ככה התחלתי", הוא משחזר, "לקחתי ממנו תפילין ישנות שנשארו אצלו, חידשנו אותן והעברנו לחבר'ה מתחזקים שביקשו תפילין".

במשך השנים הייתה הפעילות הזאת בשבילו פרויקט קטן מן הצד, מתוך רצון לסייע למתחזקים שליווה בעצמו או לאחרים שפנו אליו. אבל כשפרצה המלחמה, הלהבה הקטנה הפכה לאש בשדה קוצים. "מאז תחילת המלחמה אני מוצף בפניות – אנשים מבקשים להניח תפילין. לא מדובר רק על חיילים בסדיר ובמילואים, אלא יהודים מכל הארץ ומכל שכבות האוכלוסייה. כשאני מעביר הרצאות על הנושא מבקשים ממני את הסיפורים הפיקנטיים והמרגשים, ויש כאלה. אבל אני מקפיד לומר שהסיפור האמיתי פה הוא תהליך ההתעוררות שמתחולל בעם. יש פה תהליך אמיתי, זה משהו שלא חוויתי קודם. כל מי שפונה אליי ומבקש תפילין, אני מדבר איתו קודם כדי לוודא שהוא באמת מתכוון להניח את התפילין. אני שואל למה הם מבקשים תפילין ואומרים לי: חשוב לנו להיות מחוברים לשורשים, לזהות שלנו, לעם שלנו, חשוב לנו שהילדים שלנו יראו ויהיו יותר מחוברים".

ולא מדובר רק באלה שמודבקת עליהם אוטומטית תווית המתחזקים, כלומר מסורתיים מבני עדות המזרח. הרב עמיחי מדגיש כי רבים מהפונים אליו שייכים לציבורים שהתיוג התדמיתי שלהם אינו מתכתב עם הנחת תפילין. חילונים, אשכנזים, תושבי אזור המרכז או חברי קיבוצים שמאוד לא מזוהים עם היהדות. "רק בשבועות האחרונים קיבלתי פניות מהורים לנערים חילונים לגמרי, אנשים מרעננה, מקיבוץ געש, מאזור עמק חפר. חילונים אליטיסטים אשכנזים, שפנו אליי כי הילד שלהם בן ה־15 התעורר ורוצה להניח תפילין. דיברתי עם הילד בעצמו, והוא הסביר לי שיש לו הרגשה פנימית והוא רוצה להיות יותר מחובר. אני שומע את זה מכל מקום. אנשים לא תמיד יודעים להסביר אפילו במילים, פשוט התעוררות כזאת. אצל חלקם זו המלחמה שהזיזה בתוכם משהו".

התפרוסת הגאוגרפית שמונה הרב עמיחי מלמדת משהו על חתך הרוחב של התופעה. בחודשים האחרונים הוא חילק תפילין ליהודים בקריית שמונה, בקצרין, באילת, באשקלון, ברמת גן, בגבעת שמואל, בבאר שבע, בתל אביב ועוד. סיפור מעניין הוא חלוקת תפילין לבני הקיבוצים חפציבה, בית אלפא, רשפים וחמדיה בעמק בית שאן. "זה התחיל ביהודי בן גילי מאחד הקיבוצים שפנה אליי בתפקידו כרכז הנוער של הקיבוץ. גם הוא לא ידע להסביר את רצונו, מלבד חיבור לשורשים. אחרי שקיבל ממני את התפילין, העניין עבר שם מפה לאוזן ופנו אליי עוד כמה מאותם קיבוצים. כמובן, וידאתי עם כל אחד את רצינות כוונתו להניח את התפילין".

אגב, אחד מבני הקיבוצים הללו שיתף את הרב עמיחי בפרט טריוויה מעניין ואמר שהוא צאצא של רבי לוי יצחק מברדיטשב, מה שהעניק ברק נוסף להנחת התפילין. סיפור דומה של השבת לב בנים על אבותם היה לרב עמיחי עם בחור מקיבוץ צרעה שביקש ממנו תפילין. "הוא אומר לי: אני צאצא של רב גדול. שאלתי: מי? הוא עונה: שמעת על רבי חיים מוולוז'ין? התרגשתי מאוד. בוודאי שאני מכיר, הסברתי לו. הוא אחד מגדולי ישראל! הבחור ממשיך: אם כך, יש אצלנו בבית פמוטים שעברו מדור לדור במשפחה, אלה הפמוטים מביתו של רבי חיים מוולוז'ין". הרב עמיחי נרגש מהסיפור ומסכם: "והנה, בגיל 40, צאצא של רבי חיים מניח תפילין לראשונה".

בר מצווה בגיל 90

כאמור, מתחילת המלחמה מסר הרב עמיחי כ־500 זוגות תפילין. הפרויקט הקטן והצדדי הפך לעיסוק שגוזל את כל זמנו, שכן מדובר בצרכים מרובים: "זה ממש ממלא את כל היום. קודם כול לקבל את הבקשות. אנשים פונים אליי מעצמם, אני אפילו לא מנסה לשכנע או להציע. הם רואים אותי דרך האתר 'קשר של תפילין' או פשוט משיגים את המספר שלי מפה לאוזן. היום אני גם כתובת לארגוני קירוב חרדיים כמו 'ערכים' ו'לב לאחים', שפונים אליי לקבל תפילין בשביל המתחזקים שלהם, כי יודעים שאצלי יש תפילין מהודרות. יש גם חמ"ל של שני שותפים באפרת שעוסקים בנושא, וגם להם אני מספק תפילין".

הצד השני של הפעילות הוא השגת התפילין הישנות וחידושן. גם בזה מטפל הרב עמיחי, זאת באמצעות פרסום שבו הוא כותב כי הוא מחפש תפילין ישנות של מי שכבר אינם משתמשים בהן. "אני מקבל מכאלה שהחליפו לתפילין חדשות, או תפילין של נפטר שכבר אין מי שמניח. אני עצמי מסרתי תפילין של אבי ז"ל לאחד המתחזקים שלי. זו זכות עצומה". בעקבות הפרסום פונים אליו בעלי תפילין שאינן בשימוש, והוא יוצא לאסוף אותן ולאחר מכן למסור אותן לתיקון וחידוש במכון, על פי סטנדרט הידור כשרות גבוה. "מחליפים רצועות וקופסאות, ואדם מקבל תפילין שנראות כחדשות". השלב הבא הוא חיבור בין זוג התפילין למבקש ומסירתן לנמען. "כרגע זה פרויקט עצום של איש אחד, שעסוק בו מבוקר עד ערב", הוא מחייך.

במקביל הוא עסוק מאוד בגיוס תרומות לפרויקט, שעולה הון רב. ממקבלי התפילין הוא דורש רק התחייבות להניח אותן בקביעות, ומציע להשתתף בעלויות. על פי רוב הוא זוכה להשתתפות סמלית מאוד, ושאר הנטל הכספי מונח על כתפיו. הפרויקט גם זכה לברכות של גדולי הרבנים מהמגזר החרדי והדתי־לאומי.

החלום של הרב עמיחי הוא להתקדם לשלב הבא: "הייתי רוצה לשמור על קשר עם כל אחד מאלה שביקשו תפילין. לארגן להם חוגי בית, חברותות. אבל צריך לשם כך זמן, כסף וכוח אדם. אני מזמין את כל מי שרוצה להיות חלק מזה להצטרף אליי. כמובן, גם תורמי תפילין מוזמנים לפנות אליי בשמחה".

ולקינוח, עוד סיפור בטעם אחר. אם עד כה סיפר הרב עמיחי על הצעירים שמבקשים תפילין, כעת הוא שולף מאמתחתו סיפור על "בחור" בן 90. "מדובר בעולה מרוסיה, אדם בן 90 בשם מיכאל, שהוא ממש 'קרקפתא דלא מנח תפילין' – לא הניח תפילין מימיו. הוא מתנדב ביד שרה ואחד המתנדבים שאל אותו: אם תקבל תפילין, תניח? הוא ענה שכן, ושידכו בינינו. עשינו לו בר מצווה ביד שרה, לראשונה בחייו, עם כיבוד, והבאנו לו טלית ותפילין עם השם שלו. הוא התרגש בצורה בלתי רגילה. בסוף הבר־מצווה הוא גילה בהתרגשות: בברית שלי קראו לי מאיר. עד היום קראו לי בשם הרוסי מיכאל, אבל עכשיו אני מבקש שתחזרו לקרוא לי מאיר, אני רוצה לחזור לשמי היהודי".

לתגובות: [email protected]