פרופ' יובל פלגי, מהחוג לגרונטולוגיה אוניברסיטת חיפה, מספר בראיון לערוץ 7 על מסקנות מחקר שהוא ממוביליו ובו נבדקה התמודדות עם פוסט טראומה אצל צעירים לעומת מבוגרים.
הבדיקה, מספר פרופ' פלגי בוצה כחודש עד חודש וחצי אחרי תחילת המלחמה ונבדקו בה אנשים צעירים וזקנים מכל רחבי הארץ ולא רק מהדרום. לנגד עיני החוקרים, פרופ' פלגי ופרופ' עמית שרירא, עמדו שתי השערות לכאורה מנוגדות. הראשונה היא שלזקנים יכולות קוגנטיביות נמוכות יותר, ירידה ביכולת הפיזית וירידה בקשרים החברתיים, מה שלכאורה יהפוך אותם לפגיעים יותר במצב של פוסט טראומה. מנגד עמדה השערת החיסון שטוענת את ההיפך, לקשישים יש רזרבות ניסיון תבונה ויכולת ויסות שיאפשרו להם להתמודד בקלות רבה יותר.
"רצינו לבדוק מה נכון יותר", אומר פרופ' פלגי ומספר כי מחקרם זה הצטרף למחקרים נוספים שלימדו שדווקא הצעירים הם הפגיעים יותר. "רמת הטראומה של אנשים צעירים לעומת זקנים היא הרבה יותר גדולה", והמספרים העידו על כך באופן מובהק. סימפטומים של דחק חריף נמצאו בקרב צעירים ברמה של 24.8% לעומת הזקנים (3.7%), סימפטומים של פוסט טראומה התגלו ב-42.8% אצל הצעירים לעומת 13.7% אצל הזקנים.
פלגי מציין כי יש לא מעט הסברים בספרות המקצועית שיכולים להסביר את התופעה ולמעשה ההבנה היא שהעובדה שהם עברו בחייהם כמה וכמה אירועים גורמת להם לראות את האירועים העכשווית תחת פרופורציות.
שאלנו את פרופ' פלגי אם יתכן ולא רק חוסנם הנפשי של המבוגרים והזקנים מסייע כאן ליצירת הפערים אלא גם התרבות הצעירה שבמקומות רבים מנסה לחמוק מהתמודדות עם קשיים הופכת את הטראומה לקשה יותר אצלם. להערכתו לא זאת הסיבה. הוא מדגיש בדבריו כי גם אצל המבוגרים התגלו תסמיני פוסט טראומה ברמה כפולה מהרגיל, כלומר שהייתה עליהם השפעה.
"אצל הצעירים חלק מהקושי נובע מכך שהם לא התמודדו עם אירועים קשים כאלה, ומי שיש לו ניסיון יש לו גם פרופורציה. משתנה נוסף הוא שהצעירים נחשפו לתכנים קשים בטלגרם ולכך יתכן והיו השלכות", דברי פלגי המציין כי לקח בסיסי מהמחקר הוא הצורך להתאים התייחסות ספציפית לכל קבוצת גיל וגם בתוך קבוצות הגיל נדרשת התייחסות ממוקדת שתאפיין פלחים העשויים להיות חשופים יותר לסיכון, כפי שנראה היה במחקרים שבחנו ניצולי שואה ויוצאי מלחמת יום כיפור וגילו שאכן מדובר בקבוצה פגיעה יותר מהאחרים.